עריכת הדף "אלשיך/קהלת/ב" (פסקה)

== יא ==

הנה ההבלי טובות העולם הזה ושעמלתי בהם וראיתי הבלם והנה הקדמתי למעלה כי לא לבלתי יודעי כי הבל המה או לראותי כי אין שכר תורה ומצות פה הסכלתי עשה ליטפל בענייני העולם הזה כי אם למען לעשות את יעף דבר ללמדם דעת מאשר ראיתי בחוש והנני בא לפרש והו' כי הנה ופניתי אני טרם אטפל בהם בעין פניית שכלי בכל מעשי שעשו ידי בטובות העולם הזה וגם בעמל שעמלתי לעשות הוא עמל התורה שהיא לחוד המביא לידי מעשה וזהו שעמלתי לעשות והכרתי מאז בפנייתי כי כל מה שעשו ידי הכל הבל ושברון הנפש הוא רעות רוח והעמלה שעמלתי לעשות הוא עמל התורה אין יתרון תחת השמש כי אין יתרונו ומתן שכרו בעולם הזה שתחת הגלגל יומי רק בעולם העליון ולא בעולם הזה באופן שלא העדר יודעי פחיתות טובות העולם הזה או בלתי ראות שכר עמלי תורה פה הביאני ליטפל הנה כי זה וזה היה גלו לפני ועל כל זה ופניתי אני לראות חכמה הוללות וסכלות שהוא לעשות בחכמה הוא חכמת התורה וגם בהוללות היא כמו שכתבנו למעלה החכמה חצונית במחקר של אדם לפי טבע העולם שהקדמותיה והנחותיה ותולדותיה הן הוללות וגם בסכלות הוא עסק טובות העולם הזה וכוונת הענין עם שידעתי מקודם פחיתות כל מה שהוא זולת חכמת התורה הנה פניתי לראות בחוש בעצם מה הוא חכמה באמת ומה הוא הוללות ומה הוא סכלות כי עין בעין ראיתי בהתעסקי בשלשתן כי תורת ה' היא חכמה באמת והחצונית היא הוללות וטובות העולם הזה הם סכלות וז"א לראות וכו' ומה שאני אומר שהחכמה חצונית היא הוללות הלא הוא כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר וכו' והא משל הרמב"ם ז"ל לסתור דעת הבאים לדון עיקרי האלהות וחדוש העולם מחקירת שכלית ע"פ הטבע במשל משל לאשה הרה וילדה תוך חומה נשגבה אשר אין בה אשה ויגדל הילד ויגמל וילמדוהו דעת חכמה טבעית עד תומה ובגדלו שאלו ויאמר איכה יתהו האנשים ויספרו לו ויאמרו הנה יש בריה מעין האדם ובקרוב איש אליה יזריע בבטנה זרע אנשים וסגור יהיה שם ט' חדשים פיו סתום וטבורו פתוח כי משם יאכל מאשר תאכל אמו ואחר יצא מרחם ויסגר טבורו ויפתח פיו בו יינק חלב משדי אמו עד אשר יגדל והנה הנער בשמעו יחרה אפו כנגד הדובר בו ויקלל את יומו באמור אליו בושו והכלמו דוברי שקר הלא ידעתם כ"א איש יהיה סגור ט' חדשים בקרב איש לא יחיה ואם כרגע יהיה פיו סגור וטבורו פתוח ימות בלא עתו באופן כי דבריכם לא יתכנו והנה לא יבצר מהיות דברו אמת וגם המה לא דברו אליו כזבים אך פשר דבר הוא כי טבע ילוד אשה טרם יצא מרחם עם טבעו אחרי צאתו לא א' וזה טעות הילד שרצה לדון ממה שאחר טבע הולדו מה שקודם אליו שלא היה הטבע כמו שאח"כ כן במקרה ההוא גם לדון מה שקודם מבריאת העולם ממה שאחר הטבע הטביע הוא יתברך בעולם שברא גם הוא יקרנו כי הנה בדברים העליונים וגם מה שהיה קודם הברא העולם אינו דומה למה שהוא בעולם השפל אחר הבראו שהטביע בו הוא יתברך טבע מחודש ואם כן איככה יוכל לשפוט איש אלהותו יתברך וחדוש העולם מחקירות וטעמים מיוסדים במה שהוא אחר הטבע לפי שכל אנושי וזה יהיה מאמר שלמה בחכמתו תדע למה אמרתי שראיתי כי החכמה חצונית הוללות היא כי הלא מה האדם שיבא אחרי המלך מלכו של עולם לחפש אחר מעשיו עם מה שכבר עשהו ה' אלהים הוא הטבע אשר שני שמות אלו עשוהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים מה שקודם לא היה כן ואומר את הוא כמו עם כרוב אתין שבתורה כי באים בטענה מה שכבר עשוהו לדון על מה שעדין לא היה וזה ראיתי אחרי רואי טעמיהם כי הוללות המה באמת וכן מה שאחזתי בסכלות הם טובות שעולם הזה היה לראות פחיתותיה עד היכן יגיע מה שלא יוכר לבלתי עוסק בחכמה ואוחז בסכלות כי הנה ראיתי אני כלומר אני בעל החכמה שיש יתרון לחכמה ובמה הכרתי יתרון החכמה הלא הוא מן הסכלות כי מתוך פחיתות הסכלות הכרתי יתרון החכמה כאשר יוכר יתרון האור מתוך החשך או כפשוטו כי הכיר שהיתרון הוא מעין יתרון האור מן החשך והוא כי אשר לו חכמה ידמה ליושב באור שעיניו יקבלו מן האור ויראו כנודע מטבע ראיית העין בקבל מן האור אך אשר לו סכלות הוא הון ועושר וטובות העולם הזה הוא דומה ליושב בחשך שאין לו ממה יקבל אור לראות ואיננו רואה והענין כי הנה היה יכול לדבר ולומר איש אם עסק התורה טוב גם עסק ההון ועושר טוב לפזר ולתת לכל מיני צדקות אין מספר לז"א הנה מהתורה אשר היא אור עיני שכלך יחזו לבא לידי מעשה אבל בעושר הנמשך לחשך לא תקבל אור לראות לשמור ולעשות כי הנה החכם עיניו אינן בפניו לימשך אחר מה שיראה לעיני בשרו רק עיניו בראשו במוחו במקום השכל לשפוט לפי שכלו על פי התורה אך הכסיל משולל חכמה והון ועושר בביתו הנמשך לחשך כאמור איך נמשך לו לראות אשר יטיב בתת צדקה וכיוצא כל אחד בחשך כי מתוך הסכלות הוא העושה אינו לומד לעשות טובה ובחשך שטופו של ממון הולך תמיד והראיה כי החכם עיניו בשכלו ולא יפותה אחר מראה עיני בשרו כי הנה ידעתי גם אני החכם כי מקרה אחד יקרה את כלם כי למראה עיני אראה מה שיראה הכסיל כי כמות הצדיק כן מות הסכל ההולך אחר מראה עיניו והיה מקום לטעות כאשר יטעה הכסיל המשולל חכמה וכן אמרתי אני בלבי הנה כמקרה הכסיל גם אני יקרני שאמות כמוהו ולמה חכמתי אני אז יותר ולא נמשכתי אחר טובות העולם הזה לבדה אמנ' למה שאני חכם ועיני בראשי חזרתי ודברתי בלבי שגם זה הבל מה שלא יעשה כן הכסיל שבחשך הולך בטובות העולם הזה שמהם לא יקבל אור להשיב אל יצרו כמוני מהחכמה הלא כי הנה ראיתי בעיני שכלי ללמד מחכמתי כי גם שנראה שחכם וכסיל תצא נפשם מהם במותם אינו דומה חלילה והוא כי הנה אין זכרון לחכם עם הכסיל וכו' לומר שלא יזכר בשוה החכם עם הכסיל כי יבא זמן שיזכר החכם ולא הכסיל הבלתי חכם עם שמתו בזמן אחד וזה יהיה בשכבר הימים הבאים הכל נשכח כי עברו ימים רבים אז יוכר החכם לבדו כענין לעתו' בצרה יזכר החכם שתעמדו לנו זכותו כענין זכות לאברהם וכו' משא"כ לכסיל גם כי עשיר היה לא יזכר ואם כן איפה יתכן ימות החכם עם הכסיל לומר שכמות זה כן מות זה חלילה כי אם שהחכם גם במותו הוא חי באמת וזכותו תגן משא"כ לבלתי חכם: