עריכת הדף "אלשיך/ויקרא/כב" (פסקה)

== לא ==

'''ושמרתם מצותי וכו'''' . זולת האמור יאמר דרך אחרת שהוא ענין מצוה גוררת מצוה. שיאמר הוא יתברך ושמרתם מצותי שהם מצות ל"ת וזה יגרום לכם כי ועשיתם אותם שהם מצות עשה אני ה' המבטיח אתכם בזה. וכן לא תחללו את שם קדשי שתשמרו מלעשות דבר שיש בו חלול השם כענין ר' יוחנן (ביומא דף פ"ו) דאמר היכי דמי חילול השם דשקילנא בישרא ולא יהבינ' דמי לאלתר או כרב דאמר היכי דמי חילול השם כגון אנא אי מסגינ' בלא ציצית ובלא תפילין וההיקש בדברים אלו. והנה אין ספק כי הזהיר לבלתי חלל את ה' יבטח בה' שאם יבא לידו לקדש את ה' שיקדשנו ברבים שיהרג ואל יעבור כי אשר נזהר לבלתי חלל יביאנו ה' לקדש שמו ית' ג"כ. כי מצוה גוררת מצוה וזהו לא תחללו את שם קדשי וכו'. לומר כי ממה שלא תחללו את שם קדשי על ידי כן ונתקדשתי בתוך בני ישראל. כי יגרום לכם לקדש שם שמי' ברבים שהוא נסיון ומצות שאין למעלה הימנה. כי אני ה' מקדשכם בגדר המצות והוא מאמר התנא במסכת אבות בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ע"כ: 

'''והנה ''' ראוי להעיר ראשונה דקדוק הלשון באומרו הוי רץ וכו' ובורח וכו' ולא אמר רץ למצוה קלה וברח מן העבירה. וגם בענין המשנה מאומרו הוי רץ וכו' שמצוה גוררת מצוה יראה שאם לא היתה גוררת מצוה לא היה ראוי להיות רץ לעשותה ולא כן הוא כ"א מצד עצמה ג"כ ראוי לרוץ למצוה וגם מבלי תגרור עבירה ראוי לברוח ממנה. (ב) למה בעבירה לא אמר מן העבירה קלה כמו שאמר במצוה כי הלא גם מעבירה קלה ראוי לברוח. (ג) אומרו מן העבירה בה"א הידיעה והראוי היה יאמ' ובורח מעבירה. (ד) למה צריך גדר בריחה והיה די יאמ' והשמ' מעבירה. (ה) אומרו ששכ' מצוה מצוה כו'. אם הוא טעם אח' היה ראוי יאמ' וששכ' מצוה בוי"ו. ואם הוא ענין א' עם הקודם הנה איננו דומה לו. (ו) כי יראה משולל הבנה. כי איך תהיה שכ' מצוה מצוה האם נאמ' שכר פעולת השבי' היא פעולתו הלא אינו אלא דמי שכירתו. וההיקש בקושי זה באומרו ושכר עבירה עבירה: 

'''אמנם ''' הנה פתח דבריו בא ללמד דעת לעבוד את ה'. הלא הוא כ"א יאחז צדיק דרך לעבוד את ה' ומה גם דרך חסידות לא יעשה אותו לפרקים כ"א יורגל בו עד יעשנו כטבע. שאל"כ תמוט המדה הטובה ממנו ומה גם אם עליו ישחקו הרואים יאחז במדת החסידות ואח"כ יעזבנו ויבוש וגם את הכל יעזוב ע"כ צריך יהיה תמיד הולך וחזק מאד עד תהי' לו הרגל כדב' טבעי. וז"א הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה הכל לשון הווה. כלומ' הוו רץ תמיד כי תהיה רגיל בריצה למצוה וכן בורח לשון הווה מן העבירה ולא אמר רץ למצוה קלה וברח וכו' ולענין המשנה הנה הדרך הראשון שאחשוב יפול לב אדם עליו הלא הוא באומר הוי רץ כו' לומר יתרחק מדרך עובר לסוח' כי דרך התגרים שבהזדמן סחורה שהריוח מועט מתעצלים ואומרים הנה נא עת לפנינו נמתין ונראה אם תזדמן סחורה שהריוח גדול ואם לא תבא הנה הקל' לפנינו ונעשה אח"כ לאטנו. אמר אל תעשה כן במצוה קלה לומר נייחל עד נראה אם תזדמן חמורה ולא נתבטל מעתה להטפל בקלה ואם לא תבא החמורה בקרוב אז נטפל בקלה. כי אם הוי רץ מיד במרוצה למצוה קלה כי לומר שבהמנעך ממנו תבא לך אחרת. לא כן הוא כי אדרבה אם תעשה זאת תזדמן אחרת כי מצוה גוררת מצוה משא"כ בהתבטלך ממנה. ואל יעלה על רוחך כי תרוץ למצוה אחת שלמצוה א' אתה רץ כ"א לרבות הן כל הנקראות קלות וחמורות וגם בעבירה כיוצא בזה. והוא כי אפשר יאמר איש אם תזדמן עבירה קלה די לנו בהמנע מעשותם כדרך התגר בראות הפסד במקחו. אך לברוח והתרחק מאד מאד מכל הדומה לכיעור או המביא אליה אין צורך בשביל עבירה קלה. לז"א לא תעשה כן רק ובורח מן העבירה בה"א הידיעה כלומר העבירה הדומה אל האמור היא הקלה לעומת מצוה קלה שהזכיר כי אין לך להסתכל באיכות העבירה אם קלה היא לבלתי ברוח כי אינך בורח מאחת כ"א מרבות כי עבירהגוררת עבירה. לז"א ששכר מצוה כו'. עניינו ששכר מצות בהאי עלמא ליכא זולתי שעושה הקב"ה כמלך או שר את אוהבו שאומר לו עשה לי אומנות פלוני בשכר רב ואם תעשנה מיד אתן לך אחרת ולא יחסר לך במה שתרויח תמיד שכר טוב. כן הקב"ה לעושה מצוה מזמין לו אחרת שירויח בה כי אין שכרן בעה"ז. וכן בעבירה המורגל בהן השטן מזמין לו עבירה שיאבד בה באשר מה שכבר עשה: 

'''עוד ''' יתכן בכוונת התנא והוא בהקדים מוסר נאה אשר טוב לגבר יהי לו כבגד יעטה ולא ילוז מעיניו. הלא הוא כי ימעטו בעיניו זכיותיו לשני סבות. (א) אולי היה לו בהם צד פניה ולא היו לשמה. (ב) אולי מעט אשר היה לפניו נכו אותם ממנו כמאמר יעקב (פ' וישלח) קטונתי מכל החסדים ק"ו לשאר העם אולי לא נשאר לו גם אחד על ידי כמה חסדים טובים והצלות אשר הצילו ה' זולת אשר נעשה לו נס ולא הכיר בנסו באופן יחוש פן הוא משולל מצוה. וישים נגד עיניו כי לא כן העבירות כי מי האיש אשר יתפאר שאין לו עבירות. כי אדם אין שתבצר ממנו לפחות אחת זולת אשר הוא ית' העביר ראשון ראשון כאשר היחל לעשות אותן: 

'''הקדמה ''' שנית גלויה ומפורסמת כי המצוה שאדם עושה היא עצמה המאירה לו ומעטרתו ומענגתו ככתוב אצלנו על פסוק ואת צדיקים ישלם טוב כי הטוב עצמו שעושה הוא תשלומי פעולתו. כי האור שהפליג בעשותה נעשה ממנו מלאך. וההיקש בעבירה כי היא תיסרנו פה ובגיהנם כי כמספר העונות שעשה הם המלאכי חבלה הממרקים אותו בגיהנם כי הן הן. כי כל א' נעשה משחית ומשחתו בידו והוא מאמר ככתוב ותמוגגנו ביד עוננו ואומר (בירמיהו ב׳:י״ט) תיסרך רעתך ואומר חטאים תרדף רעה: 

'''ונבא ''' אל הענין אומר הוי רץ כו'. לומר יהיה בעיניך כי מיעטו מצותיך אשר עשית והוי רץ תמיד למצוה גם שתהיה קלה ובורח מן העבירה הידוע לך אשר לא יבצר ממך כי תדע יש לך עבירה ידוע לך לפחות אחת. וש"ת הלא בכל חלוקה יש עליה קושיא. כי במה שארוץ למצוה קלה מה תתן ומה תוסיף לי מצוה קלה שארוץ לעשותה ואשר אמרת ובורח מן העבירה למה אמרת בורח אשר לא יוצדק כ"א על שרודפים אחריו. ומן הראוי היה תאמר אליו הזהר מן העבירה. על כן על הקושיא הא' שעל אומרו הוי רץ למצוה קלה. אמר אל ימעט בעיניך עשותך מצוה אחת כי הלא זאת תמלאך מצות כי הלא מצוה גוררת מצוה. וא"כ כאשר זאת תביא לך אחרת גם האחרת זאת תעשה לך כן עד אין קץ. ואשר אמרתי ובורח מן העבירה אל יקשה בעיניך אומרו לשון בריתה כי רודף אין. כי עתה דע לך כי עבירה גוררת עבירה ואם כן העבירה אשר לא יבצר ממך שעשית רודפת אותך לגרור לך אחרת. נמצא כי רודף יש אותך כי איזה עבירה שעשית רודפת אותך לגרור לך אחרת. וכ"כ צריך אתה לברוח ממש כבורח מפני אויב והוא אומר מתחלה מן העבירה כלומר הידוע לך שלא תעדר ממך לפחות אחת. ושמא תאמר וכי האם כח ואל או רוח חיים יש בפעולת המצוה או העבירה כי זו תגרום מצוה וזו עבירה לז"א אל תתמה על החפץ כי הלא דע ששכר מצוה מצוה. והוא ענין ההקדמה השנית שכתבנו כי המצוה עצמה נעשית מלאך ומארתו בהארת ותענוג נמרץ והוא שכרו וזהו ששכר המצוה המצוה עצמה. וכמאמרנו על מאמרם ז"ל (ברכות דף י"ז) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. הם מצותיהם עצמן שנעשים עטרות רוחניות. וכן שכר עבירה היא העבירה עצמה שנעשית היא כח טומאה שהוא משחית להשחיתו והמשחית נקרא גם הוא חטא. כמאמר ספר הזוהר (דף מ"ג) על גם ה' העביר חטאתך. וא"כ אמור מעתה כי אחר שיש למצוה כח להיות שכר המצוה כי תעשה מלאך קדוש ויש כח בעבירה להעשות מלאך משחית איך לא יהיה כח למצוה לגרור מצוה ולעבירה לגרור עבירה כל אחת ואחת למינה. והן כוונת הכתוב כמדובר: 

'''עוד ''' יתכן בכתוב והוא אשר כתבנו באומרו ששכר מצוה מצוה. שהוא כי המצוה עצמה נעשית הויות קדושה עד העשות מלאך וכעובדא דגמ' (הובא במ"ק) על ההוא דאיעסק במס' חגיגה. וזה ואמר פה ושמרתם מצותי. ולא בלבד יהיה שאחזיק לכם טובה על שאמרתי ותעשו רצוני כ"א שגם ועשיתם אותם כי ממש עשיה והוי' חדשה תעשו בהם כאלו אותם ממש אתם עושים. והוא כי כל א' נעשה מלאך וזה למה שאני ה' שאין מצותי כמצות ב"ו מלך שאין המקיימם רק עשות רצון מלך וזהו אני ה' וכנודע מחכמי האמת כי גם לתורה ומצותיה יש שייכות עמו ית' כי הוא ותורתו וחכמתו ומעשיו אחד הוא. ואחר ועשיתם אותם נמצאת שמה שועשיתם אותם הוא אני ה': 

'''או ''' ע"ד פשוטו ע"י מה שושמרתם כו' אני שאני מדה"ד כאשר פרשנו למעלה והבאנו ראיה ממדרש (מדבר רבה) על פסוק ואני הנה לקחתי כו'. כי באומרו ואני הוא ובית דינו נמצא כי מלת אני הוא מדה"ד ולפ"ז יאמר ושמרתם ועי"כ אני שהוא מדה"ד אתהפך לכם לרחמים וזהו אני ה': 

'''עוד ''' יתכן הסמיכת הפסוק עם שאחריו והוא כי הנה אין נתפס ביד זרים לכופו לעבור על דת אם לא ע"י גרמת עוד אשר חטא. כענין שאלת רשב"ג באומרו איני יודע על מה אני נתפס וכמאמר ר"א (ממס' עכו"ם דף ט"ז ע"ב) שנתפס למינות ואמר על שא"ל א' מתלמידיהם דבר והנאני. ובזה יאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אז אני ה' כלומר בלתי מתחלל חלילה כי אז אני מטיב לכם ושמי נודע ומתגדל בעולם. אך ולא תחללו כו'. אם לא תעשו המצות כי תגרעו חלול כי תבאו לידי חלול ע"י מושל רשע או מלך עז. וזהו ושמרתם כו' ולא תחללו כו' אם לא תעשו המצוה כי תגרמו עד כי תבאו לידי חלול כאמור: