עריכת הדף "אלשיך/ויקרא/כ" (פסקה)

== ז ==

<small> '''אמר המגיה''' בהיותי עוסק בעבודת הקודש הפרשה הזאת אמרתי להעלות על מכבש הדפוס באותו ענין דבר נאה ומתקבל מה ששמעתי מפי כבוד הרב האי גאון הגדול המפורסם מהו' צבי הירש נר"ו אב"ד דק"ק ברלין והמדינה יע"א. מדי עברו פה בקהלתינו בית אחיו הוא ניהו אדמ"ו הרב האי גאון הגדול המפורסם אב"ד דק"ק אמשטרדם יצ"ו:

''' והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלהיכם ושמרתם את חקתי ועשיתם אותם כי אני ה' מקדשכם''' . כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת כו'. הנה רבים תמהו מאי ענין כי איש וכו' לענין האמור למעלה. ונראה ליישבו על פי מה שאמרו במסכת קדושין מ"ד יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. בתחלה כשאמר אנכי ה' אלהיך וכו' אמרו לכבוד עצמי היא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות ע"ש זה. ובמקום אחר פרשתי המאמר ההיא. על כל פנים נקטינן מיניה דכיון שצוה הש"י על כבודן של אב ואם מזה מוכח דלאי לכבודו יתעלה צוונו לבלתי לכת אחרי אלהים אחרים כי אם למענינו וכן בכל המצות והחוקים אשר שם לפנינו הכל לטובתינו כי נהיה קדושים ופרושים ודבקים אליו יתעלה: </small>

<small>'''והנה ''' ידוע מאמרם ז"ל גדול שמו בגוים דקרון ליה אלהא דאלהים. כי המה תחת השרים העליונים ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא שעליו מורה שם היוה ב"ה הוא אלהינו אין עוד. והנה רש"י ז"ל פי' והתקדשתם זו פרישות ע"ג ומעתה יובן מאמר הכתוב באומרו והתקדשתם זו פרישות ע"ג לא למעני כי אם למענכם שתהיו קדושים ופרושים ומובדלים כי אני ה' אלהי אלהים היא אלוהכם ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם כי אני ה' מקדשכם. ובמה יודע איפה שלא למעני אני עושה רק למענכם כי איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת דמיו בו בסקילה כאלו עובד ע"ג והשויתי כבודם לכבודי. אבל עיניכם הרואות שאפילו מה שצויתי אתכם על ע"ג לא לכבודי ומקנאתי ודוק. ודפח"ח: </small>

'''והתקדשתם והייתם קדושים כו'''' . הנה למעלה כתבנו ע"ד רז"ל מה היה כי בתחלת הפרשה אמר קדושים תהיו מבלי יקדים ויאמר והתקדשתם משא"כ פה. וגם אל אומרו שם תהיו אחר אומרו קדושים וכאן אומר והייתם קודם מלת קדושים. ולבא אל דרך הפשט נשית לב זולת השתי הערות עוד הערות. (א) כי מהראוי היה יאמר כי קדוש אני כו' מעין האמור למעלה קדושים תהיו כי קדוש אני ה' שהוא טעם מתייחס ולא כי אני ה' אלהיכם. (ב) או' ושמרתם את חקותי וכו' כי אחר או' שיהיו קדושים היצטר' לומר אח"כ שישמרו החוקים כי האם מבלעדי שמירת החוקים יהיו קדושים. (ג) או' אני ה' מקדשכם כי הלא יותר יצדק סיום זה בפסוק הקודם מבזה: (ד) כי למעלה נאמר ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ופה לא הזכיר המשפטים וגם בחקים לא אמר כל כמאמרו למעלה. (ה) אומרו שמירה ועשיה ויראה כי הכל אחד. (ו) כי איש איש אשר יקלל את אביו וכו' איך מתייחס אל האמור. (ז) החילו במלת כי שיורה כנותן טעם אל הקודם ואין לו בו שום ייחוס כלל. (ח) באומרו אביו ואמו קלל אם יזמין לנו יתברך איזה דבר בייתור זה ע"ד הפשט נוסף על לימוד רז"ל (בת"כ ומס' סנהדרין דף כ"ה) שהוא לרבות לאחר מיתה. (ט) סמיכות אומרו ואיש אשר ינאף וכו' אל הקודם ואל ייתור תיבות הכתוב. ודאי שעל דברי רז"ל אין להוסיף שאמרו ובמסכת סנהדרין דף נ"ב) איש פרט לקטן שאין ביאתו ביאה את אשת איש פרט לאשת קטן שלא תפסו קידושיו כו'. (יב) מה היה כי בקצת עריות נותן פה טעם מה שלא עשה בפ' אחרי. (יג) שחיסר פה שלשה מהנאמרות בפרשה ההיא: 

'''אך ''' יאמר תחלה מאמרם ז"ל במקומות הרבה (ובמס' מנחות פרק ג') כי הבא ליטהר מסייעין אותו. וזה יתכן יאמר פה והתקדשתם אתם תחלה שתבאו ליטהר ואני מבטיחכם שתהיו קדושים ולא יספיק שאור שבעיסה לעכב כי הלא אני ה' אלהיכם כלומר להיותי אלהיכם אסייע אתכם בלי ספק. ושמא תאמרו הלא אם היית מצוה לנו רק משפטים שהדעת מחייבן החרשנו כי לא ימצא מקום היצה"ר לעכב אך בחקים משוללי טעם הלא ירפה את ידינו ויעקשני. לז"א אל תשיתו לב כי הלא כאשר יקרה לחולה עם הרופא יקרה אתכם כי יתן משקה לחולה ואומר לו שתה ותתרפא והמלה לא ידע מה הוא אם מרפא אם לאו אך לא ימיש מלשתותו כי בטח ברופא כי רפואתו הוא חפץ ואלו לא ידע ודאי כי בזה תלויה רפואתו לא היה נותנו לו. כן הדבר הזה כי ידענו כי כל חפצו יתברך הוא לקדשנו במצותיו וא"כ גם כי לא נדע טעם החק הלא ידענו כי לקדשנו מכוין. וא"כ נבטח בו ונעשה אותם באהבה ורצון וזה מאמרו יתברך ושמרתם את חקתי אותם שהם מסוג לא תעשה. ועשיתם אותם שהם מסוג של מצות עשה. יען ידעתם כי אני ה' מקדשכם בכל פקודי תבטחו בי כי לולא הייתם מתקדשים בזה לא הייתי מצוה אותם לכם ובאלה אני מחזיק לכם טובה שלא תדעו טעמם ולא תמצאו סברא ותעשו אותם. כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת הלא הדעת מחייבו כי אביו ואמו קלל דמיו בו מסברא כי מי יאמר שאיש כזה לא יתחייב מות ולמה נחזיק טובה למקיימם. וכן איש אשר ינאף את אשת איש מי אשר יאמר מכל העמים שלא מות יומת הנואף והנואפת כי רע על כלם המעשה. וכן איש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה גם זה סברא שמות יומתו שניהם. וכן אשר ישכב את כלתו תבל עשו וערבוב זרע הוא וסברא הוא שמות יומתו שניהם. וכן אשר ישכב את זכר משכבי אשה ראוי הוא כי תועבה עשו וסברא שיודו בה כל העולם. וכן אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא וסברא נכונה היא להמיתם. וכן איש אשר יתן שכבתו בבהמה או אשה לפני בהמה אין סברה גדולה מזו להמיתם עד גדר שזאת הבהמה תהרוגו מרוב החרפה בל יאמרו זו הבהמה נכשל בה פלוני. והנה כי כל אלה הדעת מחייבן. מאלה תראו ותלמדו אל כל השאר כי אשר חייב בהם חייב גם בשאר. ומאשר יראה לכם סברא תדונו כי גם בשאר יש. כ"א שקצר יקצר המושג שלכם להשיג טעמם. בטחו בו ית' ועשו והוא איש אשר יקח את אחותו כי הנה מקום לומר כי אין זה רע בעיני ה'. שא"כ למה לא ברא שני אנשים ויתחתנו זה בזה ולא שיקח קין תאומתו וכן שת. שעל כן הוצרכו רז"ל (במ"ר שם). לומר כי בא הכתוב לתת טעם אל היתר קין והבל ושת כל אחת בתאומתו לומר חסד הוא שעשה הוא יתברך להתיר אחותו מפני קיום העולם. וכן אשר ישכב את אשה דוה אחר היות בדרך אישות לא היה נראה לחייבו מיתה כ"א שחק הוא. וכן אחות אב ואחות אם ואשת דדו ואשת אח כאשר הותר בהיות בלי בנים. וכאשר הותר לקין לקחת שתי תאומות הבל. הנה אלה הם חקים. מי שראה סברא בקודמין יאמין באל אמונה אשר ידע הטעם האמתי ויבטח בו יתברך ויקיימם בשמחה: