עריכת הדף "אלשיך/ויקרא/ד" (פסקה)

== כז ==

'''ואם נפש אחת כו'''' . הנה כתבנו ההערות שבכתובים אלה למעלה. אך הנה עודנו מדבר כאשר היחל בכתובים הקודמים להסיר מלב בני אדם גם בני איש. העולה על רוחם כי קל מאד אשר יחטא בשגגה. באומרם שלא מלבם נעשתה התועבה. ולא כן הוא. כי גם בלא דעת נפש לא טוב. שאלמלא נפשו לא מטומאה בעבירה תחלה לא היתה תקלת שגגה יוצאה מתחת ידו וזהו נפש כי תחטא כו'. לומר אל יעלה על רוחך לומר. כי אין לנפש חלק ונחלה בחטא שגגתו. כי לא במחשבה המתייחסת אל הנפש חטא. ע"כ אמר. דע לך כי גם לנפש יש חלק. וזהו נפש כי תחטא. וש"ת הלא אם אכל חלב במחשבת שומן. הלא אין כאן זולתי הנאת הגוף בעלמא. דע איפה כי ג"ז לא היה. אם לא העשות מקודם אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה בידיעה אשר היה לנפש חלק בה. וע"י כן נמשך שגם הגוף עתה ואשם. וז"א בלשון זכר. נמצא כי ע"י בחינה זו. כי גם על השגגה זאת יש חלק לנפש. כי מטומאתה בשוליה מהמזיד שקדם. נגרר שגגה זו. והנה בכלל אומרו ואשם. היא כי אחר שחטא בשגגה. נזכר ונמצא אשם בדבר מעצמו ואמר או הודע אליו. שהוא ע"י אחר: 

'''ובשום ''' לב. אל כפל אומר חטאתו אשר חטא. ומה שחזר ואמר על חטאתו אשר חטא עליה. יאמר הלא יחסתי הדבר אל הגוף להביא כבשה. ולא אל הנפש להביא זכר. עם שהיא גרמ' ויהיה כעולה שעל מחשבה שהיא זכר. ואמרתי שהוא על כי הגוף הוא האשם בזה. וז"א ואשם ל' זכר שהוא על החומר. אמר עתה הלא תאמר אחר שחטא זה אל החומר לא בא. אם לא ע"י הנפש שהזידה ונטמאת תחלה. אם כן למה יביא כבשה נקבה על בחינת החומר. האם גרע מהעולה. שע"י היות יחס לנפש במחשבה לבדה מביא זכר תמים. וגם עתה שמה שחטא הגוף היה מאשר עותה תחלה הנפש במזיד. יביא ג"כ זכר. ע"כ אמר תדע למה לא נעשה עיקר בקרבן. רק משגגת החומר. הלא הוא על פי מה שאשם מעצמו. או הודע אליו. כדי להביא קרבן. הוא חטאתו אשר חטא. הוא הגוף. אך לא נודע אליו העון אשר לנפש גם היא. וגרם השגגה הזאת. ע"כ והביא שעירת עזים על ייחס החומר ולא דבר מתייחס אל הנפש. וזהו שחזר ואמר נקבה על חטאתו אשר חטא עליה. לו' מה שהיא נקבה ולא זכר. כעולה המתייחס העון על הנפש. כי היה על הרהור. הלא היא על אשר חטא הוא עליה. והיא האמור:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}