עריכת הדף "אלשיך/במדבר/לא" (פסקה)

== ו ==

'''וישלח אותם משה וכו'.''' אמר שמא תאמר למה לא שלח יותר מי"ב אלף ומדין עם רב ושמא תפול חתיתם על מתי מעט אלה וברוב עם שתשלח יותר תרבה זכותם אז יותר ויבטחו יותר להנצל לז"א אלו להלחם היו הולכים טוב היה הרבוי אך אינו כי אם לצבא שקדמה כמדובר כי ה' ילחם להם וזהו אומרו וישלח אותם משה אלף למטה ולא יותר הוא כי אין הליכתם רק לצבא בלבד. ואל תתמה. כי הלא להיותם צדיקים כאשר כתבנו ידמו לפנחס וזהו שחזר ואומר אותם ואת פנחם והוא כי כאשר פנחם איננו ירא שימיתוהו במלחמה כי מאז הרג את זמרי נעשה כמלאך ה' כמאמרם ז"ל על פסוק ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו כי מה שלא אמר ותצפנם הוא שלא הוצרך להטמין רק את כלב אך לא את פנחס כי הי' כמלאך ה' והיה נסתר מהם שיעמוד גם כל ההולכים הם לצבא אין פחד יקרם אסון מות. ושעור הכתוב וישלח אותם משה אלף למטה בלבד הוא כי היו הולכים לצבא בלבד כי אותם ואת פנחס בדמיון אחד שלח לצבא כי כאשר אין פחד לפנחס ואינו רק הולך לצבא כן גם הם. ולמען העירנו שכיון על השלמות אשר קנה פנחס אחר שנתכהן על דבר זמרי על כן אמר בן אלעזר הכהן שתואר זה קנה אחר כך לרמוז בו על בחינת מה שהשיג על יד מה שנתכהן שנעשה כמלאך ה' כמדובר וכיון באומרו אותם ואת פנחס לאמר כי גם המה בטוחים כמוהו עם שאין להם השלמות שלו. ושמא תאמר א"כ שלא היה להם פחד למה הוצרך ללכת פנחס שהיה כהן משוח מלחמה שהוא לחזק לנשברי לב במלחמה באמור להם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה וכו' אל תראו ואל תערצו וכו' וע"כ היה מוליך עמו חצוצרות התרועה וא"כ זה יורה כי יש פחד גדול במלחמה שעל כן הוצרך כל החרדה הזאת להסיר מורך מלבם. לזה אמר אם תראה ששלח את פנחס לצבא לא להיות שברון במלחמה כי בטוחים היו אך למה שיוליך כלי הקדש והוא מאמרם ז"ל כי על ידי הציץ הכניע פנחס את בלעם והרגו ואין ספק כי לא נעלם מהאיש משה דבר זה וע"כ מאז שלחו לצבא בכלי הקדש כי מזה עשה עיקר להפיל את בלעם על ידי כלי הקדש כי גם לא יבצר שגם היה חשן ואפוד להכניע טומאת בלעם וזה וכלי הקדש אלא שאגב אורחיה גם חצוצרות התרועה היה בידו. ושעור הכתוב ואת פנחס שלח לצבא וכלי הקדש ולא להסיר מיתת המדינים מעל ישראל כי מה שהיו עמו תכסיסי כהן משיח המיוחדים להסיר מורך לבב לא היה זה העיקר כ"א כלי הקדש אלא שע"פ דרכו וחצוצרות התרועה בידו כי הם הנהוגים אצלו כלי משוח מלחמה והם עמו וזה מוכרח שאם לא כן מלת בידו מיותרת: 

'''או ''' יאמר החלצו מאתכם אנשים שהם צדיקים הנקראים אנשים סתם במקרא ולא תיראו שיסתכנו לפני מדין כי דעו איפה כי כל אשר תשלחו אין הולכים לעשות צבא כ"א לצבא הולכים שימצאו שם צבא והולכים אליה והוא כי ילך לפניהם ה' והשכינה וכל פמליא של מעלה הוא מחנה אלהים שם הוא וזהו אנשים הוא צבא של מעלה כי הצבא הנזכר יהיו על מדין יחד לתת נקמת ה' במדין על כי בכבוד בני ישראל נגעו בהחטיאם אותם באופן שאל תפחדו ואל תראו פן יסתכנו כי הנה אלף למטה וכו' תשלחו לצבא של מעלה אשר הקדים לכם וא"כ אין פחד כי רבים וגדולים אשר אתם והוא קל וחומר מדוד שלא היתה מלחמת מצוה כזאת ועם כל זה אמר לו הוא יתברך שכאשר יראה קול צעדה בראשי הבכאים אז יחרץ כי יצא ה' לפניו הרי שה' יוצא לפני מחנה ישראל להלחם להם אז מה עשו שלוחי ישראל אשר הלכו למלחמה עשו כמעשה חנניה מישאל ועזריה שאמרו למלך הן איתי אלהא וכו' יכול לשיזבותנא אך לא על מנת כן שיצילנו אנו מאנים לשמוע לך כי הנה הן ולא שלא יחפוץ להצילנו על מנת כן אנו עושים כי ידוע להוא לך מלכא די לאלהך לא איתנא פלחין וכו' כן עשו האנשים השלמים האלה כי הם אמרו הנה משה אמר כי לא נמות במלחמה כי אם נמלט ונצליח כי לצבא של מעלה אנו הולכים להתחבר דעו איפה כי לא על מנת כן אני עושים שיעשה לנו נס כי אם אדרבא אנו הולכים למסור עצמנו על קדוש ה' נגד אשר החטיאונו לאלהי עולם ה' ואם ימיתונו מדינים נחיה לפניו יתברך בעשותנו מצותו זאת. וזהו וימסרו מאלפי ישראל כי מעתה מסרו עצמן לקדש את השם על מעבירם רצונו ית' והוא יתברך מחשבה טובה מעתה צירפה למעשה ואז חזר והבטיחם משה כי לצבא הנזכר היו הולכים כמדובר וזהו וישלח אותם משה אלף למטה לצבא של מעלה והגידה תורה כי הדין עמו ומה גם עתה שקבלו למסור עצמן שהוא כאלו נמסרו כי אותם ואת פנחס בדמיון אחד כי כאשר פנחס מסר עצמו על קדוש ה' גם אלו מסרו עצמן כי מעתה מחשבה טובה מצרפה הוא יתברך למעשה ולכן כאשר פנחס הולך להתחבר לצבא של מעלה גם הם הולכים לצבא ובדבר הזה בפרט אין יתרון פנחס עליהם כי אם שכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו שבהם הכניע להבעית את בלעם להורגו מה שלא היו יכולים הם לעשות: