עריכת הדף "אור שמח/קרבן פסח/י" (פסקה)

== ב ==

'''לפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר מבשרו כדי שלא יבואו בהן לידי תקלה.''' 

''' המגיה ''' במשל"מ הקשה במאי מיירי יעו"ש, ובפי"ט מהלכות פסוהמ"ק ה"ט כל עצמות הקדשים שאין בהם מוח אינן טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח, והגיה הראב"ד א"א שמצאן חלוצים מפסולי קדושה, ואין זה רק השגה שבעצמות שאין בהם מוח גם של פסח לא בעי שריפה וביש בהן מוח גם של קדשים בעי שריפה הואיל ושמשו נותר, ועל כרחין דבמצאן חלוצים ולא ידעינן אימת חלצינהו אם קודם ששמשו נותר או לאחר ששמשו נותר ובקדשים שמותרין בשבירת עצם אמרינן דמקמי דלהוי נותר חלצינהו, וזה פלפול ארוך לא הובא בדברי רבינו ולא נרמז כלל וזה השגה עצומה. אולם דעת רבינו נראה כי תפס ענין אשר בו יתפרש הברייתא באופן פשוט כדרכו, וזה הוא סברת רבינו דבאבר שאין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת העצם וכדמסיק רבינא כל כי האי גוונא לית ביה משום שבירת העצם דבעינן שיעור אכילה ולזה ודאי דרשינן הך קרא דבבית אחד יאכל דבעינן שיהא ראוי לאכילה וזה באין עליו כזית בשר ואין בו מוח כזית מפנים, אבל באופן שהיה בו מוח או כזית בשר ולאח"כ אין עליו כזית בשר ומוח, או דקלפיה או דחלצינהו בזה תלוי אם בהיה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת העצם דחזינא הואיל והיה ראוי לאכילה אע"ג שעכשיו נטמא ונפסל קרינא ביה בבית אחד יאכל, הוה"ד גם בהיה בו מוח או כזית בשר אע"ג שעכשיו אין עליו ולא כלום איכא ביה איסורא דשבירת עצם כיון שפעם אחד היה עליו מאמר הכתוב בבית אחד יאכל דהיה ראוי לאכילה וקרינן ביה ועצם לא תשברו בו, אולם להך תנא דבהיה לו שעת הכושר ונפסל אין בו משום שבירת העצם א"כ גם בהיה עליו כזית בשר או מוח מבפנים וחלציה וקלפיה דעכשיו אין עליו בשר שיהא ראוי לאכילה אין בו משום שבירת העצם, והא דפריך {{ממ|בדף פ"ה}} מאבר שיצא מקצתו נקלוף ביה פורתא ונתבריה, היינו דר"י ור"ל פליגי אליבא דרבי וכמו שפירשו רבנן בתוספות דלרבנן כו"ע מודו דיש עליו כזית בשר במקום אחד דיש בו משום שבירת עצם ורק דהוא בעי לאוקמינהו לכולהו מתניתא כרבי א"כ חזינא לרבי דסבר בהיה לו שעה"כ ונפסל אין בו משום שבירת עצם, דכיון דהשתא לאו ראוי לאכילה בשעת שבירה או כיון שהוא פסול בשעת שבירה אין בו משום שבירת עצם, א"כ אם יקלוף הבשר מעליו אעפ"י שהיה עליו כזית בשר קודם לכן אין בו משום שבירת עצם וא"כ למה יקלוף עד הפרק, אבל לדידן דקיי"ל בהיה לו שעה"כ ונפסל דיש בו משום שבירת עצם והיינו דבתר מעיקרא אזלינן, ה"ה בהיה עליו כזית בשר או מוח מבפנים אעפ"י שעכשיו בעת שבירה אין עליו, נתקיים בו בבית אחד יאכל והשוברו לוקה. ולפ"ז הברייתא כפשטא כל עצמות הקדשים אין טעונין שריפה רק אי בעי לשדינהו כיון דאין בהן מוח, חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה שמא יבוא אחד לשוברן ואפילו אם הן שבורין קיי"ל דהשובר אחר שובר בעצמות לוקה ובהיה בהן מוח או שהיה עליהן כזית בשר דאיכא בהו משום ועצם לא תשברו בו לכן בעי לשורפן מן העולם שלא יכשלו בני אדם בלאו דועצם לא תשברו בו ואפשר דאפילו לא היה עליהן בשר מעולם ג"כ בעי שריפה משום גזירה דהיה עליו כזית בשר, וזה נכון בפשט הברייתא. וכן מצאנו לשון תקלה בכיו"ב בכמה דוכתי ומהם סוף פ"ק דפסחים עיי"ש. רק הא דפריך הגמ' שם על רב מרי צ"ע דפריך הני עצמות ה"ד אילימא דלית בהו מוח למה להו שריפה כו' והא למאן דאמר בהיה לו שעה"כ ונפסל דיש בו ש"ע גם באין בהן מוח צריכי שריפה מפני התקלה וכמוש"ב, ואולי הגמרא רוצה לאוקמה כהני דסברי דהיה לו שעה"כ ונפסל אין בהן משום ש"ע, או דצ"ל כך אילימא דלית בהו מוח פשיטא למה לי שריפה אלא דאית בהו מוח ופריך אם אין בהן מוח מאי רבותא קמ"ל בעצמות של קדשים שאינן טעונין שריפה פשיטא דנשדינהו. ועד נאמן לזה שבדפוסים ישינים טרם הגהות רש"ל הגירסא עצמות קדשים למה להו שריפה וזהו כדפרישית. והא דפריך על משנה דתנן העצמות והגידים כו' ישרפו ה"ד אילימא דלית בהו מוח ל"ל שריפה הוא טרם שידע דהיה לו שעה"כ ונפסל יש בו משום שבירת עצמות הא למאי דמסיק כר' יעקב דהיה לו שעה"כ יש בו משום ש"ע פשיטא דמשנתינו גם באין בהן מוח רק שהיה עליהן מעיקרא כזית בשר או מוח אעפ"י שעכשיו בשעת שבירה לית בהו ואפ"ה ישרפו כדפרישית דלא ליתו לידי תקלה, ונכון מאוד:

''' והנה ''' מלשון הזהב של רבינו למדתי כי כשנעשה נותר אז אפילו אם נימא דהיה לו שעה"כ ונפסל ג"כ יש בו משום שבירת העצם בכ"ז כאן גרע טפי דהא בשעה זו אינו ראוי לאכילה ואין בו משום ש"ע, רק לדידן דקיי"ל דאף שלא בשעת אכילה ג"כ יש בו משום ש"ע אז אפילו נעשה נותר ג"כ איכא ביה משום ש"ע, ולכן חילק רבינו שבהלכה א' כתב או ששבר בו עצם מבעו"י או ששבר אחר כמה ימים, ובהלכה ו' כתב אם נפסל בטומאה כו' אעפ"י שאינו מוכרח כמובן בכ"ז נכון הוא. ופסח שהוא מבושל לפי טעמא דאמר בגמרא דחזי לאכילה דמטוי ואכיל ליה ליכא במבושל, רק הגמרא קאי אליבא דמ"ד דהיה לו שעה"כ ונפסל אין בו משום ש"ע וכמו דאמר אביי דכו"ע אין בו משום ש"ע, אבל לדידן דקי"ל כר' יעקב דהיה לו שעה"כ ונפסל יש בו משום שבירת עצם א"כ בהיה חי היה חזי למטוי והיה לו שעת הכושר, ועיין פי"ח מפסוהמ"ק דעל בשר חי חייב משום טומאה דחזי למטוי עיי"ש, ובאם בשלו אח"כ לא גרע מפסול אחרינא ויש בו משום ש"ע ודוק היטב: