עריכת הדף "אור שמח/טומאת אוכלין/א" (פסקה)

== יט ==

'''השומן הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין כו' בטלה דעתו.''' 

''' זה ''' דוקא באם לא נטמא מעולם, רק עתה כשנקרש הוא צריך לקבל טומאה בזה אמר רבינו דאינו מקבל טומאה כשהוא קרוש אבל כשכבר נטמאו ואח"כ קרשו הקרישה אינה מפקעת הטומאה ממנו, וזה דרבינו לטעמו אזיל דסובר לקמן פ"ב הי"ד דאוכל שנפסל ממאכל אדם תו אינו מקבל טומאה אם כי היכי שנטמא מכבר ואחר זה נפסל מאכילת אדם לא נפקע טומאתו עד שיפסל ממאכל כלב, אבל לדעת הראב"ד כיון דנחית עליו תורת טומאה אף שלא קיבל עדיין טומאה רק הוי חזי לקבל תורת טומאה היינו שהיה ראוי למאכל אדם ואח"ז נפסל מאכילת אדם וראוי לכלב מקבל עדיין טומאה עליו עד שיפסל מלאכול לכלב עיי"ש היטב [ובנוב"י מהד"ק ביו"ד סימן כ"ו ביאר שיטתו באורך], הוא הדין כאן דהיה ראוי לתורת קבלת טומאה תו לא נפקע ממנו אף אם נקרש ומקבל טומאה כשהוא קרוש, ומוקי להך דתניא בתוספתא בשמן שיצא מעצמו דאינו לא אוכל ולא משקה ואם קרש אחרי זה אז אינו מקבל טומאה, ואף אם חישב עליו למשקה, וטעמא דכיון דלא נחית עליה שום תורת טומאה קודם שהוקרש דאז עדיין לא חשב עליו וכיון שיצא מעצמו לא היה בו דין קבלת טומאה בלא מחשבה ותו הוי כנפסל מאכילת אדם טרם שחשב עליו בחותך מאדם, דלא נחית ביה תורת טומאה כ"ז שהוא קרוש דלדידיה המחשבה כשהוא קרוש לא מהני ולרבינו אינו מקבל טומאה כשהוא קרוש ולטעמייהו אזלי, וז"ב מאוד:

'''וכן הדם שקרש אינו {{ממ|לא}} אוכל ולא משקה.''' 

''' עיין ''' ירושלמי פ"ב דשבועות ה"ב דאע"ג דאינו אוכל לטמא טומאת אוכלין מכל מקום לענין אכילה להתחייב משום דם חייב בהקפה הדם יעו"ש. וזה הוי כמוש"כ תוספות מנחות {{ממ|דף ס"ט}} ד"ה דבלע הוצים כו' דבכל מקום שצריך מחשבה אע"ג דלענין איסורא לקו יעו"ש, ולפמש"ש דכיון שמשים החלב בפיו ואוכלו אין לך מחשבה גדולה מזו צריך לדחוק בכוונת הירושלמי דאמר דזה לענין טומאה ומכל מקום מחשבה מועיל ה"נ אין לך מחשבה גדולה מזו שמשים בפיו, ולפ"ז היה צ"ל סיפא דמועיל מחשבה, אולם הא דמועיל אם חשב לאוכלין נראה דוקא שמחשב הבעלים וכמו שפסק רבינו בהלכות כלים פרק כ"ה הי"א שדברים שאינן מקבלין טומאה אלא במחשבה שאין לך מחשבה מועלת אלא בעלים בני דיעה, ויעוין בב"מ {{ממ|דף ל'}} תוס' ד"ה אף עובד יעו"ש:

''' ולפ"ז ''' א"ש הא דלא מוקי הך דדם שנטמא בסוגיא דר"ח סגן הכהנים בדם קרוש ומקבל טומאת אוכלין, דכיון דהקדש הוא והדם לאו דבעלים הוי אף בקדשים קלים אע"ג דדם אימעיט ממעילה מכל מקום לא נהנין בו ולאו דבעלים הוי ולא מועיל מחשבה ואכילת מזבח לא הוי אכילה רק בהקטרה ושפיכת שירים יעוין חולין {{ממ|דף פ"א}} ולכן אינו מקבל טומאת אוכלים ולכך מוקי דלא כר"י כו' שהעיד משקי בית מדבחייא דכן ודוק: