עריכת הדף "אור שמח/חגיגה/ב" (פסקה)

== ב ==

'''ראה ''' במשל"מ שהעיר מהא שכתבו התוס' דמי שאין לו קרקע דפטור מן הראיה דהוה"ד דפטור מפסח שזה חידוש גדול. ולכאורה נראה מוכרח כוותייהו מהא דבריש תמיד נשחט אמר בשלמא לת"ק יבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה שאין בה כרת אלא לריב"ב מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כו' הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה כו', ולפ"ז קשה לת"ק איך דחי עשה דפסח לעשה דהשלמה הלא מצי לקיים את שניהם ולהפקיר נכסיו ויביא חטאת העוף וליכא עשה דהשלמה, ואין לאמר דעשה דהשלמה מוכרח לדחות בהקטרה דאשם, דאטו מי לא מיירי בגוונא דכבר הקריב אשמו וכמו דמיירי ר"י בנו של ריב"ב, וכמו דאמר הגמרא בריש פרק ר"א דמילה דמשו"ה לר"א לא דחו מכשירי מצוה דמזוזה וציצית לשבת שכן בידו להפקירן יעו"ש. וע"כ משום דאם יפקיר נכסיו ויהיה עני יפטר גם מעשיית פסח דלא יהיה לו קרקע וזה אינו תקנה דיפטר גם מעשיית פסח וכמו דאמרה תורה שפסח דוחה שבת אף דבידו להפקיר קרקעותיו ויפטר מפסח דלזה לא חשבה התורה תקנה וצותה לדחות השבת כן הכא דוחה לעשה דהשלמה:

''' אמנם ''' נראה דאין ראיה מכאן, דהא התוספות בפ"ק דב"ק כתבו גבי הא דעד שליש במצוה דאף מצוה עוברת אין צריך ליתן כל ממונו לקיימה, אבל במצות ל"ת כתב הר"ן בפ"ב דסוכה והריב"ש דצריך ליתן כל ממונו דרק יעבור ואל יהרג אמרו הא בכל מאודך חייב, ולפ"ז אם יאנסוהו לחלל שבת יהא מוכרח ליתן כל ממונו ושלא לחלל שבת א"כ שפיר אמר דלא דחי מזוזה לשבת שכן בידו להפקיר ביתו ולא יהא עדיף האונס דמצוה מאונס דאונסין והלא מצווה ועומד לאבד נכסיו ושלא לעבור שבת ע"י אונס ולכן לא דחי שבת, ותו לא צריך להפקיר ביתו בכדי שלא יעבור על מצות מזוזה דאין זה רק שב וא"ת שאינו עושה מזוזה והוא אנוס שלא לעשות מזוזה בשביל שבת ובשביל קיום מ"ע אינו צריך ליתן ממונו ברבוי ואף יותר משליש, אבל כאן שפיר דחי עשה דפסח לעשה דהשלמה מאי תאמר דיפקיר נכסיו הלא בשביל לקיים מ"ע דפסח שהיא קום ועשה אינו מחוייב לבזבז ממונו דאם יעבור ולא יעשה פסח הלא לא יהא רק בשב וא"ת ואף אם חבשוהו בבית האסורים שאין שוחטין עליו לא יהא מחוייב לבזבז ממונו לקיים עשה דפסח דאף ע"ג שיש כרת במ"ע דפסח מכל מקום הא יש לו תשלומין בפ"ש ולכן לא שייך לומר דיהא מקרי אפשר לקיים שניהם מה שבידו להפקיר נכסיו ויוכל להביא חטאת העוף כיון שאינו מחוייב לזה ופשוט:

''' אולם ''' לשיטת הריב"א דפירש דאע"ג דעשה דאכילת פסח לא הוי בעידנא ופי' דישחטו עליו טרם שיקרב כפרתו ורק כיון דראוי להביא כפרתו שוחטין וזורקין עליו את פסחו, דאם תאמר דאסור להביא כפרתו הלא גברא דאינו ראוי לאכילה הוי ואין שוחטין וזורקין עליו, קשה טובא דאמאי אין שוחטין וזורקין עליו מדם פסחו הלא ראוי להפקיר נכסיו ויהיה עני ויביא קרבנו חטאת העוף דאין למזבח אלא דמו וראוי הוא שכן בידו להפקיר נכסיו אף דאינו מחוייב לזה וצריך לומר דאם יפקיר את נכסיו הלא לא יהיה לו קרקע ויהא פטור מפסח ואנן בעינן שיהא מחוייב במצות פסח ויהא ראוי לאכול את הפסח באופן שהוא מחוייב במצותו אבל באופן שאינו ראוי לאכול את הפסח רק באופן שהוא פטור מקיום מצותה שלא יהא לו קרקע לא מקרי גברא דחזי לאכילה ודוק. אך באמת ז"א דהרי אמרו בירושלמי פ"ג דפאה גבי קרקע כ"ש חייב בפאה תני והראיון אלמא דמצות ראיה בקרקע כ"ש חייב בראיה דקרינא ביה ולא יחמוד איש ארצך, וא"כ מצי להפקיר נכסיו ולשייר לעצמו קרקע כ"ש ויהא עני ויוכל להביא קרבן עני חטאת העוף ועוד יהא חייב בעשיית פסח דהא יש לו קרקע כ"ש ואמאי אין שוחטין וזורקין עליו. וצ"ל דת"ק סבר או כראב"י דצפרים קבעו או כר' יהודה דאשמו קובעו וכיון שכבר קרב אשמו הרי אף אם יפקיר את נכסיו ויהא עני יהא מחויב להביא קרבן עשיר ולכך אתי עשה ודחי עשה דהשלמה דאם לא ידחה לא יהא תקנתא אף אם יפקיר את נכסיו ויהיה עני יהא מחוייב להביא קרבן עשיר, יעוין כריתות {{ממ|דף ט'}} ודוק היטב: