עריכת הדף "אור שמח/גירושין/יא" (פסקה)

== טו ==

'''חרש שגירש ברמיזה כו' אבל אשתו של פקח שנתגרשה והלכה ונשאת לחרש ונתגרשה מותרת לחזור לבעלה הפקח:''' 

''' עיין ''' השגות וההמ"ג, ובנוסחת ירושלמי ודאי העיקר כפי גירסת רבינו ז"ל, והסעד שהביא ההמ"ג היא ראיה חזקה, דחזינא, דמשום שלא שייך באשת פקח שהלך בעלה למדינת הים ונשאת לחרש, חשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וכדאמר שמואל בירושלמי ריש האשה רבה, חיישינן שמא שלח לה גיטא ממדינת הים, דאף כי גירש זה ונשא זה החרש ג"כ מותרת לבעלה הפקח, לכן הוי סבר למימר דמותרת לחזור לראשון, ולכן מסיק דעוד היא באילן קנסייא, והא דאמר הדא הוא דתני ר' חייא, קאי על הא דאמר אפילו אשם תלוי אין בה בהדא א"ש הא דתני ר"ח, דבלא זה אם הו"א דקדושי חרש קדושי ספק הוי וכמו דסבר ר"א בתלמודין, א"כ בקדש פקח וגרש ונשאת לחרש וגרשה, הוי אסורה לחזור לראשון הפקח דשמא קדושיו קדושי מעליא, ונושא גרושתו משניסת, וז"פ. ואם נפרש דאגרש מותרת לחזור לראשון קאי, מוכרחין אנו לפרש דמלתא בפ"ע קאמר, דאם גירשה החרש אחרי נשואיה מותרת לחזור לבעלה הראשון מי שהוא פקח, וכן מוכרחין אנו לפרש אליבא דראב"ד בפ"ד מהלכות אישות. אולם לפ"ז צריך ע"כ לגרוס כרבינו דאיני קורא לא יוכל ושריא לחזור לבעלה הפקח, וזה שכתב המשל"מ בפ"ד מהלכות אישות שאין ספק שנעלם זה הירושלמי מהראב"ד, כוונתו, דשתי הסברות לא יוכל לסבור, דאם יפרש כן איך גריס אני קורא, וגם לפרושי על הדא הוא דתני ר"ח מוכרח כגירסת רבינו:

''' אולם ''' מסתפינא לומר דאין מירושלמי הזה ראיה לפסק הלכה, דלעולם כיון דרבנן תקינו לחרש נשואין שפיר הוי נשואין לענין לחזור לבעלה הראשון והוי כמו קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ואח"כ נשאת ע"י אמה ואחיה לאחר וגירשה דאסורה לחזור לראשון, אע"ג דנשואי שני הוי דרבנן ונשואי ראשון הוי דבר תורה, ועיין בלח"מ ומשל"מ מש"כ שם לחלק בין קדושי קטנה לקדושי חרש, דקדושי חרש קלא אית לה למלתא דלאו בר תפיסת קדושין הוי, משא"כ נשואי קטנה יעו"ש. ובזה יש ליישב גם הכא, אולם בכ"ז להקל כולי האי בקדושי חרש בלאו דמחזיר גרושתו צ"ע:

''' והך ''' דתני ר"ח הוא לטעמיה בתלמודא דבני מערבא פרק אלמנה לכ"ג ביבמות על משנה שם דתנן העובר כו' והחרש כו' פוסלין ולא מאכילין אמר שם חרש פוסל לא כן תני ר"ח אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת, ר' אבא מרי ור' מתניא חד אמר בחרש פסול וחורנא אמר בחרש יבם, פירוש שאם יבמה החרש דלא בעי בר קנין כלל ביבום. לכן פוסלה מלאכול בתרומה, וחד אמר בשהחרש פסול ופוסלה בביאתו, וכן שם על משנה דהאונס והמפתה לא פוסלין ולא מאכילין אמר שם הדא אמרה שאין האונסין פוסלין בכהונה בפנויה, הדא מסייעה לההוא דתני ר"ח אשתו של חרש ושל שוטה טובלת מחיק בעלה ואוכלת בתרומה ודלא כר' לעזר דר"ל אמר אף פנוי שבא על הפנויה עשאה זונה. הנה נתברר שיטת ר' חייא בירושלמי דבנשואי חרש לא נפסלה מלאכול בתרומה לכן הקילו חכמים שלא נאסרה לבעלה הראשון הפקח כמו דלא נגרע זכותה באכילת תרומה אם היא בת כהן. אבל לפום תלמודא דילן דאמרה שם, על דחרש פוסל, אי בת כהן לישראל הא פסול לה דהא קניא בתקנתא דרבנן, אפשר דהשוו אותה לקטנה ואסורה אחרי גירושין של החרש לחזור להפקח, כן נראה, וכמו דשם מחשבינן לר"ח נשואיה לחרש כאילו זנתה עמו, כן הכא חשבינן נשואיה לחרש כאילו זנתה עמו ותו ממילא מותרת לחזור לראשון. ויכול להיות לר"א דסבר בפרק ב"ש בנשואי קטנה שטובלת מחיק בעלה ואוכלת בתרומה, אפשר דאם השיאה אביה לאחד ונתגרשה ואח"כ נשאת ע"י אמה לאחר וגירשה מותרת לחזור לראשון, או דשניא, דדוקא בחרש דגירושיו ברמיזה הקילו לחזור לראשון משא"כ בקטנה שגירושיה הוא ככל גיטי דעלמא חיישינן טפי, ולכן תני רק בחרש ולא בחרשת, שאם השיאה אביה ונתגרשה דמותרת לחזור לו אף שניסת לאחר בינתים משום דנשואי חרשת לא אוסרים על הראשון, אולם לפי מה דפרישית ניחא דבחרשת שגיטה ככל גיטי דעלמא גזרינן, אך תמן בל"ז ליתא, דהא הנשואין השניים לא יתפסו ג"כ רק מד"ס ובזה לא תקנו חכמים שישאנה אחרי גרושיה שהם מד"ס, רק באופן שהקדושין השניים מה"ת והראשונים דבר תורה ובינתים מד"ס אז הקילו חכמים ודוק. ואולי לענין תרומה שאני, דאילו קני חרש לשפחה של כהן ודאי דפסלה מלאכול בתרומה, הוא הדין בנשואין כיון דהא דנשואה אוכלת הוא משום קנין כספו כדאמר עולא דארוסה אוכלת בתרומה משום דקנין כסף כו' ולכן כי היא אשתו של חרש הרי היא קנויה לחרש, ולכן פוסלה מתרומה, משא"כ לחזור לפיקח אינה אסורה דלא קרינא בה הויה, אכן גם זה אינו מחוור, דהא כשהיא אצל החרש ג"כ תופסין בה קדושי פקח דהוי קדושי תורה וא"כ אינה קנויה אצלו וצ"ע:

''' אולם ''' מי יחנני דעה להבין לפי שיטת הירושלמי בפרק אלמנה לכ"ג דבחרש פסול או בחרש יבם מיירי מתניתין מדוע מחלק התנא בין חרש לשוטה, שבשוטה תני לא פוסל, ודאי דשוטה פסול או יבם פוסלה מתרומה כמו חרש וצע"ג. ואולי דבקדושי חרש פסול הוי משתמרת לביאה פסולה וגרע מנשואה לחרש לזר, וביבם חרש יש לצדד אולי ע"י מאמר ודחוק. והגם כי לדעתי אין ללמוד מן הירושלמי להלכה, בכ"ז מאן ספון ומאן רקיע לחלוק על רבינו מסברא וכדאי רבינו לסמוך עליו אף להקל. וצ"ע עוד בדברי רבינו פ"ג מהלכות איסורי ביאה דקטנה בת מיאון שזינתה דמותרת לכהן עיי"ש, ולא אמרינן דכעין דאורייתא תיקון, ועיין להמגיה פ"י מהלכות אישות במשל"מ באשת חרש, ויעוין סוף פרק ד' אחין זנות בקטנה לא שכיחא, ובכ"ז צ"ע: