עריכת הדף "אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/פסחים/קט" (פסקה)

=== ליל שימורים ===
על סכנת "זוגות", עשיית פעולות מסויימות בכפולות של שתים, אומרת הגמרא לקמן {{ממ|[[בבלי/פסחים/קי/ב|קי:]]}} כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה ומיהו למיחש מיבעי. כלומר מי שמקפיד על כך ביותר אף המזיקים מקפדים עמו ואכן מזיקים אותו, ואילו מי שאינו חושש לכך אף המזיקים אינם מקידים כל כך, אלא שעדיין יש לאדם להיזהר מהם.

בעקבות דין זה תמהה הגמרא בסוגייתנו {{ממ|[[בבלי/פסחים/קט/ב|קט:]]}} על תקנת חכמים לשתות ארבעה כוסות יין בליל הסדר, הרי בתקנה זו מביאים את האדם לידי סכנה וכדברי הברייתא לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי ולא יקנח תרי ולא יעשה צרכיו תרי.

הגמרא מביאה את יישובו של רב נחמן: אמר קרא (שמות יב מב) "ליל שימורים הוא לה'" ליל המשומר ובא מן המזיקין. למרות שהגמרא מביאה את תחילתו של הפסוק, אומר המרש"א שמדברי רש"י בפירושו לחומש מבואר שתחילתו של הפסוק עוסקת בהבטחת הקב"ה להוציאם ממצרים באותו הלילה, שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו להוציאם מארץ מצרים. ואילו הלימוד לדורות על סגולת הלילה לשמירה הינו מהמשך הפסוק "שימורם לכל בני ישראל לדורותם".

בדברי רבותינו מצאנו כמה נדונים להלכה עקב הגדרתו של ליל הסדר כליל שימורים. להלן נפרט כמה מהם.


;סגירת הדלת בליל הסדר
בביאור רבינו ניסים גאון {{ממ|הו"ד באור זרוע ח"ב סימן רלד ובמעשה רוקח (סאניק, צד י"ט)}} הביא שמצא כתוב במגילת סתרים: ראיתי מרבנא אלוף אבא לא היה סוגר דלתי הבית אשר אנו יושבין בו כלל. מעידנא ועד עתה כך מנהגינו, ודלתות הבית פתוחות. כשיבא אליהו נצא לקראתו במהרה בלא עיכוב.

רנ"ג מוסיף עוד שעל ידי אי נעילת הדלתות אנו מבטאים את אמונתו בדברו של הקב"ה ובהבטחתו ובשכר אמונה זו אנו זוכין לגאולה. והרי בפסח עתידין להיגאל, ואף דבר זה נלמד מהפסוק ליל שמורים הוא לה' - ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית.

גם בספר המנהיג {{ממ|הלכות פסח, הובא גם בארחות חיים הלכות סדר ליל הפסח סימן לז}} הביא מנהג בכמה מקומות שאין נועלין החדרים שישנים בהן בלילי הפסח מטעם זה. והוא מוסיף שנמצא לזה סמך בירושלמי בכתובות {{ממ|[[ירושלמי/כתובות/יב/ג|פי"ב ה"ג]]}} שר' ירמיה היה מצווה שילבשו בגדיהם, מנעליהם ברגליהם ומקלותם בידיהם, ועל ידי אמונה זו יזכו לגאולה.

אמנם בחק יעקב {{ממ|[[חק יעקב/אורח חיים/תפ#ו|שם סק"ו]]}} הביא מנהג זה להשאיר את הדלת פתוחה, אך כתב "ואין נוהגין כן להניח פתח פתוח, כי שכיח היזקא דגנבים".

כעין זה פסק הרמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תפ#א|סימן תפ]]}} שיש לומר שפוך חמתך ולפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שימורים. ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך חמתו על העכו"ם.


;אמירת ברכה מעין ז' בליל שבת
במחזור ויטרי {{ממ|הלכות פסח סימן סב}} הביא בשם מגילת סתרים לרבינו ניסים שליל הסדר שחל להיות בשבת, אין השליח ציבור העובר לפני התיבה אומר ברכה מעין ז'. שהרי לא תקנו חכמים ברכה זו אלא בשביל בני אדם המאחרים לבוא לבית הכנסת, כדי שלא יעמדו יחידים בבית התפילה, ולילות שבת ובית הכנסת יש בהם סיכון יתר מפני המזיקים. אבל כשחל ליל הסדר בשבת, שעליו נאמר ליל שימורים הוא לה' - לילה המשומר ובא מן המזיקים ומלאכי חבלה, אין צריך הש"ץ לומר כן. וכ"כ בשו"ת הריב"ש {{ממ|[[שו"ת הריב"ש/לד|סימן לד]]}} בספר המכתם, בארחות חיים {{ממ|הלכות סדר תפלות הפסח ושאר המועדות סימן ג}}, במאירי ובשו"ת רדב"ז {{ממ|[[שו"ת הרדב"ז/טז|סימן טז]]}}.

הטור {{ממ|[[טור/אורח חיים/תפז|סימן תפז]]}} הביא דברי בעל העיטור בשם רבינו ניסים שאין אומרים ברכה מעין שבע כשחל ליל הסדר בשבת, ובבית יוסף הביא כן גם בשם הכלבו, אך ציין לדברי הרד"א שהזכיר את דעת הסוברים שלא לאמרו אך הסיק שנהגו לאומרו. כך גם כתב בשו"ת לב חיים {{ממ|ח"ב סימן צה}} בשם רבי שלום שרעבי בספרו נהר שלום {{ממ|נח:}}. אך הבית יוסף עצמו מביא שכבר פשט המנהג שלא לאמרו, וכן הכריע להלכה בשולחן ערוך.


;קריאת שמע שעל המיטה
הרמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תפא#ב|סימן תפא ס"ב]]}} כתב: ונוהגים שלא לקרות על מטתו, רק פרשת שמע ולא שאר דברים שקורין בשאר הלילות כדי להגן, כי ליל שמורים הוא מן המזיקים. החק יעקב {{ממ|[[חק יעקב/אורח חיים/תפא#ד|סק"ד]]}} מוסיף שאף אין ראוי להחמיר על עצמו ולקרות, כי בזה הוא מראה שהוא ליל שמורים ובכך הוא קובע בלבו אמונה זו. והמחצית השקל הוסיף שאם קורא את הפסוקים לשמירה נראה שאינו מאמין ח"ו לדברי חכמינו.


;אמירת ה' ישמור צאתי
בספר חשוקי חמד {{ממ|לרבי יצחק זילברשטיין}} כתב לפי דברי הרמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/רפה#ב|יו"ד סימן רפה ס"ב]]}} המביא דעת יש אומרים שכשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם. שלכאורה בליל פסח אין צריך לאומרו כיון שהוא לילה השמור מן המזיקים.


;הנחת אוכלים ומשקים מתחת למיטה
בספר ילקוט המאירי כתב שבהיותו בשנת תשכ"ג בעיה"ק ירושלים שח לו ת"ח אחד בשם גדול מגאוני ירושלים שהורה להתיר אכילת אוכלים ומשקים שהונחו תחת המיטה בליל הסדר, כי כיון שהוא ליל המשומר מן המזיקים כמו כן אין לחוש לרוח רעה. וכ"כ בספר שמירת הגוף והנפש {{ממ|סכ"ח}} בשם ספר אוצרות ירושלים {{ממ|סימן רנח}} שכתב כן בשם רבי פנחס עפשטיין.

אמנם בספר ויגד משה {{ממ|ס"ג אות י}} ובילקוט המאירי הנזכר תמהו לפי זה שאם כן גם ביום א' של פסח בבוקר כשיקיץ משנתו לא יצטרך ליטול ידיו מפני רוח רעה השורה עליהם. ודבר זה לא שמענו ולא ראינו.


;דעת המכילתא
למרות העולה מסוגייתנו ומדברי הפוסקים להלכה, שליל הסדר הוא ליל שימורים שאין צורך להתגונן בו מפני המזיקים ואדרבה ביכולתנו לנהוג מנהגים שיש בהם משום כניסה למקום סכנה, כמו השארות בבית כנסת ביחידות או השארת הדלת פתוחה וכדומה, לא כן דעת המכילתא.

במכילתא {{ממ|פרשת בא}} למדו מפסוק זה עצמו דין הפוך, וכך אומרת המכילתא: ליל שימורים הוא לה' שמורים לכל בני ישראל - מגיד שכל ישראל צריכים להשתמר בו. הרי שדעת המכילתא מבוארת שאדרבה בפסוק זה נאמר שלילה זה יש לנהוג בו בשמירה וישראל צריכים שמירה לדורות בלילה זה. וכך למד בדעת המכילתא בספר יפה ללב {{ממ|ח"ב סימן תפז סק"ד}}.

בטעם הדבר כתב בספר שבות יהודה שהרי באותו הלילה במצרים היתה זו שעת סכנה, וכמו שציווה ה' אל יצא איש מפתח ביתו עד בוקר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיהם לנגוף, שהרי המשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע. וכיון שבאותו הדור היה לילה זה ליל שימורים, היינו לילה הזקוק לשמירה מיוחדת, אף לדורות צריכים ישראל שמירה זו.

ויש שהוסיפו שפלא הדבר שלא מצינו בכל תולדות ימי עמנו דוגמת הדבר שנהגו שונאי ישראל להעליל עלילת דם על היהודים לאבדם, אלא דווקא בליל הסדר. הלא דבר הוא.