עריכת הדף "אברבנאל/במדבר/ח" (פסקה)

== ה ==

וידבר ה' אל משה לאמר קח את הלוים עד וידבר ה' אל משה במדבר סיני. עתה יבאר הכתוב המדרגה השלישית ממשרתי השם במקדש והיא מהלוים. כי אחרי שזכר למעלה ואני הנה לקחתי את הלוים וצוה לקחת אותם לו לעבודתו תחת כל בכור הוצרך לצוות אך יחנכם וימלא את ידם כדין כל אדם שעולה לגדולה ומעלה שצריך שיעשו לו רשומים יורו על חדוש מעלתו ג"כ כאשר עשו לאהרן ולבניו ולנשיאי' ג"כ ולא באה א"כ הפרשה הזאת להודיע לקיחת הלוים תחת כל בכור בבני ישראל כי זה כבר נאמר למעלה אלא לבאר אופן סדר חנוכם. והותרה בזה השאלה הג'. וצוה בזה דברים. הא' קח את הלוים מתוך בני ישראל לפי שהיו הלוים מעורבים בין הדגלים כשאר העם וצוה עתה שיבדילם בהבדל מקומו והב' הוא אמר וטהרת אותם וביאר איך יטהר אותם באמרו הזה עליהם מי חטאת והענין שעד עתה לא היו נזהרים מטומאות הגוף כשאר בני ישראל כמו טמא מת ומצורע ולכך צוה אותם לטהרם להודיעם כי מעתה קדושים יהיו לאלהיהם כיון שהוא מקריב אותם לעבודתו וסביב למשכן יחנו וראוי בעבור זה שיהיו בקדושה וטהרה יותר מהעם כי כל אבר הקרוב אל הלב הוא יותר נכבד מן הרחוק ממנו. וכבר נשרפה הפרה ונעשית מי נדה להתחטא בה מהמתטהרים והמתקדשים ועל זה אמר הזה עליהם מי חטאת והוא באפר הפרה מפני שמעביר חטאת הטומאה נקרא חטאת: והג' הוא אמרו והעבירו תער על כל בשרם ואין הכוונה שאחרי האזהרה יעבירו תער על כל בשרם אלא שיזה עליהם המטהר מי חטאת ויהיה זה אחר שיעבירו תער על כל בשרם כי יעשו ללוים כאשר יעשו למצורע המתחטא שכדי להרחיק ממנו הטומאה הקודמת יגולח. והד' הוא וכבסו בגדיהם והטהרו רוצה לומר שיסירו הבגדים הצואים מעליהם ואמרו אח"ז והטהרו פירושו שיכבסו בגדיהם אחרי שיטהרו ורחצו בשרם ואין ספק שהיתה טהרת הגוף בכל זה להכין הנפש החכמה לקדושה כמו שצוה במעמד הר סיני וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם וכן יעקב בעלותו בבית אל אמר לאנשי ביתו ונשיו והטהרו והחליפו שמלותיכם והנה בראשונה הזהירם על מקום דירתם וישיבתם שיהיה סביב למשכן ולא בתוך בני ישראל ואחר כך הזהירם שיטהרו מהעונות שהיו בידיהם ואח"כ משם והלאה יתרחקו מהתאוות גשמיות שעליהם רמז העברת התער על כל בשרם כי להיות השער מותר הגוף היה התגלחותו רומז להרחקתו מהדברים המותריים. ואח"כ הזהירם מהמדות המגונות שג"כ יחליפו אותם ואליהם רמז בכבוס הבגדים. ואחרי כל האזהרות האלה צוה על הקרבנות שיקריבו הלוים ואמר ולקחו פר בן בקר ומנחתו ר"ל שהלוים יקריבו שני פרים שוים בתמונתם אחד לחטאת ואחד לעולה כמו שמפורש בפרשה וקצר הכתוב בפר הראשון שלא זכר כאן שיהיה לעולה לפי שאח"ז יאמר ועשה את האחד חטאת והאחד עולה לה' לכפר וגו'. ואם לא זכר כאן כמה תהיה מנחת כל אחד מהפרים אבל אמר סתם ומנחתו סולת בלולה בשמן הוא לפי שכבר נסמך על מה שנזכר לעיל שמנחת הפר תהיה ג' עשרונים סולת וגו' ואמר ופר שני להגיד שיהיה דומה לפר הראשון כלו' בן בקר רך וטוב כמוהו. והיו פרי החטאת לכפר עליהם מאיזה חטא שעשו הלוים בכללותם כי להיותם שבט אחד היה דינו כדין הקהל וחטאת הקהל היה פר בן בקר. והפר השני היה לעולה להתקרב אל האלהים ולדבקה בו כי העולה כמו שביארתי היתה להביא הדבקות באלהים. ולכך ראוי לפרש מ"ש הכתוב כאן לכפר על הלוים שחוזר אל החטאת לא אל העולה. ואמר והקרבת את הלוים לפני אהל מועד. להגיד שלא יחשבו להכנס למקדש ה' ככהנים כי הם לא יכנסו שמה אבל יתקרבו אל אהל מועד במקום שמגיעים עם שאר העם. ובעבור שנלקחו הלויים במקום בכורות בני ישראל צוה שיתקהלו שם כל העדה ויעמדו על קרבנם כי הלוים היו קרבן כפרה שלהם ולכך יסמכו ישראל את ידיהם על הלוים כאלו הקריבו ישראל אותם והיו קודש במדרגת הקרבן והענין ששמירת המקדש ועבודתו תהיה מוטלת עליהם ולא על בכוריהם עוד כי לכן העם היו נותנים ללוים מעשר תבואותיה' חלף ושכר עבודתם. והתבונן שהלוים ישתעבדו כאן בשני שעבודים. הא' הוא לעבוד את ה' במשמרת המקדש ומסעיו ובשיר ושאר הדברים המוחלים עליהם מהש"י. והשעבוד השני הוא שישתעבדו לאהרן ולבניו לעבדה ולשרת אותה לא בדברים המיוחדים לכהנים בגופיהם ונסכיהם ובניהם אלא בענינים האלהיים לעשות ככל אשר יצוו אותם הכהנים בעניני המקדש. ומפני זה זכרה התורה בהם תנופות מתחלפות כי על השעבוד הראשון שהוא לש"י תחת הבכורות אמר וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' מאת בני ישראל והיו לעבוד את עבודת ה' כי היה אהרן מניף אותם לפני השם ותנופה היא בהולכת והובאת ירידה ועליה כאומר הרי אלו עובדי ה' לעבדו תתת בכורות בני ישראל. ובעבור שהעבודה והשירות יעשו בני אדם בתנועה ובתנופה לכן היה מניף אותם סימן היותם זריזים לעבודתו ואחרי שזכר התנופה הראשונה זאת זכר תנופה שנית והיא כנגד השעבוד השני שיהיו הלוים משועבדים לאהרן ולבניו. ועל זה אמר והעמדת את הלוים לפני אהרן והנפת אותם תנופה לה' שלא אמר שיניפם אהרן כי איך יניף לעצמו אבל שמשה עצמו יניף אותם לפני אהרן לרמוז על היותם זריזים לשמור ולעשות ככל אשר יורו אותם הכהנים. איך יהיה זה לה' ר"ל בעניני המקדש ולא בד"א. ואחרי שזכר שתי התנוכות האלה. זכר הכתוב בפעולות האלה קדימתם ואיחורם. וע"ז אמר והבדלת את הלוים מתוך ב"י כמו שצוהו קח את הלוים מתוך ב"י ונזכר כאן שנית לפי שבא הכתוב הזה לתת סדר בדברים שכבר זכר ואמר שבראשונה יבדילם מתוך בני ישראל ויניחם במשמרותיהם הראויות אליהם. ואחרי כן יבואו הלוים לעבוד את אהל מועד וקודם העבודה יטהרם כמו שנזכר ואז והנפת אותם תנופה ואין זו תנופה אחרת שלישית אבל היא זכרון התנופה אשר כבר זכר כי כמו שזכר ההבדלה מתוך בני ישראל ואחריה יטהרו אותם כן זכר שאז אחרי הטהרה יניף אותם בשתי התנופות שזכר למעלה ונתן יתברך הטעם בשתי התנופות ושני השעבודים אשר זכר באמרו כי נתונים נתונים המה לי כלו' השעבוד הראשון לי היה לפי שהלוים נתנו לי תחת הבכורות שהם פטר כל רחם בבני ישראל שהיו ראשונה שלי ולקחתי הלוים תחתם וזהו החיוב הראשון מהלוים לי וכנגד השעבוד השני אמר ואתנה את הלוים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל ר"ל אני העברתי אותו שעבוד שהיה לי שיהיה ללוים לפני אהרן ובניו וא"כ הם משועבדים להם לא שיהיו הלוים כעבדים לכהנים מקנת כספם אלא לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד ולכפר וגו' ר"ל שהם ישמרו את המקדש באופן שישראל לא יגשו אליו ובזה לא יהיה הנגף בהם בסבת גשתם שמה ואמר ויעש משה ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר צוה ה' את משה וחזר לומר כן עשו להם בני ישראל לפי שראשונה אמר בכלל שמשה ואהרן וכל העדה עשו ככל אשר צוה ה' את משה ללוים ר"ל בענין הלוים ואחרי שאמר זה בכלל פרט מהו אשר עשתה העדה ועל זה אמר כן עשו להם בני ישראל ויתחטאו הלוים ר"ל וככה עשו כל בני ישראל והוא שהתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף אהרן אותם תנופה לפני ה' והיא התנופה הראשונה שעשה בהם אהרן ויכפר עליהם אהרן לטהרם בהקרבת קרבנותיהם. וביאר ג"כ בפרט ענין התנופה השנית ואמר ואחרי כן באו הלוים לעבוד את עבודתם באהל מועד לפני אהרן ולפני בניו והוא השעבוד השני. ועל התנופה השנית שנעשתה אז נאמר כאן כאשר צוה ה' את משה על הלוים כן עשו להם והיא התנופה השנית שצוה למעלה. הרי לך מבואר ששתי התנופות נזכרו כאן ג"כ אחת בבירור ופירוש ואחת ברמיזה כאשר צוה ה' ללוים כן עשו להם בני ישראל כי התנופה השנית לא צוה ית' שיעשה אהרן אלא משה כמו שפרשתי ולכך נאמר כאן כאשר צוה ה' על הלוים כלומר להניף אותם משה לעצמו והותרו במה שפרשתי השאלה הד' והה'. ולפי שדבר כאן על ענין הלוים ביאר הכתוב ג"כ ענין עבודתם כפי השנים ואמר שמבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד. ופרש"י שמבן כ"ה שנה יבא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים. ומבן שלשים יעבוד. והרמב"ן לא קבל זה ונראין דבריו. והכתוב אומר (שם ח' כ"ד) לצבא צבא לעבודת אהל מועד והלשון הזה מורה על העבודה לא על הלמוד. ולכך אמר ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד. והיותר נכון בזה כי מבן שלשים שנה נמנו לענין המשא כי היה צריך לזה כח בן שלשים האמנם בהיותו בן כ"ה יבא לצבא צבא באהל מועד ר"ל לעבוד במקדש בשיר ובשמירת האהל כי הם דברים יאותו יותר לבחורים שקולם ערב והם יותר זריזים בענין השמירה ולזה אמר בעבודת אהל מועד לא לענין משא בדרכים כי אם לעבוד בעניני המקדש בהיותו חונה במקומו. ולזה הדעת נטה הראב"ע. והקשה עליו הרמב"ן כי שם בבני השלשים שנה נאמר גם כן כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באהל מועד ונאמר לעבוד ולמשא. ואין זו קושיא כי שם נאמר לעבוד ולמשא. וכאן לא נאמר ולמשא כל שהיה מוטל על הכ"ה היה מוטל על השלשים ולא יתהפך. אבל דוד המלך ע"ה הרחיב את הדבר יותר ושם את הלוים עובדים בבית ה' בהיותם מבן כ' שנה. ורש"י כתב (שם) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד עבודת משא בכתף. אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות. וגם זה מורה שמבן כ"ה שנה היה עובד בשאר הדברים ולא במשא. כי קודם שלשים היה דינו כדין אחר חמשים. ומזה התבאר שבלויים שנים פוסלים ואין מומים פוסלים. אבל בכהנים מומים פוסלים ואין שנים פוסלים בהם. והותרה בזה השאלה הו':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}