עריכת הדף "
אבן האזל/שכירות/י
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''כל האומר לחבירו שמור לי ואשמור לך הרי זה שמירה בבעלים אמר לו שמור לי היום ואשמור לך למחר, השאילני היום ואני אשאילך למחר, שמור לי היום ואשאילך למחר השאילני היום ואשמור לך למחר כולן נעשו שומרי שכר זה לזה.''' ''' המ"מ ''' כתב דהרמב"ם מפרש דמה דפריך הגמ' ואמאי שמירה בבעלים הוא קאי על כל הברייתא, ולכן כדמשני דאמר שמור לי היום ואשמור לך למחר ה"ה דצריך לתרץ כן בכל הברייתא ולכן כתב השאילני היום ואשאילך למחר ורש"י פי' דלא קאי אלא על שמור לי ואשמור לך והנה הכ"מ מסתפק דאפשר אין כונת הרמב"ם דבכל הבבות צריך דוקא למחר מדלא כתב דין ה"ז שמירה בבעלים אלא בשמור לי ואשמור לך וכתב למחר אגב שכתב גבי שמור לי אלא שהביא דגם בפ' ב' מהל' שאלה כתב הרמב"ם השאילני היום ואשאילך למחר ורצה לדחוק גם שם אבל פשוט שאין מקום לבאר כן בדברי הרמב"ם ובודאי מדכתב למחר מוכח דהוא דוקא בכל הבבות ומה שלא כתב דהרי זה שמירה בבעלים אלא בשמור לי ואשמור לך הוא כמו שנבאר לפנינו. ''' והנה ''' המל"מ הקשה דאפי' נימא דבהשאילני ואשאילך צריך דוקא ואשאילך למחר, משום דכששואלים זה מזה הרי הם שומרים זה לזה אכתי קשה משמור לי ואשאילך וכן בהשאילני ואשמור לך דבזה אחד הוא השומר והשואל, ואמאי הוי שמירה בבעלים, ולפלא על המל"מ שלא הזכיר שכדבריו מפורש בטור שהביא בשם הרמ"ה דסובר דבכולן דוקא באומר למחר. ובלא זה הוי שמירה בבעלים וכתב ע"ז הטור דבהשאילני ואשאילך יש לומר כנ"ל. אבל בשמור לי ואשאילך וכן בהשאילני ואשמור לך אין כאן בבעלים. ''' וראיתי ''' להש"ך שכתב בטעמם של הרמב"ם והרמ"ה משום דכשאמר לו אשאילך דכבר נתחייב להשאיל הוי כמו שמעכשיו החפץ ברשות השואל ובעל הפקדון שומרו עבורו והוא במלאכתו. וכתב דאם אמר לו ואשאילך למחר לא הוי כמו שמעכשיו הוא ברשות השואל. ולכאורה אינו מובן החילוק דהא גם באמר לו למחר ג"כ צריך לשמור החפץ שיוכל להשאילו למחר. ומצאתי להנתיבות שכתב ג"כ שהחילוק אינו מובן. אכן כונת הש"ך הוא פשוט דהא לא נחית משום זה לחוד שעי"ז שצריך לקיים דבריו ולהשאילו מוכרח לשמור החפץ. אלא שהוסיף לומר דכבר הוי כאלו החפץ כבר ברשות השואל. וטעמא משום דזה לחוד לא סגי דאף שהוא מחוייב להשאיל לו הוי כמו שהוא מחויב לו מנה והוא צריך לשלם לו שבודאי צריך הוא לשמור המעות שלו. ומ"מ לא נימא דבשביל זה הוי שאלה בבעלים. שזה אינו אלא חיוב ממון ולא שהוא עמו במלאכתו. ולכן בדיוק כתב הש"ך דכיון שאמר לו ואשאילך הוי כמו שכבר החפץ ברשות השואל. והיינו שאף שע"פ דין עוד לא זכה השואל בהחפץ כל זמן שלא משך אותו מ"מ מצד אמירה כיון שבכל רגע יכול השואל ליקח החפץ הוי כמו שהוא כבר ברשותו וממילא נקרא שבעל הפקדון שומר חפץ שלו. אבל באמר לו ואשאילך למחר אכתי אין החפץ ברשות השומר כלל. אלא שבעל הפקדון מחוייב מצד אמירתו להשאילו למחר אבל אינו במלאכתו של השומר. ''' אלא ''' דמ"מ עיקר יסודו של הש"ך אינו מסתבר דאף דאמרינן בעלים באמירה. שבאמירתו נשתעבד למלאכתו. אבל משום זה לא נאמר דכבר נעשה החפץ שהבטיח להשאילו ברשותו של השואל שנאמר שכשהוא שומרו הוא במלאכתו. ולכן נראה וכן מצאתי ב"ה בנתיבות דזה בעצמו שהבטיחו להשאילו ועפ"י רוב הוא במעשה שצריך ליקח החפץ ממקום שהוא מונח וליתנו להשואל. זה בלבד הוי במלאכתו של השומר. ורק דלפי"ז נ"מ דאם החפץ מונח בפניו כשהוא אומר שמור לי ואשאילך וא"צ שום מעשה רק להרשות להשואל שיקח החפץ לא הוי שמירה בבעלים. ''' והנה ''' צריכים אנו לבאר דעת רש"י דסובר דבהשאילני ג"כ אינו שמירה בבעלים וצריך ביאור דהא שואל הוא ג"כ שומר ובמאי שאני משמור לי ואשמור לך. ונראה דיש חילוק בין זה לזה דבודאי אם היו שואלים ברגע אחד זה מזה ודאי הוי שאלה בבעלים. אבל כאן אנו דנין באמר לו השאילני ואשאילך שאחד משאיל מקודם לחברו ואח"כ ישאילו חבירו. וה"נ בשמור לי ואשמור לך. ולכן נ"מ דבשמור לי ואשמור לך כיון דהראשון שנתן לשמור התחייב באמירה שישמור את של חבירו. נקרא זה בעליו עמו דבעלים באמירה ומעכשיו מתחייב באמירתו כשתיכף כשיתן לו הפקדון שלו ישמור אותו. ומעכשיו כבר אינו יכול לילך למקום אחר ושלא לקחת את הפקדון. אבל כשאמר למחר לא נתחייב בזה עד למחר. ועכשיו אינו משועבד לזה. אבל שאלה לא דמי לשמירה וכל הנאה הוא של השואל. ולכן כשאמר לו השאילני ואשאילך כשנותן המשאיל החפץ להשואל לא נתחייב בזה לשאול ולשמור החפץ של חבירו. ואם יוותר הוא ולא ישאל לא יהי' לחבירו עליו שום טענה, ולכן לא הוי שאלה בבעלים. ''' ועכשיו ''' מבואר מה שלא הזכיר הרמב"ם בדין שהוא שאלה בבעלים אלא בשמור לי ואשמור לך, וזהו משום דבזה הוי תמיד שמירה בבעלים אם לא אמר למחר דכיון דבעלים באמירה ובסתמא נתחייב תיכף לשמרו כשיתן השני להראשון את חפצו א"כ הוי שניהם בבעלים, אבל בהשאילני ואשאילך יסבור גם הרמב"ם דדוקא אם קבלו שניהם שאלה זה מזה בבת אחת אז הוי בבעלים. ובשמור לי ואשאילך לא הוי בבעלים אלא אם אינו בבת אחת ואין חפץ של המשאיל מוכן לפניהם שכשיקבל הפקדון יקבל גם החפץ לשאלה, דבזה ודאי לא הוי בבעלים, וכן בהשאילני ואשמור לך לא הוי בבעלים אלא באופן אם קבל שמירת הפקדון קודם שמסר לו בעל הפקדון החפץ לשאלה, ומשום זה לא כתב הרמב"ם בסתם דהוי בבעלים אלא בשמור לי ואשמור לך.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף