עריכת הדף "אבן האזל/שגגות/ז" (פסקה)

== י ==

'''מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחת וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל וכשידעם אחר כן אינו צריך להביא חטאת אחרת, אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות והקריב חטאת נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות מפני ששניהן כמלאכה אחת ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה ותשאר הטחינה של זדון שבת עד שיודע לו עליה ויביא חטאת שניה.''' 

''' בגמ' ''' שבת דף ע' במה דאמר רבא קצר וטחן וכו' כתבו התוס' דמיירי שנודע לו לאחר הפרשה וע"ש בדברי התוס' במה שהקשו ע"ז והרמב"ם כתב וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו וכשידעם אח"כ א"צ להביא חטאת אחרת ומפורש דאיירי לאחר כפרה וזה קשה דכפרה ודאי מחלקת, עוד קשה דהרמב"ם הרי פסק בפרק ו' דידיעות מחלקות, שכתב בהלכה ט' האוכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות ואע"פ שעדיין לא הפריש קרבן.

''' והנה ''' בגמ' מקשה בהא דסבר רבא גרירה ממה דאיתמר אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני דנחלקו אביי ורבא אי אמרינן גרירה, ואמר בגמ' בתר דשמעה מאביי סברה, ולפ"ז באכל ב' זיתי חלב ונודע לו על אחת מהן וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני הביא קרבן על א' מהן נתכפרו כולן דסברינן גרירה והרמב"ם דפסק הא דרבא דקצר וטחן ומ"מ פסק הא דרבא באוכל ב' זיתי חלב דהביא קרבן על הראשון ג' אינו מתכפר לו וכן הביא על הג' אין הראשון מתכפר לו וז"א כסוגית הגמ', ותי' הכ"מ דגבי ב' זיתי חלב אינם תלויים זה בזה שהם מב' חתיכות, ולא הדר בי' רבא רק גבי קצר וטחן בשגגת שבת דכיון דנעשו שניהם בשגגת שבת הרי הם כחתיכה אחת, אבל גבי ב' חתיכות חלב שאין השגגות תלויות זה בזה איברא שמתכפרין שניהם בקרבן אחד מ"מ לא חשיבי כחד להתכפר אחד בהעלמו של שני.

''' והנה ''' לפ"מ שכתב הלח"מ מדברי המבי"ט לחלק בין אכל כזית חלב וחזר ואכל כזית חלב בהעלם אחד דפסק הרמב"ם דידיעות מחלקות ובין אכל שני כזיתי חלב דאין הידיעות מחלקות וכתב המבי"ט משום דבזה איירי דהיו ב' כזיתים מחתיכה אחת ובזה פסק בהלכה י"א דאין הידיעות מחלקות ובהלכה ט' מיירי מב' חתיכות ופסק כר' יוחנן דידיעות מחלקות, לפי זה לא יתכנו דברי הכ"מ שכתב דבב' זיתי חלב לית לי' לרבא גרירה משום דאיירי בב' זיתי חלב מב' חתיכות והוא דלא כד' המבי"ט דרבא איירי בב' זיתים מחתיכה אחת. ובאמת מסתבר כהמבי"ט דמה שכתב הכסף משנה והלח"מ כתב דנראין דבריו לומר דאחר כפרה גרע זה לא מסתבר כלל, אכן במה שכתב המבי"ט דגבי קצר וטחן לא אמרי' ידיעות מחלקות משום דבזה הי' אפשר שהי' שגגה כללית של שוכח עיקר שבת, אין דבריו מובנים דמה בכך שאפשר הא גבי חלב נמי אם הוא תינוק שנשבה בין העכו"ם אינו חייב על החלב אלא אחת.

''' והנה ''' בדעת הרמב"ם שבדין קצר וטחן פסק גרירה ובב' זיתי חלב דפסק הרמב"ם כרבא ובגמ' מפורש דהדר בי' רבא עיין מה שכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס לתלות זה בדין הפרשות מחלקות, ולכן בב' זיתי חלב דלא הוי אלא ידיעה לחוד לא מהני לחלק, והוי כמו ההיא דקצר וטחן ואמרי' דהדר בי' רבא מההיא, אבל למסקנא דידיעות מחלקות תו לא נימא גרירה, ותי' זה אינו מבורר דהא בשני זיתי חלב כתבנו דלא אמרינן ידיעות מחלקות, ואם משום דכאן נודע מכזית חלב הראשון קודם השלישי א"כ זה לא שייך להפרשות מחלקות.

''' ע"כ ''' נראה דבאמת עיקר החילוק הוא משום דבשני זיתי חלב הי' ידיעה בכזית הראשון קודם שאכל השלישי ונתחייב חיוב גמור בחטאת ורק דשייך כאן גדר גרירה על כפרת הקרבן ע"י הזית הב' אבל א"א להכניס הכל בחיוב אחד כיון דנתחייב מכבר לפני שאכל הזית הג' אבל גבי קצר וטחן אכתי לא נגמר חיוב החטאת מקצירה וטחינה הראשונה עד שעשה הב' ומה דאמר בגמ' הדר בי' רבא מההיא צ"ל כמש"כ הכ"מ דבאמת לא אמרו בגמ' הדר בי' רבא אלא בתר דשמעה מאביי סברה והיינו דלענין קצירה וקצירה סבר רבא גרירה ולא בב' זיתי חלב.

''' והנה ''' במה שדחה הרמב"ם דברי הגמ' יש לומר עוד לפ"מ שכתב הכ"מ עוד מד' הר"י קורקוס דלמאי דמשני גרירה אית לי' גרירה דגרירה לית לי' הוא חזרה מהתי' הקודם דמשני בתר דשמעה מאביי סברה לי' דזה נדחה ע"י הקושיא א"ה טחינה נמי תיגרר לטחינה והו"ל לומר אלא רק שלא הוזכר אמורא מקודם והוא תירוץ אחר בגמ' דהוא גדר גרירה דגרירה שאין אנו יכולין לגרור ישר את כל חיוב החטאת של השלישית להראשונה דבזה בודאי יש כאן שני חטאות ורק ע"י שנגרור ע"י השני' וזהו גרירה דגרירה דעיקר החטאת הוא על הראשונה דהא אפי' לא ידע מהשני' מתכפרת וכמו שכתב הרמב"ם לגבי השלישית ולכן זה נקרא גרירה דגרירה וכמו שכתבנו, ובמה דקשה דכתב הרמב"ם גבי קצר וטחן דמיירי לאחר כפרה וקשה דהא אפילו ידיעות מחלקות, אכן הבאור נראה משום דאף דגבי קצר וטחן יש לחלק משני זיתי חלב דבחלב משום דסבת השגגה אחת וגבי קצר וטחן הם ב' סבות דזהו בשגגת שבת וזה בשגגת מלאכות ואינם שייכים זה לזה, מ"מ יש לחלק בין קצר וטחן לחלב וחלב דבקצירה וטחינה כיון שבהעלם הראשון הי' יכול לעשות גם הקצירה והטחינה השניים דבשביל כל שגגה לחוד הי' שייך שיעשה שתי הפעמים מלאכות ולכן כיון שלא נודע לו קודם עשייתן הב' שכבר נתחייב חטאת עבור הראשון לכן נתכפר בחטאת הקודם, אבל בחלב וחלב שהם מב' חתיכות לא שייכי השגגות כלל זה לזה.

''' ויש ''' להוסיף דהנה נחלקו רש"י ותוס' מה נקרא גרירה אם הקצירה והקצירה או הקצירה והטחינה וכתב רש"י דקצירה וקצירה לא שייך לגרירה דהוי כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד, אבל רש"י לשיטתו דאינו מפרש כאן אפי' הביא כפרה קודם שנודע לו על השני אלא כשנודע לו ולכן שפיר כתב דהוי שני זיתי חלב, אבל הרמב"ם דפסק דאפי' לא נודע לו עד לאחר כפרה אינו חייב חטאת שני' זה בודאי ע"כ ע"י גרירה דהא כתב או הודע אליו חטאתו וא"א להפריש חטאת קודם שידע החטא וא"כ ע"כ מה דנפטר הב' הוא ג"כ ע"י גרירה וממילא הג' הוא גרירה דגרירה, ויסבור הרמב"ם דקצירה וקצירה הוי גרירה אבל קצירה וטחינה לא הוי גרירה וכמו שכתבו התוס' ורק לשיטת הרמב"ם הוא מטעם דקצירה וקצירה כבר נתכפר בקצירה הראשונה לפני ידיעתו אבל קצירה וטחינה הוא ענין אחד דאין כפרה ביניהם, אלא דצריך להסביר דא"כ גם בב' זיתי חלב כשהביא קרבן על הראשון שייך השני לגרירה אבל למה יהי' על הג' שם גרירה דגרירה ובמאי שאני מקצירה וטחינה שעמה, וצריך לומר בזה ג"כ כמש"כ למעלה דכיון דכבר נתחייב חטאת על הראשון קודם שאכל השלישי ועיקר קרבנו הוא על הראשון ע"כ צריך לבוא גם על השלישי לגרירה.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}