עריכת הדף "תורה תמימה/שמות/כג" (פסקה)

== יט ==

'''ראשית בכורי אדמתך. ''' עד שיהיו כל הגדולים מאדמתך, להוציא הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או לתוך של רבים, וכן המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו, וכן הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע {{תוספת|קלב|ומבואר בירושלמי דאיירי שעשה שלא ברשות אבל ברשות מביא, ולכאורה קאי זה אנוטע ומבריך, אבל הראב"ד בפ"ב הי"ג מבכורים כתב דרשות מועיל רק אמבריך אבל הנוטע בשל חבירו אפי' ברשות אינו מביא, וצ"ל בדעתו, דהעיקר אזלינן בתר נטיעה, שאם הנטיעה בתוך של חבירו לא קרינן זה אדמתך, וצ"ע.}} [בכורים פ"א מ"א וב׳].

'''ראשית בכורי אדמתך. ''' עד שיהיו כל הגדולים מאדמתך, להוציא האריסין והחכירות והסקריקון והגזלן שאינם מביאים בכורים {{תוספת|קלג|סקריקון הוא רוצח שנותנין לו קרקע פדיון נפש דלא מחיל הנותן לרוצח, דלמחר יתבענו בדין. ויש מן המפרשים שהקשו ממה דקיי"ל בב"ב נ"ה ב' תליוהו וזבין זביניה זבינא, ונראה בזה דהא לכאורה קשה כיון דתני גזלן למה תני עוד סקריקון דהא שניהם גזלנים, וצ"ל דנקט סקריקון לרבותא דאע"פ שיש בזה גם נתינה מצד הבעלים ולא כמו גזלן שיש בזה רק לקיחה מצד הגזלן, והו"א דבכהאי גונא הוי כמו תליוהו וזבין קמ"ל. וטעם הדבר שאינו כמו תליוהו וזבין י"ל משום דאע"פ שנותן לו אינו נותן לו באופן מכירה וקנין רק כדי להפטר ממנו לשעה, וסובר שאם תשיג ידו יוציא אותה מידו.}}. (שם שם).

'''ראשית בכורי אדמתך. ''' אדמתך למעוטי אדמת עובד כוכבים {{תוספת|קלד|שאם יש לעובד כוכבים קרקע בא"י ולקח ממנו פירות אין מביא מהן בכורים, וצ"ל דהרבותא היא דיש קנין לעובד כוכבים להפקיע מחובת בכורים.  ועיין ברמב"ם פ"ב ה"א מבכורים וז"ל, אין הבכורים נוהגים אלא בפני הבית ובא"י בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך, וצ"ע שהשתמש בדרשה שבאה בגמ' לענין אחר כמבואר לפנינו דאדמתך למעוטי עובד כוכבים, ולענין מעוט חו"ל ילפינן בחולין קל"ו א' מפסוק דר"פ תבוא אשר תביא מארצך, ולענין שנוהג בפני הבית ילפינן בספרי ר"פ תבוא מוהנחתו לפני ה' אלהיך, כל זמן שיש מזבח יש בכורים וכל זמן שאין מזבח אין בכורים, והמפרשים לא העירו בכל זה וצ"ע, ועיין מש"כ ר"פ תבוא.}}. (ב"ב פ"א א׳).

'''תביא בית ה׳. ''' וכתיב (ישעי׳ נ"ח) ועניים מרודים תביא בית, ללמדך שכל המביא עניים לתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב בכורים לבית המקדש {{תוספת|קלה|ובבבלי כתובות ק"ה ב' סמיך זה על פסוק מנביאים (מ"ב ד') ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם וגו', וכי אלישע אוכל בכורים היה, אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים, ועי"ש בתוס'.}}. (ירושלמי פאה פ"ה ה"ה).

'''תביא בית ה׳. ''' מלמד שחייב באחריותן עד שיביאם להר הבית {{תוספת|קלו|כגון המפריש בכוריו ונמקו או אבדו או נגנבו או נטמאו חייב להפריש אחרים תחתיהם. ובירושלמי בכורים פ"ב ה"ג יליף דבר זה מפסוק ראשות בכורי אדמתך, וצ"ל דסמיך אסיפא דקרא תביא בית ה' כדיליף הכא. וע"ע לפנינו בר"פ תבוא בפסוק והלכת אל המקום נביא דרשה לענין זה ביתר באור, יעו"ש.}}. (שם בכורים פ"א ה"ה).

'''לא תבשל. ''' תנא דבי ר׳ ישמעאל, כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו שלש פעמים {{תוספת|קלז|כאן ובפ' תשא ובפ' ראה.}}, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול {{תוספת|קלח|וברמב"ם פ"ט ה"א ממאכלות אסורות הביא דרשה לאיסור אכילה בשר בחלב מדרשה אחרת ממ"ר, ותמהו המפרשים על שעזב דרשת הגמ' ותפס דרשה אגדית, ונ"ל דהרמב"ם לשיטתיה סוף פ"ח ממאכלות אסורות דעל הנאת בשר בחלב אין לוקין, ולכן אינו יכול להביא דרשה זו דמינה משמע שאיסור אכילה והנאה שקולים הם כיון דבאופן דרשה אחת נלמדין, כמבואר לפנינו. –  ודע דבמה שלא כתבה התורה בפירוש לשון אכילה יש בזה חומרא וקולא, החומרא היא דחייבין על אכילת בשר בחלב אפי' שלא כדרך הנאתן כגון שבלען בלא לעיסה ולא כשאר איסורים דחייבים עליהם רק כדרך הנאתן משום דכתיב בהו לשון אכילה, והקולא היא דמדאפקיה רחמנא לאיסור אכילה בלשון בשול אין חייבין על אכילתן אלא דרך בשול ולא בכבוש ומליחה וטיגון כפי שיבא עוד.}}. (חולין קט"ו ב׳).

'''לא תבשל. ''' אין לי אלא בחולין, במוקדשין מניין, ת"ל תביא בית ה׳ אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו {{תוספת|קלט|ואע"פ דלכאורה אין סברא להקל במוקדשין יותר מבחולין עד שאצטריך לרבות, מפורש במכילתא משום דכבר מצינו קולא במוקדשין שהותר בה מליקה משא"כ בחולין.}}. (מכילתא).

'''גדי. ''' ר' עקיבא אומר, נאמר לא תבשל גדי בחלב אטו שלש פעמים, פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה {{תוספת|קמ|דמותרים לכתחלה בבשול ובהנאה, ואף באכילה אינם אסורים רק מדרבנן [זולת טמאה אסורה מה"ת משום טמאה] וזו דעת ר' עקיבא, ור"י הגלילי דריש בענין אחר, וקיי"ל כר"ע.}}. (חולין קי"ג ב׳).

'''גדי. ''' ואפילו פרה ורחל במשמע, מנה"מ, אר"א דקאמר קרא (פ' וישב) וישלח יהודה אה גדי העזים, כאן גדי עזים, הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל במשמע {{תוספת|קמא|וטעם הדבר משום דגדי סתם הוא שם הכולל ולד השור, ולד השה, ולד העז. אם לא כשפרט הכתוב מפורש גדי עזים. ומה שכתבה התורה לא תבשל גדי ולא לא תבשל בשר, הוא מפני שדבר הכתוב בהוה, שכך היה הנהוג אז בין העמים לבשל גדי בחלב אמו בעת אוסף התבואה מן השדה לאות שמחה ותענוג [עיין בראב"ע]. ומטעם זה באה אזהרה זו סמוכה לענין אספת התבואה. ומפרש בגמ' דלא נוכל לילף מפסוק זה דוישלח יהודה את גדי העזים דכל מקום שנאמר גדי סתם הוא גדי עזים משום דכתיב עוד קרא אחרינא בפ' תולדות לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים, והוו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים מהם, ועיין בהגהות הרש"ש מה שהעיר בזה, ועיין מש"כ דבר נאות בפ' תולדות בפסוק הנזכר.}}. (שם שם).

'''גדי. ''' אמר שמואל, גדי לרבות את החלב, גדי לרבות את המתה {{תוספת|קמב|ר"ל שאם בישל חֵלב או נבלה בחלב חייב מלקות על הבשול ועל האכילה, ושמואל לשיטתו דס"ל איסור חל על איסור, אבל אנו קיי"ל דאין איסור חל על איסור רק אם הוא איסור כולל או מוסיף או שבאים בבת אחת, ולכן קיי"ל דרק על הבשול לוקה בזה משום דחד איסורא הוא, והיינו משום דהחלב ושארי איסורין לא נאסרו לבשל אלא בשר בחלב, הלכך גבי בשול אין כאן אלא איסור בשר בחלב, אבל על אכילתן אין איסור בשר בחלב חל על איסור נבלה.}}, גדי לרבות את השליל, גדי להוציא את הדם {{תוספת|קמג|שאם בישל דם בחלב אין לוקין עליו, והרמב"ם בפ"ט ממאכלות אסורות כתב ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב, עכ"ל. משמע דמשום דם לוקין, וזה הוא לשיטתו דדם שבשלו עובר עליו, אבל אנו קיי"ל דאין עובר, ולכן המבשל דם בחלב ואכלו אין בו מלקות כלל. ובמהר"ם שי"ף סוף חולין משמע דגם איסור בעלמא אין בזה, אבל לי נראה דכל דרשות אלו הן רק לענין מלקות, אבל איסור יש בכל אופן, ועיין בטור יו"ד סי' פ"ז.}}, גדי להוציא את השליא, גדי להוציא את הטמאה {{תוספת|קמד|היינו בין בשר טהורה בחלב טמאה ובין חלב טהורה בבשר טמאה מותרים בבשול ובהנאה, אבל באכילה בלא"ה אסור משום חלב טמא או בשר טמא.}}. (שם שם).

'''בחלב. ''' יכול בחֵלב, אמרת, לא תבשל כתיב, דרך בישול אסרה תורה {{תוספת|קמה|ובחַלב הוי טיגון, ובגמ' מפרש דע"פ המסורת אפשר להבין בחַלב אמו ורק ע"פ המקרא אנו מבינים בחֲַלַב, אך משום הא גופא דכתיב לא תבשל ודרשינן דרך בשול אסרה תורה משום זה אנו מכריעין דהעיקר אזלינן בתר המקרא, משום דע"פ המסירה בַחֵלֶב לא יתאים זה עם הלשון לא תבשל, דבכזה הוי טיגון.}}. (סנהדרין ד׳ ב׳).

'''בחלב אמו. ''' אמר שמואל, בחלב אמו ולא בחלב זכר {{תוספת|קמו|פירש"י כגון שהיה לו חלב מועט מן הדדים, כגון אם נשתנה והיו לו דדים, עכ"ל. ועיין בחא"ג לשבת נ"ג ב'.}}, בחלב אמו ולא בחלב שחוטה {{תוספת|קמז|דאמו משמע הראויה להיות אם ולא משנשחטה.}}, בחלב אמו ולא בחלב טמאה {{תוספת|קמח|בחלב אמו משמע שלא נאשר אלא ממין שנאסר בשר, וגדי הא אתרבאי ביה כל בהמה טהורה ולא טמאה הלכך חלב כגדי דהא אמו כתיב, וקא ממעט חלב טמאה אפי' הבשר טהור, ויתכן דמפרש אמו מלשון אומה, כלומר ממינו, וכמו מה אמך לביא (יחזקאל י״ט:ב׳) והטמאה אינה ממינו.}}. (חולין קי"ג ב׳).

'''בחלב אמו. ''' ת"ר, בחלב אמו, אין לי אלא בחלב אמו, בחלב פרה ורחל מניין {{תוספת|קמט|ואע"פ דכבר ילפינן כל מקום שנאמר גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע, אך שם מרבה פרה בחלב עצמה, וכאן מרבה בשאינו מינו, כגון פרה בחלב גדי או גדי בחלב פרה.}}, היא עצמה בחלבה מניין, ת"ל בחלב אמו {{תוספת|קנ|נראה דגם כאן הכונה לפרש אמו מלשון אומה ומשפחה, וכמש"כ בדרשה הקודמת, וא"כ ממילא אין נ"מ אם חלב גדי או חלב פרה ורחל או היא עצמה בחלבה, דהכל הם בכלל מינה ומשפחתה.}}. (חולין קי"ד א׳).