עריכת הדף "שדי חמד/כללי הפוסקים/יג" (פסקה)

==יט==

יט) יש מי שאומר אף שנחלקו הפוסקים אם שייך לומר יש אומרים על סברת יחיד {{ממ|כמ"ש לעיל אות ח"י}} מכל מקום כ"ע מודו דיש מי שאומר מורה שהיא סברא יחידאה כן כתב מרן החבי"ב בכנסת הגדולה ח"מ בכללי הקיי"ל אות ב"ן עי"ש ומדוקדק היטב לשון מרן בש"ע א"ח סי' קג"ן ס"י וז"ל י"א דיחיד בשלו אפי' ס"ת יכול למכרו וכו' ויש מי שאוסר דעל סברא קמייתא דרבים אומרים כן כתב י"א ועל סברת הרמב"ם כתב בלשון יחיד יש מי שאוסר {{ממ|כן כתבתי בעניותי מזה זמן רב ועתה ראיתי להרב ערוך השלחן שם שכתב דגם הסמ"ג והריב"ש והרי"ף סברי כהרמב"ם ולא פניתי לעיין בזה}} וכן בסי' נט"ר ס"ו יש מתירים וכו' ויש מי שאוסר סברת ר"ב שהביא שבה"ל באחרונה ומשמע דס"ל כותיה {{ממ|עיין לעיל אות ח"י אות קטן ו' דאפשר דראה גם דעת האגור ומרדכי}} כתבה בלשון רבים וסברת ריב"ן כתבה בשם יש מי שאוסר לשון יחיד וכן בסי' רס"ג ס"ח היש אומרים הוא היש נוהגים שהביא בתשובה אשכנזית ושייך לשון רבים ועל סברת הא"ז כתב יש מגמגם וכו' בלשון יחיד וכן בסי' רצ"ט ס"ו וי"א וכו' ויש מי שאומר וכו' והוא סברת בה"ג שהביא דבריו הריב"ה ולא הסכים אליו כיעי"ש וההגהות שהביא מרן בב"י שהביאו דברי בעל הלכות גדולות כבר סיימו אבל האלפסי וכו' דנראה דלא סברי הכי או שעל כל פנים לא הכריעו:

'''אמנם''' לפי ענ"ד נראה דגם בסברא שאינה יחידאה שייך לכתוב בלשון יחיד שכן רגיל מרן בשלחנו הטהור בדוכתי טובא וארשום פה את אשר ראיתי בעניותי בזה בס"ד א) ההוא דסי' קנ"ג סעיף יו"ד הנ"ל שחשבנו לעזר לדברי מרן החבי"ב עינינו הרואות דבש"ע יו"ד סי' רפ"ב סי"ח הביא מרן שתי הסברות בלשון יחיד עי"ש ב) בא"ח סי' ס"ו ס"ד יש מי שאומר שמפסיק היא סברת בעל המנהיג שהביא הריב"ה בשתיקה כהודאה והיש מי שאומר שאינו מפסיק הוא הרשב"א בתשו' ומוכח ממ"ש מרן הב"י בסימן קל"ה דגם הרב מוהרי"א מסכים לסברת הרשב"א כמו שיראה הרואה ג) בסי' קט"ע ס"ד יש מי שאומר שמברך היא סברת הד"מ שהביא הכל בו בשתיקה כהודאה ד) בסי' קפ"ב ס"ג יש מי שאומר שאפילו מים וכו' הם דברי גאון שהביא הא"ח בשתיקה ה) בסי' רכ"ה ס"ט ויש מי שאומר דדוקא וכו' היא דעת הראב"ד שהביא הריב"ה בשתיקה ו) בסי' פר"ו ס"ד ויש מי שהורה וכו' והוא לשון הרמב"ם שכ"כ בשם יש מי שאומר ומסתמא סובר כן וגם הריב"ה הביא דברי הרמב"ם ז) בסי' חצ"ר ס"ב ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה וכו' הם דברי הא"ח בשם התוס' ח) בסי' ש"א סל"ז ויש מי שמחמיר וכו' הוא השבה"ל והאגו"ר כתב דין זה בשם יש אוסרים ט) בסי' ש"ו ס"ה ויש מי שמתיר הוא רבינו שמואל שהביא רב המרדכי באחרונה. י) בסי' ש"ח סכ"ב ויש מי שאומר דלא שנא היא סברת רבינו ישעיה שהביא הרב שבה"ל בשתיקה. יא) בסי' שי"א ס"ד יש מי שאומר שלא הצריכו ככר וכו' היא סברת רבינו אביגדור שהביא רב המרדכי. יב) בסי' שי"ח ס"ה יש מי שאומר דדבר שנאפה וכו' היא סברת הרא"ם והביאו דבריו הסמ"ג וסמ"ק ולא הביאו סברת ראבי"ה שחולק עליו עיין בב"י. יג) בסי' שכ"ח ס"י ויש מי שאומר שאין צריך מומחה היא סברת ר"י שהביא הריב"ה בשתיקה. יד) בסי' תר"י ס"ב יש מי שאומר שמברך וכו' היא סברת הרא"ש שהביא הריב"ה. הנה מכל המקומות הנז"ל מוכח דגם סברא שאינה יחידאה ונלוו אליה רבים שייך לכתבה בלשון יחיד ויש ד"י בזה:

'''ואם''' נפשך לומר דאין מכל אלו מופת חותך והכרח גמור כיון שלא נמצא בהדיא דרבים קיימי בההיא סברא ואתמר עלה יש מי שאומר בלשון יחיד תא חזי דוכתי אחריני בסבר אשר הם סוברים שנים שנים באו סברתם בלשון יחיד בדברי מרן ואלו הם: א) בסי' ד"ן ס"ג ויש מי שאומר שלצרכי צבור וכו' והיא סברת רב עמרם שהביא הריב"ה בשתיקה וגם הכל בו ס"ל כן כמ"ש מרן בב"י. ב) בסי' קי"ט ס"ב יש מי שאומר שכשמוסיף וכו' היא דעת התוס' ורב המרדכי. ג) בסי' ק"ס סי"ב יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים וכו' סברת ראב"ד וגם הרא"ש הסכים לדבריו וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש ובבדק הבית כתב כן בשם רבינו בחיי בספר שלחן של ארבע. ד) בסי' קס"ח סי"א יש מי שאומר דפירודין וכו' היא סברת התוס' ורב המרדכי וכתב שכן היה נוהג הרד"מ. ה) בסי' עט"ר ס"ב ויש מי שהתיר וכו' היא סברת רב המרדכי ורבינו ישעיה שהביא האגור ושם ס"ג עיין בב"י שהוא סברת קצת חכמי צרפת וכו'. ו) בסי' ש"א סמ"א יש מי שאוסר משום דחיישינן וכו' היא סברת רש"י והר"ן. ז) בסי' ש"ז סי"א ויש מי שמתיר וכו' הם הרמב"ן והרשב"א. ח) בסי' שי"א ס"ג יש מי שאומר שאם נתן על המת וכו' היא סברת הרמב"ן ומתבאר בדברי מרן הב"י דהסברא שבסעיף ד' כ"ש דמודה לזה. ט) בסי' שי"ג ס"ח יש מי שמחמיר לאסור הרב תרומת הדשן כתב כן בשם יש אוסרין וגם הוא שר המסכים לזה. י) בסי' שי"ד ס"ז יש אוסר היא סברת האגור בשם יש מי שאוסר וכן היא דעת הר"י. יא) בסי' ש"ך סי"א יש מי שמתיר וכו' הוא רבינו הערוך והסכים עמו רי"ו {{ממ|ס' רי"ו אינו מצוי אצלי וממ"ש מרן הב"י בסי' הנ"ל בשמו אין כל כך הכרח שסובר כן כיעי"ש אך אאסהדותיה דרב באר הגולה סמיכנא שו"ר מ"ש מרן הב"י בסוס"י ש"ג בשם רי"ו עי"ש וגם כ' סברא זו בלשון רבים עי"ש}}. יב) בסי' של"ד ס"ב יש מי שאוסר הוא הרשב"א ומבואר בב"י סוף סי' ש"ז דכן היא דעת הגדולים הסמ"ג והתרומה. ואף לדעת הה"ג והרא"ש שהביא שם נראה דלא התירו לומר לגוי להדיא כיעי"ש ובכל זאת כתב סברתם בלשון יחיד יג) ובסי' תס"ז סי"א ויש מי שאוסר כל העיסה או אותה מצה וכו' סברא זו הובאה בדברי הרא"ש בשם גדולים והרשב"א מסכים שאוסר כל העיסה ובכל זאת כתב סברתם בלשון יחיד:

'''הראת''' לדעת שכן הוא דרך מרן הקדוש בדוכתי טובא לכתוב סברת רבים בלשון יחיד והוא פלא איך מרן החבי"ב דכל רז לא אניס ליה נעלם ממנו כל זה שו"ר להרבנים יד מלאכי בכללי מרן הש"ע אות ט"ז משק ביתי במערכת האל"ף אות י"ב ובכללי הפוסקים אות נ"ו שכתבו בשם מרן החבי"ב בכללי הפוסקים אות ז"ך שחזר בו וכתב דאינו מוכרח שהוא יחיד עי"ש ואמצ"א לראות ד"ק כי במשק ביתי שם סיים שהוכחתו מדברי מרן בש"ע יו"ד סי' פ"א עי"ש והוא פלא אם לא הזכיר כל המקומות הנ"ל ועיין בשו"ת נו"ב ח"א אה"ע סי' י"ז הביא דבריו הרב פתחי תשובה באהע"ז סי' י"ג ס"ק כ"ט שנראה דס"ל כדעת הרב כנה"ג בכללי הקי"ל הנ"ל ודבריו תמוהים לקוע"ד ועיין בס' השומר אמת להרב אח"א דף ב' ע"ב אות י"א ומרן החבי"ף בס' סמיכה לחיים חח"מ סי' י"א דף פ' ע"א הביא מחלוקת במה שכ' הרי"ו יש מי שאומר וכו' אם היא סברת יחיד והוא הכריח שאעפ"י שכ' אותה סברא בלשון יש מי שאומר אינו מוכרח שהיא סברת יחיד עי"ש. שוב ראיתי שמה שכתבו הרבנים הנ"ל בשם הכנה"ג אות כ"ז הם דבריו שבכללים בדרכי הפוסקים מהדורא בתרא שנדפסו בסוף המגיני ארץ דפוס זיטאמיר עי"ש שהוכחתו היא רק מההיא דיו"ד סי' פ"א הנ"ל והוא פלא שלא זכר שאר דוכתי די רשימנא והרב אזן אהרן במערכת היו"ד אות כ"ו כתב יש מי שאומר נאמר על שנים עיין שיו"ב בהשמטות שירי שיריים שהם בתוך ספר הברכ"י בסי' קע"א דף י' עכ"ל בספר ברכ"י אשר בידי {{ממ|הוא דפוס ווין בשנת כת"ר}} בקשתיהו ולא מצאתיהו ותיסגי לן יקר סהדותא דרבין חסידא הנ"ל: