עריכת הדף "מגיד משנה/יבום וחליצה/ב" (פסקה)

== כא ==

{{ממ|יט-כא}} 

'''נתקדשה לאחר.'''  שם בגמרא אמר שמואל שהיבמה שנתקדשה צריכה גט {{ממ|מספק}} ואמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל אמר רב אשי השתא דאמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל אם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא ליה והקשו א"כ מצינו חוטא נשכר אלא אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו ופירשו הגאונים אבל למקדש ודאי בכל גוונא אסורה כדי שלא יהא חוטא נשכר ואפילו חלץ לה היבם מדעת אסורה וכתב הרמב"ן ז"ל וזה תימה בעיני שנחמיר בזו יותר מן האשה שהלך בעלה למדה"י ונתקדשה שמותרת לחזור לבעלה ואם נתגרשה מותרת נמי למקדש ושמא י"ל התם היא נתקדשה ברשות הכא שלא ברשות נתקדשה עכ"ל. וכ"כ הרשב"א ז"ל שהטעם הוא מפני שהוא במזיד. ''' וכתב רבינו שאם חזר הזר שגירשה מן האירוסין ונשאה וכו' אין מוציאין אותו מידו'''  פירוש אע"פ שהיבם היה כהן וקידושיה הראשונים אסרוה על יבמה אין קונסין עליה להוציאה אחר שכנסה לפי שדי להחמיר בזה לכתחילה וכן כתב הרשב"א ז"ל: 

'''אבל אם גירשה.'''  זה מבואר בגמרא שם והטעם כמ"ש דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדה"י וכמבואר בהלכות: 

'''והיבמה שזינתה.'''  בסוטה פרק היה מביא {{ממ|סוטה דף י"ח:}} אמרי במערבא לית הלכתא כרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבם: 

'''כל יבמה שהיא ספק.'''  בפרק החולץ {{ממ|יבמות דף ל"ה:}} וכבר כתב זה בפרק ראשון בארוכה ושם כתבתי דעות קצת מפרשים בזה וביאר רבינו בכאן שאם גירשה הכהן וכו' ודברים נראין הם שהרי לא התירוה לו בלא חליצה אלא כדי שלא לאסרה עליו וכיון שגירשה או מת אינה מותרת לאחרים בלא חליצה:

<noinclude>{{מהדורה זמנית}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>