עריכת הדף "לחם דמעה/איכה/א" (פסקה)

== יט ==

אמר '''קראתי למאהבי המה רמוני.'''  שמתודים ואומרים אם קראתי למאהבי שהם בני ישמעאל שהלכו שם שמנים אלף בחורים והמה רמוני שהביאו לפניהם נודות נפוחים והאכילום מלוחים והי' חושבים שהם מי' והרוח נכנם בחרבם וכרס' נבקעה אני גרמתי לעצמי כי עונותי הטו אלה מכ"מ כי גם כהני וזקני בתוך העיר גועו מן הרעב כי לא היינו עושים צדקה עם העניים והאביונים ורעתי שעשיתי עם כהני וזקני העניים היתה גדולה ממה שעשו לי הישמעאלים כי הישמעאלים היו בשדה ואנחנו בתוך העיר ובתוך היישוב היינו הורגים אותם ברעב ואם תאמר שהיתה זאת להם מפני שלא היו מודיעי עניי' וצערם אלינו אינו כן אלא היו שואלים ובקשו אוכל למו שישיבו את נפשם ולא היינו מרחמים עליהם וע"כ באה עלינו הצרה הזאת וע"כ אמר ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו ולכן חוסה וחמול ואם עד עתה הכבדתי את לבי עתה כבר נהפך לבי בקרבי ואודה עלי פשעי כי מרו מריתי משום שאני רואה ומכיר כי הרעה שבאה עלי היא בהשגחה על רוע מעללי כי דרך העולם הוא שמחוץ שכלה חרב כשהאדם הולך בדרכים ובמדברות שם חוץ לעיר שכלה חרב כי שם חרב הלסטים מצויה אבל האדם שיושב בביתו ובצל קורתו אין שם חרב אלא המיתה הטבעית יגיענו שם בביתו ועתה היא זאת לנו בבית שכלה לנו החרב כמו המות הטבעית שמצויה בבית כן מצויה החרב עכשיו בביתו וז"ש כמות בפת"ח תחת הכ"ף דהיינו כמו המות הידועה והטבעית כן מצויה החרב בבית וחזרה החרב להיות לנו כמות.

'''אי'''  נמי אמר צדיק הוא ה' ולא אמר צדיק ה' כי פיהו מריתי מלת הוא מיעוטא הוא להורות כי כל צדיקי עולם מלת צדיק אליהם היא בדרך השאלה כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אבל האל יתברך עליו יצדק לומר שהוא צדיק ולא על אחר וע"כ אמר צדיק היא ה' ואמר כי מה"ר גם אם דרכו לרחם על בריותיו ומארי' אפיה בכאן בחרבן הבית גם ה' שהוא רחמים לא התנהג ברחמים אבל היה צדיק כי צדיק הוא שעושה היושר וצדיק וישר הוא לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו באופן כי בנדון דידן ה' שהוא רחמים יצא ממחיצתו ולא ריחם אלא צדיק הוא ה' והטעם ששינה מנהגו ויצא ממחיצתו לפי שגם אני יצאתי ממחיצתי וז"ש כי פיהו מריתי וזה כי טבע האדם למצא עונו להנאתו שמקבל מהעבירה אבל המורד שיודע רבונו ומכוין למרוד בו למרות עיני כבודו זה ודאי יצא ממחיצתו כיון שהיא חוטא לא לעזר ולא להועיל וכיון שאני פיהו מריתי למרות עיני כבודו ויצאתי ממחיצתי ג"כ הוא נעשה צדיק עם היות שהוא ה' בעל הרחמים ומדד לנו מכ"מ ואמר שמעו נא כל העמים נא לשון בקשה כלומר במטו מנייכו שמעו נא דברי ואמר וראו מכאובי כי בסיפור המכות אמר לשון שמיעה כי יסופרו אבל איכות הכאב לא ניתן לומר בפה ולא שייך ביה שמיעה אלא ראיית הלב כי מי שיש לו השערה רואה בדעתו איכות המכאוב על כן וראו מכאובי והתחיל לספר ואמר בתולותי ובחורי הלכו בשבי וכיון במה שאמר הלכו בשבי כאלו היו מניחים אותם בארצם בירושלים ושם יהיו שבויים לא היה הכאב כ"כ אבל בהיות שהלכו בשבי וישליכם אל ארץ אחרת זו קשה מכולם:

'''ואמר'''  קראתי למאהבי המה רמוני כלומר ע"כ קראתי לעליונים ולתחתונים אולי יעתירו בעדי כי כולם מאהבי ואקרא ולא מצאתי משען ולא סמך כי המה רמוני וכמ"ש ז"ל כל רעיה בגדו בה זה מיכאל וגבריאל כי כולם רמוני ובגדו בי ואומרו כהני וזקני בעיר גועו נתן טעם איך לא ניצולו בזכות כהני ה' אשר בירושלים וגם זקני ירושלים הם הסנהדרין ושאר החכמים אשר בעיר איך לא ניצולו בזכותם ע"כ אמר כהני וזקני אשר היו בעיר כבר גועו ויגועו ויאספו אל עמם כי מפני הרעה נאסף הצדיק כדי שלא יראה בצרתם וגם כדי שלא ינצלו בזכות הצדיק ודייק לפירוש זה מ"ש כהני וזקני בכינוי ולא אמר כהנים וזקנים להורות כי על הצדיקים קאמר אותם שראויים ליקרא כהני וזקני בעיר גועו ולכן נאמר בהם גויעה כי כאשר מזכיר מיתת הצדיקים מזכירם בלשון גויעה כד"א ויגוע וימת ויאסף אל עמיו ונתן טעם לסלוקם וזהו כי בקשו אוכל למו והיא הסעוד' העתידה לצדיקי' לעתיד לבא כדתנן והכל מתוקן לסעודה כי באותו האוכל ישיבו את נפשם בשובה ונחת שם בג"ע נהנים מזיו השכינה ע"כ גועו ומתו מקודם כדי שלא יראו ברעת בני ישראל רק עזבו אותנו לאנחות והלכו המה למנוחות וזהו וישיבו את נפשם דקאמר מלשון בשובה ונחת תושעון. ואמר עוד ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו כלומר גם אם חטאתי עויתי ופשעתי ע"כ ורא' ה' כי יש צר לי שמחטיאני והוא הצר הצורר הוא היצר הרע וגם מעי חמרמרו כלומר מחומר קורצתי גם אני והחומר כל מאוייו וחפצו לחטא ולהרשיע ואמר נהפך לבי בקרבי כו' כלומר גם אם הלב יש בו שכל והשכלה והיה לו ללב לבחור בטוב ולמאוס ברע עכ"ז כבר נהפך לבי בקרבי ממה שהיו כי מרו מריתי והוא כי ידוע כי באדם הראשון היו כל באי עולם תלויים בו וכל הנשמות היו אחוזות בו מהם בשערותיו מהם באבריו כמז"ל וכשחטא ומרד א"דהר נמצא שגם כל נשמות כל באי עולם מרו ג"כ בו יתברך ובזה יובן אם אדה"ר חטא ונגזר עליו מיתה כל שאר באי עולם מה חטאו למה נגזר עליהם מיתה אבל בהיות שכל הנשמות היו אחוזות בו כנודע ממ"ש רז"ל בפסוק איפה היית ביסדי ארץ א"כ כאשר חטא הוא נמצא שכל באי עולם ג"כ כן חטאו עמו וע"כ המיתה אחוזה בעקבו של כל אדם ומקודם חטוא אדה"ר היה לבו לב טוב והוא היצה"ט לבדו הוא לבדד היה שוכן באדם וכאשר חטא אז נהפך לבו בקרבו ללב אחד ונעשה היצה"ר ונכנס בקרב לבו וז"ש נהפך לבי בקרבי כי מרו מריתי כלומר כאשר מרו מריתי בעון אדה"ר כי אז אני הוא אשר מריתי עמו כדאמרן מני אז נהפך לבי בקרבי מטוב לרע ואינו רחוק לומר לפי דרך זה כי אז נהפך הלב בקרב והוא מלשון והקרב והכרעים והכונה כי נאבדה ההשכלה טובה שהיה בו ונעשה חומרי כקרב וככרעים ונהפך ונתחלף הלב כקרב וקרוב לזה אז"ל כבד לב פרעה כי הלב נעשה ככבד שכל מה שמשימים אש תחתיו להתבשל הוא מתקש' וזה היה כי מרו מריתי כאשר מרו מריתי וכדאמרן. ואמר מחוץ שכלה חרב בבית כמות הכונה שהוסיף לספר גודל גבורת היצר הרע ומלחמותיו עם האדם כי כל היום לוחם ילחמהו ולא לחנם אז"ל אי זה גבור הכובש את יצרו כי היא מלחמה תמידית יום ולילה לא ישבות וע"כ אמר מחוץ שכלה חרב כו' כלומר אל ימעט בעיניך מלחמת היצה"ר כ"א מחוץ שכלה חרב מכת חרב והרג ואבדן והיא מכת האויבים הלוחמים ג"כ יש מלחמה אחרת בתוך גוף האדם ובחדרי משכיות לבו והיא מלחמת היצה"ר וה"א בבי' כמות ואין כונת בבית בית ממש אבל הוא כמו מבית ומחוץ תצפנו שפירושו כאלו אמר מבפנים ומבחוץ תצפנו והכונה שרצה לפחות להשוות המלחמות הפנימיות לחיצונית וז"ש אם מחוץ שכלה חרב ג"כ בבית והוא בפנים בקרב לב האדם יש שיכול שקול כמות שממית חרב האויב שהזכיר שהמלחמה שבבית היא כמות בעצמה ושקולה כמוה וא"כ כיון שכל היום לוחם ילחמהו ואויב ירדפו הרי הוא כאלו הוא אנוס במעשיו וראוי לרחם על האדם והוא סובב על מ"ש ראה ה' כי צר לי וכדאמרן.

'''אי'''  נמי בהיות שרז"ל אמרו כי יאשיהו המלך אמר פסוק זה של צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי כשבא פרעה נכה לעבור בארצו ולא נתנו יואשיהו עבור והנביא אמר לו בשם ה' שיניחנו לעבור ויאמר לו יאשיהו רבא דרבך אמר וחרב לא תעבור בארצכם אפילו חרב של שלום ואתה אמר לי שאניחנו לעבור איני מניחו אף אם הוא חרב של שלום וכיון שלא נתנו לעבור בא פרעה נכה ונלחם עם יאשיהו והמורים עשו את גופו ככברה ואז היה מצדיק עליו את הדין ואומר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. ועל פי דרכם אפשר שאמר הכי צדיק הוא ה' על הרעה אשר בא' עלי כי פיהו מריתי ולא נתתי לפרעה עבור בגבולי אבל שמעו נא כל העמים וראו מכאובי שאני גרמתי כי בתולותי ובחורי הלכו בשבי ואם אני חטאתי הם מה חטאו ואני גרמתי רעתם ורעתי וע"כ גדל כאבי וראו מכאובי.

'''אי'''  נמי בתחלה אמרה ציון שמעו נא כל העמים וראו מכאובי כדי שיבאו מן העמים הרחוקים לנוד לה ולנחמה כיון שראתה שלא באו אמרה קראתי למאהבי היושבים סביב לאהלי וסמוכים אצלי שיבאו לנחמני וגם המה רמוני ולא באו וכו' וכיון שכן ראה אתה ה' כי צר לי ונחמני אתה ה' אלהי כיון שהעמים שקראתי לא באו וא"ת לא שמעו עדיין ברעתי ולכן לא באו זה אינו כי כבר שמעו כי נאנחה אני ואע"פכ אין אחד מהם מנחם לי ולא באו לנחמני:

'''והרב'''  מורי זלה"ה כתב צדיק הוא ה' וכו' אמר כי באת לכלל הכרה ואמרה צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי כי כמדרגת הרשע יגדל חוזק משפט הצרות ולכך אתם העמים שמעו נא את מאמר ה' ולא תסורו ותטו ימין ושמאל מדרכיו והתייסרו במה שקרה לי וז"ש וראו מכאובי כי גדל הכאב מאד והוא שלקיתי בלקוי הגדול שבלקיות והוא השבי וכמאמרם ז"ל על פסוק אשר למות למות וכו' אמרו כל המאוחר בפסוק קשה מחבירו והשבי הוא המאוחר שבכולן והוא קשה מכל ייסורין שבעולם כי הוא בשביה מזומן ומעותד לכולן כנודע וז"ש בתולותי ובחורי הלכו בשבי ולכן התייסרו במה שקרה לי ושמעו את מאמר ה' ולא תטו ימין ושמאל.

'''אי'''  נמי אומרו בתולותי ובחורי הלכו בשבי הכונה שהם מעצמם הלכו לשבי וענין הליכתם מפורש במדרש שהיו חושבים שסביבותם שלמים הם אתם והלכו אצלם בהעלם כמתחבאים והם שבו אותם וכמ"ש בסמוך קראתי למאהבי המה רמוני וכו' הכונה מאהבי שהיו הולכים אליהם להנצל מאויביהם בחשבם שישבו אתם בטח והמה רמו אותם ושבו אותם באופן שזה היה סבה שכהני וזקני בעיר גועו מחמת רעב כי בראותם את הבחורים והבתולות שהלכו מהעיר אל סביבותיהם והמה שבויים ובבתי כלאים החבאו וקשרו עליהם קשר לא רצו הכהנים והזקנים להמסר בידם ונשארו בעיר ומתו ברעב כי בקשו אוכל למו וישיבו את נפשם ולא מצאו.

'''אי'''  נמי במה שנודע ומפורסם באמת כי בחרבן בית שני הפריצים ורשעי ישראל הם היו גרמו בנזיקין וסבבו את כל רעת החרבן ושריהם היו מחוץ לעיר והכניסום לעיר לעזר ולהועיל להם והם עזרו לרעה וז"ש קראתי למאהבי המה רמוני כהני וזקני בעיר גועו בסבתם שהיו מעלילים עליהם לומר תנו לנו אוכל ונאכל ומים ונשתה להשיב את נפשנו מטורח המלחמה וכשלא היו נותנים היו הורגים אותם בעלילה ובמרמה וז"ש כהני וזקני בעיר גועו בסבת כי בקשו הפריצים מהם אוכל להשיב את נפשם וכשלא היו נותנים היו הם הורגים אותם.

'''ויתכן'''  לפרש שהפריצים סבבו מיתת הכהנים והזקנים ברעב לפי ששרפו האוצרות שהיו בירושלים אוצרות חטים ושמן ועצים לעשרים שנה וכמאמרם ז"ל שהיו בהם ג' עשירים גדולים נקדימון בן גוריון ובן ציצית הכסת וכלבא שבוע וכל אחד מהם היה יכולת בידו לכלכל את ירושלים באחד מג' אלו עד עשרים שנה והפריצים קמו ושרפו הכל וזאת היתה סיבה למיתת הזקנים כי בקשו האוכל שהיה להם להשיב את נפשם בקשהו ולא מצאוהו כי כבר נשרף. עכ"ל: