עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/קפו" (פסקה)

==יט==

יט) אך ההיתר שכתב מעלתו מהרשב"א נדרים (מ"ח) דהאומר לחבירו הרי זה נתון לך ואתה תעשה כך וכך אינו תנאי אלא מדעתך קאמר, ה"נ בזה. והביא הא דביצה תנו ד' מאה זוזי לפלניא ולנסוב ברתאי ד' מאה זוזי שקיל ברתא אי בעי נסיב כו' ומה שפקפק כת"ר כי רשב"א אזיל בשיטת רמב"ן במלחמות והראב"ד והר"ן, אבל דעת רש"י ותוס' ורז"ה אינו כן אלא דהוי תנאי גמור רק משום מעשה קודם לתנאי או תפוס לשון ראשון כמ"ש התה"ד, והכא נוסח האמירה מעכשיו לא בעינן דיני תנאי [טעמא דתפוס לשון ראשון שייך נמי בנ"ד כיון שכבר נתן הגט בידה, אך טעם דתפוס לשון ראשון הוא פלא, דלא קיי"ל כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון] אך זה חשש קטן, כי הש"ך הוא פוסק נפלא אשר כל בית ישראל נשענים עליו וכתב בסי' רנ"ג ס"ק ט"ז דהלכתא כרמב"ן במלחמות שחולק על רש"י ותוס', ומתה"ד אין ראי', שזאת ידוע שבעל תה"ד לא ראה ספר רמב"ן ורשב"א ור"ן, וע"כ לא הביאם בשום מקום, ולא ראה כי אם פירש"י ותוס', ע"כ הלך בשיטתם, גם רמ"א שפסק שם באומר תנו מנה לבתי ותקנה בהם חגורה ולא קנתה חגורה מ"מ המתנה קיימת דהוי כשני צוואות, היא ג"כ בשיטת הרמב"ן, דאילו משום מעשה קודם לתנאי אפי' הכל צוואה אחת כן הדין, ומה שהקשה בקצוה"ח דבתה"ד בהגה מבואר שהם צוואה אחת, לק"מ לפירוש רמב"ן דהטעם משום שלא תלאן זה בזה, ה"נ כן, והיינו שני צוואות, ומה שהוצרך הרי"ף לומר שני צוואות תנו לו ד' מאה זוזי ותנו לו ברתי, דאל"כ בוודאי האומר תן לפלוני ויעשה זה, היינו שעבור הנתינה יעשה כן, ואם לא עשה חזרה הנתינה, וכמו האומר לאשה הלך מנה והתקדשי לפלוני ונתן לה אם אמרה בשעה שקיבלה אין רצוני להתקדש צריכה להחזיר המעות, ע"כ הוצרך הרי"ף לומר שהיא שתי נתינות לפלוני, אבל גבי ותקנה די לומר ששני דברים הם שלא תלאן זה בזה היינו שני צוואות.