עריכת הדף "אבני נזר/אבן העזר/צא" (פסקה)

==יט==

יט) אשר ע"כ נראה דלפמ"ש דלרב דאוסר ביבמה שנתייבמה בטעות שנפלה לו מאחיו שקידש לבד משום שמא יאמרו תנאי מוכח דמשום שמא יאמרו לבד אוסרין דהא ביבמה ליכא למיקנסה כלל דטעה בדבר מצוה ואעפי"כ נאסרת משום חשש שמא יאמרו, והא דבנתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ולא אסרינן {{עוגן|עח.}}{{עוגן|עח־א}}לה משום שמא יאמרו גירש ונשא, היינו טעמא משום שהעולם יתלו דקידושין בתנאי הי' ולא נתקיים מותרת לחזור לבעלה וכמו שהקשו התוס' באמת על קושיית הש"ס מנתקדשה שהעולם יתלו בתנאי ותירצו דרע"ק לחוד הוא דחייש לתנאי ורבנן לא חיישי אבל רב דאוסר ביבמה מחשש תנאי שפיר יש לומר כנ"ל והשתא ניחא קושיית הש"ס אי קידושין אין בה נשואין אין בה, והקשינו דלרב דלית לי' משום איסור סוטה רק משום גירש ונשא א"כ ה"נ יאסר משום שיאמרו חלץ ונשא, ולהנ"ל ניחא דא"כ בקידושין לבד תיאסר ואף דנתקדשה מותרת לחזור בו היינו משום דיתלו שקידושי תנאי הי' ואף אם גירש מותרת לחזור לו אבל ביבם שבחליצה לבד נאסרת לא יועיל התנאי, וכיון דקידושין אין בה ע"כ דלית לי' שיאמרו דחלץ והטעם בזה י"ל דכל מעשה ב"ד יש לו קול וכ"ש חליצה דעושין בחמשה לפרסומי מילתא גם עושין הקביעות מקום לפרסומי מילתא ויאמרו העולם אם איתא דחלץ קלא הוה לה, ולשמואל דלית לי' תנאי הא דמותרת בנתקדשה, ע"כ משום דלא עבדא איסורא לא קנסוהו ונשאת דאסורה לחזור משום לתא דסוטה, וכן לרב דמשני הש"ס אליבי' הא דנשואין יש בה כר' המנונא היינו ג"כ משום לתא דסוטה, והא דייבם נשואת אחיו בטעות מותרת לחזור משום דביבום ליכא לתא דסוטה כנ"ל שני הטעמים: