עריכת הדף "רבנו מנוח/חמץ ומצה/ה" (פסקה)

== יט ==

'''כתב ''' הרב לא תשרה אשה מורסן כו'. אמר המפרש מש"ה אסור מפני שמתחמץ בשרייתו אבל שפה היא כו' והוא לשון חנוך והעברה על הבשר כדאמרינן בגמרא בטמא מבערב ישפשף ועיקרו מלשון ואכות אותו טחון ומתרגמינן ושפית יתיה ואע"פ שהיא מזיעה מחום המרחץ אותה זיעה אינה מביאה לידי חימוץ אלא לידי סרחון. ''' ולא ילעוס אדם חטין ויתן על גבי מכתו כו'''' כלומר לא יכוס אדם חטין בפיו מפני שמחמיצות ברוק שבפיו ולאו משום דאסור להתרפאות באיסורי הנאה דהא כל מידי דלאו דרך הנאתו קא עביד שרי אפילו היכא דלית בהו סכנה כדאמרינן בגמרא דשייף ליה לברתיה בגוהרקי דערלה אלא מפני שמחמיצות קודם שיהנה מהם ואשתכח דבעידנא דקא עקר לאו לא מקיים עשה אבל במקום דאיכא סכנה מותר אפילו כדרך הנאתו וכן פסק הרב פרק חמישי מהלכות יסודי התורה בד"א שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה בזמן שהם דרך הנאתם כמו שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילין אותו ביום הכפורים אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה ומלוגמא מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים שיש בהם מעורב עם איסור מאכל שהרי אין בהם הנאה לחיך הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שהן אסורין אפילו שלא כדרך הנאתן אלא במקום סכנה וכן דעת הרב והכי מסתבר מחוורא דשמעתא ואע"פ שהירושלמי חולק בזה אנן כתלמוד דידן נקטינן. ודאתינן עלה מעיקרא גבי לא יתן אדם חטים על מכתו כו'. ואי אמרת ליבטיל ליה מקמי דלחמיץ י"ל דבכה"ג לא מהני ביטול דאי אמרת טעמא דביטול משום הפקר הרי לא הפקירו שהרי זכה בו אחר ביטולו ומתרפא ממנו ודמי למאי דאמרינן המפקיר את כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפרט ובעוללות לפי שזכה בו אחר הפקרו. ולפירוש רבינו יעקב נמי דפירש טעמא דביטול משום דכיון דהפקירו יצא לרשותא שאינו שלו ויצא מרשותו זה לא יצא מרשותו שהרי מתרפא ממנו:

'''כתב ''' הרב ''' אין נותנין את הקמח לתוך חרוסת כו'.''' אמר המפרש חרוסת נקרא כל דבר חימוץ העשוי לטבל בו בשר ורגילין לתת בו קמח וכל דבר שמקהה את טעמו וקמח לאחר זמן מחמיץ ומקהה את הטעם והאי בשיש בו מים מיד דאי לאו הכי מי פירות נינהו. והראב"ד כתב דחומץ אפילו בלא מים מחמץ ולא הוו מי פירות דאמרינן מצמת הוא דלא צמית הא חמועי מחמע והתם חומץ גרידא כדאמרינן כי אמר ר' יוסי בעיניה ויש רוצים לומר דכל היין והחומץ שלנו יש לאסור אפילו בלא מים מפני שרגילים כל העולם לתת מים בכלי היין לצלול היין ולמלאתן ומפני הכשר נצוק יין נסך. ואין נותנין את הקמח לתוך החרדל כו' יאכל מיד דכיון שהחרדל חזק וחד אין מניחו להחמיץ מהר אבל חרוסת אינו חד כל כך והוי כפושרין מש"ה ישרף מיד. ע"כ מפרק כל שעה: