עריכת הדף "מזרחי/שמות/טז" (פסקה)

== כט ==

'''ראו בעיניכם. ''' לא כמו ראו קרא ה' בשם בצלאל ראה אתה אומר אלי כי זאת היא ראייה תושיית שבעיניכם תראו שהשם הזהיר אתכם על השבת שהרי נעשה בו נס נגלה שהכל מכירין בו והוא שבכל ערב שבת יורד לחם משנה כדי שיאכלו ביום הששי וביום השבת ופי' על כן כמו שהרי אבל לא ידעתי מה ראיה היא זו על קדושת השבת אם מפני שהיו' הששי מכין לשבת מי הגיד לנו שהלחם משנה שנתן להם ביום הששי היה כדי שיאכלו ביום השבת דילמא ברכת הששי היא מרובה ונתן להם בו לחם משנה כי כל ברכה תוספת טובה ואם בעבור שביום השביעי שובת בו המן ואינו יורד היה לו לכתוב על כן לא ירד המן ביום השבת כי שביתתו היא הראיה על השבת לא הלחם משנה שביום הששי שהרי כשרצה החכם להשיב לשאלת האפיקור' על יום השבת כששאל אותו מה יום מיומים השיב לו משביתת הנהר ביום השבת ומשביתת העשן מקבר אביו ביום השבת. ובב"ר אמרו בהדי' אם יאמרו אומות העולם למה אתם עושים את השבת ביום הז' אמרו להם ראו שאין המן יורד בשבת ולא אמרו ראו שהמן יורד משנה ביום הששי בעד יומו ויום השבת ושמא י"ל שמה שהשיב לאותו איש משבית' הנהר ביום השבת ולא מנתינת המן בכל ערב שב לחם יומים הוא מפני ששביתת הנהר ביום השבת נמצא תמיד ונתינת המן משנה בכל ערב שבת הוא דבר שעבר ולא יאמין בו אבל אילו הוה זה נמצא תמיד כשביתת הנהר ביום השבת יותר היה מביא הראיה מזה ממה שהביא משביתת הנהר מפני שהשביתה הוא העדר ונתינת המן משנה בכל ערב שבת הוא מציאות והמציאות יותר ראיה מההעדר ואין לטעון שירידת המן משנה בערב שב' הוא מברכת היום הששי שברכתו מרובה משאר הימים ולא בעד שיאכלו אותו ביום השבת דא"כ למה לא היה המן יורד ביום השבת: 

'''מכאן סמכו חכמים ד' אמות ליוצא חוץ לתחום. ''' דפי' תחתיו כתחתיו דתנן שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה תחתיו גופו שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו ומה שאמר ליוצא חוץ לתחום ולא אמר סתם מכאן סמכו חכמים לד' אמות כדתניא במכילתא ומייתי לה בפרק מי שהוציאוהו שבו איש תחתיו אלו ד' אמות שבזה כולל ד' אמות של יוצא חוץ לתחום וד' אמות של טלטול שיש לכל אדם רשות לטלטל ברשות הרבים בתוך ארבע אמותיו הוא מפני שפשט הכתוב אינו מורה רק על עצמו שלא יוכל להלך יותר מתחתיו שהן ד' אמותיו ולא על הטלטול דאם כן אל יוציא מיבעי ליה והרב ז"ל בוחר תמיד להביא המדרשות הקרובות לפשוטו של מקרא לפיכך פי' אותו ליוצא חוץ לתחום שלא ילך יותר מד' אמותיו א"ק אם כן בגמרא שאינו חושש לפשוטו של מקרא למה פירש אותו כן. ושמא י"ל שמה שפירש אותו שם ליוצא חוץ לתחום אינו אלא משום דמתני' דוחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות דעלה מייתי ברייתא דשבו איש תחתיו אלו ד' אמות על יציאת עצמו קמיירי ולא בטלטול אבל הה"נ בטלטול דד' אמות דכלהו מהכא נפקי: 

'''אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה ולא כמפורש שאין תחומין אלא מד"ס. ''' פירוש שאין תחומין אלו של אלפים אמה אלא מד"ס לא סתס תחומין שהרי תחומין של י"ב מיל מדאורייתא הן ולא מד"ס כדגרסינן בירושלמי הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין דבר תורה רבי מנא בעי ניחא אלפים אמה שאינן מחוורין ארבעת אלפים אמה מחוור הוא רבי שמעון בן ביסנא בשם רבי אחא אומר אין לך מחוור מכלם אלא תחום י"ב מיל כנגד מחנה ישראל משמע שזה מחוור אפילו לרבנן דרבי עקיבא והיינו דתני רבי חייא בשילהי פ"ק דעירובין לוקין על ערובי תחומין דבר תורה והקשו והא לאו שנתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ותרצו מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב ואין כאן לשון הוצאת משוי ומה שאמר בגמרא אלו אלפים אמה מנ"ל אמר רב חסדא למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ וכתיב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה אינו אלא אסמכתא בעלמא והאי מנ"ל לאו דוקא מקראי יליף אלא כלומר אהיכא אסמכוה רבנן וכה"ג אשכחן בפ' י"ט שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחלה מ"ט לשבת כו' דבעי הגמרה מה"מ ופרש"י מה"מ לאו דוקא מקראי יליף דערובי תבשילין הן דרבנן אלא הכי קא מבעי ליה אהיכא אסמכוה רבנן אבל ממה שאמר אחר זה ועקרו של מקרא על לוקטי המן נראה שהוא סובר שסתם תחומי' מד"ס ל"ש דאלפי' אמה ל"ש די"ב מיל דאל"כ תחומים די"ב מיל מדאורית' מנ"ל הא ליכא קרא אחרינ' דנילף מיני' תחומין חוץ מן המקרא הזה הלכך עכ"ל דרש"י ס"ל סתם תחומי' מד"ס ל"ש דאלפי' אמה ל"ש די"ב מיל ודייק לה מההיא דפ' כלל גדול דקאמר דידע לה בשבת במאי ומתר' דידע לה בתחומין ואליבא דר' עקיבא דס"ל תחומין דאוריתא כדאית' בסוטה פ' כשם ואס"ד דתחומין די"ב מיל הוו מדאוריתא אליב' דכ"ע ומחלוקת ר' עקיבא ורבנן אינו אלא באלפים אמה עד י"ב מיל הוה להו לתרוצי דידע לה בתחומין די"ב מיל דאתי אליבא דכ"ע אלא מדלא קמשני הגמר' הכי ש"מ דפליגא אההיא דירושלמי וגמרא דידן עיקר וכן היא דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל וההיא דשלהי פ"ק דערובין אתיא אליבא דרבי עקיבא ואנן קיימא לן כרבנן: