עריכת הדף "העמק דבר/ויקרא/י" (פסקה)

== יט ==

'''וידבר אהרן.''' בלשון עז. ולא משום שהשיב בקפידא ח״ו אלא משום שאמר הלכה. וד״ת נאמרים באימה וביראה כדבר הקב״ה למשה בלשון עז. וכדאיתא במכות די״א א׳ שד״ת נדבר בלשון עז:

'''הן היום הקריבו{{תוספת|ח|'''הן הקריבו וגו׳'''. ידוע דרך הדרש בזבחי׳ שהוא בלשון תמי׳ וכי הן הקריבו אני הקרבתי. ואינו מובן למה כתב זה בתשובתו של אהרן הלא אין זה תשובה על שאלתו כי בזה הוא מחזק יותר שאלת משה. אלא כך הענין. דאהרן השיב שתי תשובות. חדא מה שאתה קוצף על הבנים לומר שגם הם היו רשאים לאכול אע״ג שאינם כה״ג מכ״מ מדנצטוו שלא לנהוג דיני אבלות ככהן הדיוט. וגם נצטוו לאכול המנחה מש״ה הי׳ סבור משה שהם ככה״ג באותה שעה. וא״כ היו רשאים לאכול לדעתו כמו כה״ג אפי׳ קדשי דורות לפי דעתו. כ״ז אינו. וכי הם הקריבו אני הקרבתי. אבל הם לא היו רשאים אפי׳ להקריב. שנית אפי׳ אני שרשאי להקריב אונן מכ״מ אחר ותקראנה אתי כאלה והרי אני ביום מר. והנני אסור לאכול באנינות למר כדאית לי׳ ולמר כדאית לי׳:}}.''' העדה. במה שהביאו לאוהל מועד כלשון המקרא לעיל א׳ אל פתח א״מ יקריב אותו. וכן הרבה:

'''ותקראנה אותי כאלה.''' והענין דברור היה לאהרן שנו״א מתו על עון העגל כדכתיב בספר דברים ויתאנף ה׳ באהרן להשמידו. ורק תפלת משה הועיל שיהיו אלעזר ואיתמר בחיים והראה הקב״ה במיתת נו״א שלא נתכפר מעשה העגל לגמרי ומש״ה המיתם לפני אכילת החטאת שהוא גמר הכפרה כידוע דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. וה״ז דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו לומר שאיני חפץ כעת בשימושך. דפשיטא שאין ד״א לאותו עבד למזוג באותה שעה כוס אחר לרבו. כך הראה הקב״ה בזה שאינו חפץ בעבודה זו דאכילת חטאת משום שלא יהי נשלם הכפרה. ואם מכ״מ אכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה׳. והנה הייטב היו״ד מודגש והיא זרה ללמדנו רגשות המדבר שדבר מעומק הלב הייטב זאת. וכמש״כ כ״פ על דגש זרה. [וכן משמעות הדגש בתיבת הראיתם בש״א י׳ כ״ד. ושם י״ז כ״ה.] והיינו שכתבנו לעיל הפי׳ וידום אהרן. שבלבו היה יודע מרת נפשו: