עריכת הדף "הכתב והקבלה/שמות/ג" (פסקה)

== כב ==

'''ונצלתם את מצרים. ''' תרגומו ותרוקנון, וכן וינצלו את מצרים, ויתנצלו ב"י את עדים, ושרשו נצל, הנו"ן היא פ"פ והדגש לסי' בנין הכבד, בפלס ודברתם אל הסלע כמ"ש רש"י, ונ"ל שאין המכוון בזה שיבוזו את כל אשר למצרים עד שיניחום ריקם מכספם וזהבם, כמי שרגילין לפרשו (אויסלעערען, אויסריימען), שלענין זה היה יותר ראוי לומר לשון בער, כענין ובערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל, ועוד דכבר ידענו שנשארו במצרים תכשיטי זהב וכסף ואבנים לרוב מאד, עד שאמרו רבותינו ביזת הים היתה יותר גדולה מביזת מצרים (ערש"י בפ' ויסע משה את ב"י מים סוף), אבל לשון נצול וריקנות האמור כאן הוא לדעתי במובן מוסרי, וענינו ריקנות ופטור התחייבות (ענטלעדיגונג איינער פערפפליכטונג), כי שרש נצל היורה על המלטה וההצלה מן הרע (בעפרייען), יורה ג"כ במובן המוסרי על חיוב הלוה לפטור מעליו עול משאת תשלומי חובותיו, ככתוב (משלי ו׳:ג׳) כי באת בכף רעך עשה זאת והנצל, וכן המנקה א"ע מן החשד שהתלוננו עליו ע"י נתינת אמתלא, מרגלא בפומייהו דאינשי לומר מתנצל (זיך ענטשולדיגען, רעכטפערטיגען), שמפרק מעליו עול משאת חשד בני אדם, ומזה המורגל בפי המחברים שם התנצלות (ענטשולדיגונג, רעכטפערטיגונג), דומה למאמר ויתנצלו ב"י את עדים לשון הסרה ופריקה (ענטלעדיגען, אבלעגען), ומזה אמר כאן ונצלתם את מצרים. כי כמו שהלוה מחוייב להציל עצמו מן החמס לבלי החזיק תחת רשותו ממון שאינו שלו, ככה המלוה מחוייב להשתדל עם הלוה לכופו, אם יש לו ובזדון לבו ימאן להשיב את המלוה לבעליו, לא בלבד מפני צרכו אליה כ"א גם מצד המוסר, לבלי יתחזק בין בני אדם מדה הפחיתות להיות כפוי טובה, ולבלי הרגל ביניהם מדה הגרועה להחזיק חמס בכפיהם ולהשכין באהליהם העולה לאכול ממון אחרים שלא כדין, ויש בזה משום תקון העולם ולא תמלא הארץ חמס, וכמאמרם (בדברים רבה) ויהי דוד עושה משפט וצדקה, מהו משפט וצדקה שהיה מצדיק נפשו של גזלן שהיה מוציא מידו הגזל. והנה אחרי שהמצרים שעבדו את ישראל זה זמן רב לעבודתם, ונתחייבו מדין לשלם להם עכ"פ שכר מלאכת עבודתם, לזה באה הצווי ממנו ית' ונצלתם את מצרים (שולדלאז שטעללען) להוציא מהם החמס שבכפיהם, בכדי שיפטרו עצמם מחובותיהם בתשלומי מלאכת עובדי עבודתם, והוא ריקנית מוסרי, פטור ההתחייבות, דומה ללשון ונקית משבועתי (דער פפליכט ענטלעדיגט), וכענין נקיתי הפעם מפלשתים (פאָרוואורפספרייא), וכן מלת ריקם מצאנו עד"ז ואחלצה צוררי ריקם, שפירושו לרד"ק ריקם חנם בלא עון (אונפערשולדעט); וקרוב לומר שעל כוונה זו אמרו רבותינו דרך מליצה עשוה כמצודה שאין בה דגים, כי הם פרשו מצודה לרגלי ב"י ללכדם כדגים הנאחזים בפח ולשעבדם בלא כסף ומחיר, ועתה בא העת שיעלו את. המצודה ולא ימצאו בה דגים, עתה יראו כי יגיעתם לריק היתה, לא ירויחו מאומה בהשתעבדותם עמם, כי שכר פעולתם אתם תהיה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}