עריכת הדף "הכתב והקבלה/בראשית/מא" (פסקה)

== נו ==

'''את כל אשר בהם. ''' לכל המפרשים המקרא חסר, לכן יוסיפו עליו דברים לאמר, ויפתח יוסף את כל (האוצרות) אשר בהן (תבואה), הנה מלבד הדוחק הזה, כי אין התורה חסרה כלום, יקשה מאד לביאור זה, הכזה פועל חכם יחשב, אם בתחלת שנות הרעב יפתח מיד כל האוצרות למכרם, ולא יחוש פן יתמעטו אחת אחת, ולא ישאר על שנות הרעב העתידות לבוא, לכן נ"ל לפרש מקרא זה ע"ד המליצה באין צורך למלאות חסרונות בו, והוא: שרש פתח ישמש ג"כ להוראת התחלת הדבר, כי הוא יוצא מגדר תעלומתו לאור עולם (עראֶפפנען, בעגיננען), כמו מצפון תפתח הרעה, וכמו פתח תקוה, ומזה מלת ויפתח כאן ומלת אשר במקרא שלפנינו הוא מהנפרד אשרי, על ההצלחה הנפשית והזמנית, (אשריך בעוה"ז), וכן לרבותינו ממלת אשרי הנפרד אשר, כאמרם (הוריות יו"ד) אשר נשיא יחטא, אשרי הדור שהנשיא יחטא ויביא קרבן, וכן אשר נעשה על הארץ, ע"ש. וקצת סמוכים משם אשרה (לא תטע לך אשרה), שהוא לד"ק שם אילן הנעבד להרבות הצלחות הזמניות, ויקרא לפי דעתם המשובשת (גליקקסגאֶטטין), הנה ניקוד שם זה יורה שהנפרד בלא ה"א הוא ח"פ וסגו"ל, וכבר ידענו מספיקות בעלי הלשון, על ניקוד הנפרד ממלת אשרי אם הוא אֱשר או אֶשֶר או אַשִוּר (עי' לעיל בפסוק באשרי כי אשרוני בנות), ומזה לדעתי ג"כ ענין ואשר חרב גאותך (דברי' ל"ג), כלומר הצלחת חרב גאותך, ולרש"י שם לשון המקרא מהופך, ובמכדרשב"י (בראשית ד' מ"ט) אשרה ע"ש דכתיב באשרי כי אשרוני, הנה לדעתם ג"כ מלת אשרה מסתעפת ממלת אשר, וכולם מענין עושר והצלחה, ובמדרש אמרו ויפתח יוסף את כל אשר בהם, את המאושרים שבהם, ר"ל את היותר משובח והיותר יקר והם אוצרות התבואה (ע"ש בקרח בויודע את אשר לו, בכורי כל אשר בארצם), ויהיה לפי"ז המכוון במקרא שלפנינו, יוסף פתח בתוכם פתח ההצלחה הזמנית; ויודיע הכתוב לנו הודעה כללית אל פרטי הענין הבאים אח"ז וישבור למצרים, כי במכירת התבואה פתח פתח תקוה למשוקעי הדאגה מעוצר הרעב, והוציא לחפשי האסורים במאסר הצער והיגון על השנים הבאות עליהם: 

'''ויחזק הרעב. ''' יאמר כי לא פתח יוסף עד שחזק הרעב בארץ לא כאשר צעקו אל פרעה מיד, כי העם צועקים כשיש להם מחיה מעט והוא רצה שלא ישאר להם כלום, זה טעם והרעב היה על כל פני הארץ, כי טרם פתחו אוצרותיו היה הרעב על פני כל הארץ, ועוד חזר לבאר שלא מכר להם עד שחזק עליהם מאד, או שיפליג הכתוב לומר שהיה רעב של מהומה (רמב"ן) ולדעתי אין אנו מוכרחים לפרש לשון ויחזק הרעב שנתוסף הרעב, ונתגדל על מה שהיה תחלה (שטארק) כי יכולים לפרשו על ההפך שנתקטן ונתמעט הרעב, כי שרש חזק מצאנוהו לתיקון הדבר לסעדו ולתמכו, כמו לחזק ידים רפות, שאינו להגדיל הרפיון כ"א למעטו לעשות סעד ותמוך לידים שלא יהיו עוד רפויים (אונטערשטיטצען) להחזיק עני ואביון, היינו לעזר וישועה בל ימוטו לארץ (אויפהעלפען) לחזק בדק הבית, שאינו להוסיף ולהרבית בדקים, כ"א להסיר כל בדק, יתקנוהו עד שלא ימצא בו כל בדק, ככה ויחזק הרעב פירושו מכירת התבואה היתה סבה להיות סעד בהסרת הרגשת הרעב, ואף שלא היה להם תבואות למותרות כבשנות שובע, עכ"פ הועיל להם מה שהשביר להם יוסף שלא היה להם דוחק בתבואות, והיו יכולים לסבול רעב כזה (דער הונגער וואר ערטראֶגליך, ליידליך) דומה ללשון מחזיק בתים שלש אלפים (דה"ב ד') מיעוט מחזיק המרובה שהוא מה שיכול הכלי לקבל אל תוכו ולסבול אותו, ובירמיה נ"ב ו', ובמ"ב כ"ה ג' לשון ויחזק הרעב ענינו התרבות והתגדלות הרעב, ודבר שהוא למד מענינו כי נאמר מיד אחריו ולא היה להם לחם, אמנם כאן מענינו אנו למדים ההפך, כי שבירת התבואה היה להם לתועלת שבירת הרעבון, ולשינוי הוראת שרש זה, להגברת הכח (שטאֶרקע) ולסבול דבר (ערטראגען) תמצא דוגמתו בשרש עזב (משפטים כ"ג ה') עזב תעזוב עמו, וכמה שרשים משמשים דבר והפוכו בנין וסתירה כמ"ש רש"י במלת לדשנו (תרומה כ"ז ג'), והנה ממה שאמר יוסף, ולא יודע השבע מפני הרעב, ולא תכרת הארץ ברעב, למדנו ששפעת התבואות שמשנות השובע לא יועילו שיהיה להם בשנות הרעב תבואות למותרות כ"א בצמצום, בכדי שיכולים לסבול את הרעב ולא יכרתו מפניו, וע"ז אמר ויחזק הרעב, הרעב היה בדרך שהיו יכולים לסבול אותו (וואר ערטראֶגליך): 



{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}