עריכת הדף "משך חכמה/במדבר/טו" (פסקה)

== לא ==

'''הכרת ''' כו' עונה בה. יתכן כי עדים זוממין אמר בתו"כ, שאין בהן קרבן, לפי שאין בהן כרת, מפני שבכרת לא שייך כאשר זמם, משום דבידי שמים קמי שמיא הוי גליא דשקר מעידין, אולם במגדף הלא העדים אמרו בשקר יכה יוסי כו' והשומעים קרעו בגדיהם, הוי אמינא כיון דנזדממו נמצא, דהם גדפו השם יתברך, והוי אמינא, דחיוב של הכרת תכרת לעולם הבא איכא עלייהו, ואין להן חלק לעולם הבא, לכן אמר דעונה בה ולא בעדיה הניזומין, רק מיתה חייבים כדין רוצח, דאין עליהם דין מגדף, שלא כוונו לגדף רק לרצוח נפש שונאו, ונמצא דעבירה השניה מצלת אותן מכרת לעוה"ב, דהוו ככל המומתין דמתודין, ויש להן חלק לעוה"ב. ודו"ק.

'''שבועות ''' י"ג ע"א. ורבנן הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב עונה בה שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרקת, ובתוס' הקשה הר"ש מדריווש, דבפרק בתרא דיומא אמרינין מיתה ויוהכ"פ מכפרים עם התשובה בפ"ע לא הא מני דלא כרבי כו', דמיתה מכפר בשאר עבירות אף אם לא עשה תשובה, וכמו דפרש"י, ועיי"ש תירוצם. ולענ"ד א"ש בפשיטות, דדייק הכי בהנך עבירות בלא עשה תשובה. אע"ג דנכרת בעוה"ז, מ"מ הוא נכרת לעוה"ב, משא"כ בשאר עבירות לבד הנך תלתא אם נכרת בעוה"ז שוב הוא אינו נכרת לעוה"ב, דכרת מכפר, כיון שנענש מידי שמים במיתתו בהכרת, אבל מיתה טבעית בלא עונש כרת ודאי אינו מכפר רק עם התשובה, וכמו יוהכ"פ, ותמן ביומא קאי על מיתה טבעית, וע"ז אמר דאינו מכפר בפני עצמו, רק לרבי מכפר בלא תשובה כמו יוהכ"פ דמכפר. ובמס' נדה דף ל' דרש ר"ש ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע כו' והוי יודע כו' ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה מוטב ואם לא אני נוטלה ממך תדב"ר ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לע"ה כו' אם אתה משמרה בטהרה מוטב וא"ל הריני שורפה בפניך, דהענין דמיתה מכפרת הוא משום, שהנשמה באה לשרשה לכללות נשמות בנ"י לחסות תחת כנפות השכינה והוא כדאמרו בספרא שמיני בטעם זריעה שכן באו לידי אביהם, דמעיקרו היו מחוברים ועכשיו נעשו ג"כ מחוברים, עיי"ש (פרק י"א), וזהו טעם דמועיל השקה במים ולא בשאר משקין, כמו שפירשתי בחדושי חולין. ונחזי, דלפי מה שנתבאר פליגי רבי ורבנן, דלרבי יוהכ"פ ומיתה מכפרין בלא תשובה, ולרבנן מכפרין דוקא עם התשובה, והנה בספרי והובא בסנהדרין דף ס"ד אמר רי"ש הרי כבר נאמר ונכרתה כו' וכי שלשה עולמים יש אלא כו' דברה תורה כלשון בני אדם, ואם הוי דריש תכרת לאחר יוהכ"פ לא מיותר כלל, וע"כ דלא סבר כרבי, רק כרבנן, ומיתה לא ממרקת בלא תשובה, ולפי פי' לעיל הנה מצאנו בספרי, דר' ישמעאל דריש עונה בה, לפי שנאמר פוקד עון אבות על בנים כו' ת"ל עונה בה, וא"כ אפשר לומר, דשאר עבירות ג"כ בלא תשובה אין כרת מכפר כלל, רק דקרא מורה דאין מספיקין בידו לעשות תשובה, ולכן יבוא לידי כרת. ופשוט. והנה ידעינין מפסחים ל"ד, דאין זריעה לתרומה כמו להקדש, ולכן אמר ר"ש אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו אני נוטלה ממך, דזהו כרת או מיתה ומכפרת, אבל רי"ש סובר דמיתה אינה מכפרת בלא תשובה, לכן מדמה לכהן שמסר תרומה לע"ה, שאמר כו' ואם לאו אני שורפה בפניך משום דזריעה לא מהני בתרומה, דאף אם יזרעו אותם יהיו אסורין לכהנים. ודו"ק. והנה ביומא דף ט' אמר ר' יוחנן טובה צפרנן כו' של אחרונים א"ל ריש לקיש אדרבא אחרונים עדיפי כו' קא עסקי בתורה א"ל בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא לאחרונים ולריש לקיש ל"ק משום דסבר כר' ישמעאל דאמר עונה בה ולא בבנים, ופירושו, משום שהשי"ת ממצה הדין באבות, ולכך במקדש ראשון דנחרב משום ע"ז לא שלטה הדין בבנים, אבל במקדש שני שבשביל שאר עבירות, לכן פוקד עון אבות על בנים ולא חזרה, עד כי יבוא עת לחננה.

'''והנה ''' בסוף פ"ק דשבועות דרשו, דעל כל העבירות מיתה מכפרת, אמנם הגזל צריכים הבנים להחזיר גם אחר מותו, ואף אם לא הניח נכסים מחייבי להחזיר משום כבוד אביהם. ולפ"ז מדויק מה דגבי לחם הפנים אמר מעשה באחד שחטף חלק חבירו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו, שגזל של קדשי קדשים אינו ככל גזל, לפי שאין זה מעבירות ששייך השבה, שהרי לאו ממונו הוא לקדש בו האשה ולמוכרו, כדאמרינין פרק האיש מקדש ולאו ממונא איכא גביה, ולכן המיתה מכפרת כעל כל שארי עבירות, לכן היו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו, אבל אחרי מותו כבר נתכפר לו אף בלא תשובה, ואסור לבזותו ודו"ק.

'''ובספרי ''' לפי שהוא אומר פוקד עון אבות על בנים כו' יכול אף עבו"ג נפקדת על בנים ת"ל עונה בה כו'. והטעם פשוט, דבכל העונות אף שנכרת מעוה"ז, מ"מ יש לו חלק לעוה"ב ובכלל ישראל מקרי, ולכך נפקדים בניו, אבל הכא דכתיב הכרת תכרת בעוה"ב, ונפסק החבל והוסר מאגד האומה הכללי, א"כ אין התיחסות החטא לבניו, ולכך בעגל שנמחל להם אמר וביום פקדי פקדתי. ודו"ק בזה.

'''שם ''' פס' קי"ב. רבי אומר העושה מצוה אחת לשמה [ואל] ישמח על אותה מצוה לסוף גוררת מצות הרבה והעובר עבירה אחת [ואל] ידאג עליה לסוף גוררת עבירות הרבה (אך במדרש תנחומא פ' ויקרא איתא כהגהת הגר"א). כצ"ל ודו"ק.