עריכת הדף "הכתב והקבלה/דברים/כח" (פסקה)

== סא ==

'''עד השמידך. ''' אין לפרשו כמו עד ירכה עד פרחה שהוא שייכות הכלל (עד ועד בכלל) שהירך והפרח נכלל ג"כ בענין הנושא, שצריכים להיות מקשה, ותחול ההשמדה אחרי החלאים והמדוים, דהא נאמר אח"ז ונשארתם, וגם הנביא (ירמי ל"א) אמר אם ימדו שמים מלמעלה גם אני אמאס בכל זרע ישראל, ואמר (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כי כאשר השמים עומדים כן יעמד זרעכם ושמכם. אבל הוא שייכות מצרני (עד ולא עד) כענין עד עצם היום הזה עד הביאכם, שאיסור של חדש אינו מתפשט כ"א עד עצומו של יום הנף או עד הקרבת העומר, ויום הנף אינו בכלל איסור החדש נמצא שאין ליום הנף שום שייכות עם היום שלפניו כ"א שייכות מצרני, כן כאן אין להשמדה עם החלאים הקודמים כ"א שייכות מצרני לבד, שהחלאים לא יחולו כ"א עד הגיעם קרוב להשמדה, ורק החלאים יחולו ולא ההשמדה. ויותר נראה כי מלת עד כאן ענינו קדימה (עהע, בעפאָר) כמו עד בואי אליך מצרימה כלומר קודם בואי שהוא קדימת זמני, ורבותינו ישמשיהו גם לקדימה מעליתית, כאמרם עד שאתה שואל על דבר זה שאל זה, עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה בלבבך התפלל שלא יכנסו מעדנים לנפשך (תוס' כתובות ק"ד), וההבדל בזה הוא, שבמלת עד להבדל זמני נכלל גם השני, רק שהראשון קדום לשני בזמן, ולהבדל מעליתית הראשון קדום במעלה לשני אף בשאין השני בא לכלל הוי', עד"מ החורץ משפט על אחד ממחוייבי מיתה ואומר בלשון זה תשב שבע שנים בשבי' עד המיתך "שנכלל בזה שתי כוונות מתחלפות, אם עונש כפול שבי' ומיתה, ובזה מלת עד קדימה זמנית", שהשבי' תהיה מוקדמת בזמן להמיתה הבאה אחרי', או שיהיה המכוון במאמרו, להודיעהו כי מן הראוי לענשו במיתה החמורה שבעונשים, אמנם מצד רחמיו יחוס עליו למעט בענשו, שישב בשבי' שבע שנים, והוא עונש מעולה וחשוב יותר לבחור בו מן המיתה שהיא רע שאין אחרי' יותר, ובזה מלת עד לקדימה מעליתית (ודומה מלת עד למלה אשכנזית (עהע, בעפאָר) שכולל ג"כ שתי מיני קדימות אלה, אם קדימה זמנית, או קדימה מעליתית, ואמר עד"מ דוא זאללסט זיעבען יאהרע געפאָנגניסשטראפע ליידען בעפאָר דוא געטאֶדטעט ווירסט. ונכלל בזה שתי כוונות הנזכרות המתחלפות זו מזו), ומענין השני מלת עד כאן, קדימה מעליתית, והמכוון שמצד גודל חטאם היו ראויים לעונש היותם חמור והיא ההשמדה הגמורה, ומצד רחמיו ית עליהם יבחר בעונש הקל ממנו והם החלאים והמדוים, והם קודמים במעלה לעונש המיתה, והעונש המעולה יביא עליהם ויחולו החלאים והמדוים, והעונש הגרוע לא יחול ר"ל ההשמדה, ועל כוונה זו יתפרשו כל לשונות הבאים בפרשה זו (לעיל כ') ועד אבדך. ושם כ"ב. כ"ד. מ"ה. מ"ח. נ"א. ובמכדרשב"י ד' מ"ז ג' יעלם לא כתיב אלא יעלם (ר"ל מלת יעלם כאן נשתנה מעע שבא העי"ן בשב"א לבד שלא כמנהג חבריהם הבאים בח"פ) אלא יעלם יכבש לון ויכסה לון דלא יפקון לבר ויהון כבושין מכוסין, עד השמדן, מה דלא יהא לעלם ולעלמי עלמי דהא אומי קב"ה דלא ישיצי ית ישראל ודוכרוניהן יהי קיים תדירא: