עריכת הדף "הכתב והקבלה/בראשית/כז" (פסקה)

== כז ==

'''ויברכהו. ''' אין לומר שהיו הברכות בלבד אותם שזכר הכתוב ויתן לך אלהים וגו', אלא יעוד הברכות הי' שיהי' המתברך בעל ברית לאלהים מיוחד להנהגת השגחתו ושיהי' הוא יורש את הארץ נחלת ה' וזהו כולו נכלל במ"ש ויברכהו, שהברכה בסתם היא ברכת אברהם, וכמ"ש ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, ולא פי' במה ברכו לפי שנסמך על מה שתורה שם ברכה הנאמרת בזרעו של אברהם, וכך אמר יצחק ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם, וכן אמרו כאן ויברכהו כולל הברכות הנפשיות הנכבדות אשר נתן אלהי' לאברהם, כאלו אמר ויברכהו, והברכה היא הידועה שבירך ה' לאברהם ושבירך ה' ליצחק אחר מות אביו; אבל בעבור שהטובות הגשמיות צריכות קנין להצלחות האמתיות אם להיותם עוזרים בהגעתה או להסרת המונעים והמטרידים אותה, לכן אחרי שיצחק בירך את בנו בטובות האמתיות שהן ברכת אברהם, הוסיף לברכו עוד בטובות הזמניות שזכר, ולכן אמר בהם בוי"ו העטף ויתן לך אלהי' ר"ל ועוד יתן לך אלהי' הטובות האלה שיזכור. כ"כ המפרשים. ובכל זאת הדבר תמוה שהחזירה התורה הברכה הנפשית שהיא העיקר והתכלית מכוונת מההכנה הגדולה הנעשה בעבורה מרבקה ויעקב; לכן נ"ל שהברכה הנפשית היא נכללת במה שאמר אחריו, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה, כי מעשה הצדק והרשע מכונים בכ"ק לדברים הנותנים ריח טוב ולמבאישים את ריחם, ממעשה הצדק אמר ריח לו כלבנון, וממעשה הרשע אמר הבאשתם את ריחנו (ומזה אמר (ויקרא רבה פלמ"ד) מה אתרוג יש בו טעם וריח כך וגו' שיש בהם תורה ומע"ט, מה תמרה אין בה ריח כך וגו' שאין בהם מע"ט, ובמכילתא חדתא (נח כ' ע"א) אמר ג' ריחות עלו לפניו ריח עולתו ריח תפלתו וריח מעשיו, ובמדרש הנעלם (תולדות קל"ד) הדודאים נתנו ריח, מאי ריח כשרון מעשיהם לדעת ולהכיר בוראם, וכן האשכנז קורא לאיש בעל מדות רעות (פעררוכטער, רוכלאָז) כלומר איש שריחו פג), כי כמו שריח הטוב הוא מבחינת מעמד הדבר על תקונו ככה מעשה הצדק הוא מצד שלמות האדם לתכליתו, וכמו שהריח הרע הוא מצד הפסד הדבר ותכונתו הטבעי ככה מעשה הרשע הוא קלקול האדם מתכליתו המיועד אליו, ומענין זה הריח המכונה בו מעשה הצדק אמר כאן ראה ריח בני, כלומר, אתה זה בני! בחר לך תכונת הריח, והוא מעשה הצדק; מלת ראה ענין בחירה, כמו ירא פרעה איש נבון כמ"ש רש"י שם. והנה הדברים המריחים הם שנים אם בעצמם אם במקרה, השושנים והפרחים הם נותנים ריחם מצד עצמם וטבעם, אמנם הדברים שאין מטבעם להריח רק קולטים ריח טוב ממקום אחר, ריח זה במקרה אצלו לבד, וכן מעשה הצדק באדם יוכל להמצא בו על שני דרכים אלה, אם בעצם אם במקרה, והם שני המדרגות שקראם הרמב"ם (בשמנה פרקיו) הכובש והחסיד, כי כל זמן שהאדם עומד בטבעו ראשון ותאות נפשו הטבעית מתעוררת בו בכל יום ורק מצד נפשו המשכלת כובש אותם ומכניעם תחתיו, הנה מעשה צדקותיו אשר יעשה הם אצלו במקרה לבד; ואם כבר הגיע למדרגת החסיד שנעשה אצלו כטבע שניי' לשמוע אל נפשו המשכלת, ואין עוד בנפשו הטבעית נטי' לתאוות החומריות, אז כל מעשה צדקותיו אשר יעשה הם אצלו בעצם, ועז"א בדרך מליצה. ראה ריח בני כריח שדה, כלומר אתה בני! בחר לך תכונת ריח שהוא ריח בעצם כמו ריח השדה שמטבעו ומעצמו הוא נותן ריח טוב, כי על ריח כזה לבד תשרה עליו ברכת ה' והוא ריח הנחוח לה' באמת. - ובחנת ותדע כי בחר יצחק לברך ברכה הנפשית במליצת הריח, כי נתפעלה נפשו מן הריח שבבגדיו החמודות, ונססה רוחו בקרבו לומר לא בריח כזה שהוא ריח מקרה לבד ראוי לו לאדם להתקשט ולהתנאות בו, אבל החיוב להשתדל להשיג הריח העצמו שהוא שלמות הנפשי באמת ומדרגה גבוה שאין למעלה הימנה. ואל תשיבני מנגינת הטעם שמלות ריח בני מחוברות במונח ז"ק, כי דומה לזה בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי, אף שמלת תבא מחובר בנגינה אל נפשי מ"מ בחרו המפרשים לומר שהוא מדבר אל נפשו כלומר את נפשי! בסודם אל תבא, וכן את כבודי! לשון קריאה בקהלם אל תחד, וכן מטרף בני עלית יפרשו אתה בני ! מטרף עלית, ע"ש רש"י רשב"ם ורש"ד (וכן הרע"ס אמר כאן בפי' אתה בני ראה והתבונן שזה הריח הוא כריח שדה). והנה מבואר כי אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה נברא בקומתו וצביונו מתוקן בתכלית הכבוד והיקר, שהיה בעדן גן אלהים, ושמש את קונו כאחד מצבאי המרום במרום, כי לא היה יצר לבו אז כיצר כל הבאים אחריו, אשר לבם מצייר את הכחות בדרך רע, ודרך הציור על פי החכמה רחוקה ממנו וקשה עליו, אבל לבדו היה מושל תמיד בציורים טובים ולבו היה נכנע לאדון כל ית' וכל פעולותיו היו כפי שרשי החכמה שנטע בו הקב"ה מצד הפלא, להתנהג כפי פקודת רוח הטובה שנחה עליו, ולא היה מרגיש בהרגש היצר המצייר את הכחות בדרך רע, כי ידיעות טוב ורע היה נעלם ממנו, והציורים הרעים הטבעיים היו נפלאים מדעתו כמבואר כל זה במחברים, הנה אד"הר כל זמן היותו בג"ע היה אצלו לטבע ראשונה מה שיצויר למדרגת החסיד לטבע שניי' שזכרנו; וקרוב לומר כי לענין זה נתכונו רבותינו במ"ש שופריה דיעקב כשופריה דאדה"ר, וזהו כונתם ג"כ במ"ש שנכנס עם יעקב ריח ג"ע שהזכיר רש"י, ודי בזה למבין: