עריכת הדף "אלשיך/משלי/ל" (פסקה)

== יז ==

'''ושמא''' תאמר הלא השפטים האלה יסכונו לרוב העם וישמעו לקולי ביסרי אותם אך מה אעשה על קצת הנמצאים שילעיגו לי כי לא יעדרו פריצים המתפרצים לקרוץ בעיניהם על המוכיח בשער אל תשית לבך על הדבר הזה כי הנה עין תלעג לאב הוא אבי הדור המוכיח בשער כאב את בן ואשר תבוז ליקהת אם היא התורה הנקראת אמנו כד"א תורת אמך והבוזה אותה ח"ו באמור הלא פרוזטוגמא ישנה היא וזהו ליקהת אם הנני מבשרך שהאיש ההוא לא יזכה לקבורה כי אם יהיה חלל באדמה וינקרו עינו עורבי נחל אשר דרכם למאוס את בניהם הקטנים כי תחת הלעיגו את האב יעשה משפטו ע"י אשר מאס בו האב ותחת אשר בזה ליקהת אם באמרו כי זקנה אמו יאכלוה בני נשר אשר בהזקינם יחדשו נעוריהם תחת אשר בזה מה שבהזקינה היא חדשה באמת:

(י) '''או''' אפשר שכנגד ד' דורות דבר שלמה אשר יגעלו בתוכחת כל א' מבחינה מוחלפת מזולתו יש דור שאת אביו הוא הראש המוכיח ומייסר אותם יקלל ואת רבותיו המלמדים אותם לא יברכו דור קץ בתוכחת ויבזו מלמדי התורה ב' שיקוץ במוכיח להיותו טהור בעיניו ושרץ חטאתם בידיהם ואשר טהור בעיניו איך ישמע לאומר אליו עוד טומאתך בך ג' שיתגאו ומה גם גדולים לאמר מי יערב אל לבו להוכיח וליסרה אותנו והלא גדולי הערך אנחנו ד' על שהתפקרו לעשות הרע לגזול ולחמוס בפרהסיא ומי יוכל להם כי יעיזו פנים כדרכם ועלילותם ועל כל א' מאלה בא הכתוב ליעץ את אבי הדור המוכיח ולאמר לו אל תלשן עבד הוא כללות הדור שהוא באמת עבד ה' אל תלשינהו אל אדוניו הוא האלהים ינקם ממנו פן יקללך ואשמת כי תהיה סבה יחטאו גם לך ותענש על הכשילך אותם שיקלו בכבוד רבם וגדולם:

(יא) '''ואיית''' מה אעשה אם לא יחפצו לקבל תוכחתי שאם אייסר אותם ואוכיחם בדברים קשים כאב את בן אין צריך לומר שלא יקבלו כי אם גם יקללו וזהו דור אביו יקלל ואם אדריכם לאט לי כאם הילד אל בנה הלא הוא דור שאת אמו לא יברך:

(יב) '''או''' יהיה דור שלא יקבל למה שהוא דור טהור בעיניו ויתגאו לאמר כי טהורים וצדיקים המה כי לא חטאו ולא יצטרכו לתוכחות עם היות שנתלכלך בחטא ומצואתו לא רוחץ או שהם טובלים ושרץ בידם:

(יג) '''או''' יהיה דור שלא יקבל מגאוה וגודל לבב באמרם מי זה האיש יוכל להוכיחנו שהוא דור מה רמו עיניו הם הראשים עיני העדה רמים ונשאים מלקבל וגם עפעפי הדור הם כל הנטפלים וסמוכים סביבות העינים שהם הגדולים כלם ינשאו גם המה לבלתי קבל תוכחת:

(יד) '''או''' יהיה דור שלא יקבלו על כי התפקרו לעשות הרע בפרהסיא אף גם לעניי ארץ לאכול אותם ולאביונים מאדם ואם כן אפוא למה תאמר שלא אלשינם אליו יתברך ואומר אליו ירא ה' וישפוט וינקם מהם:

(טו) '''כי''' הלא דע לך כי לעלוקה שתי בנות הב כו' והוא כי הנה מרז"ל יראה שעל גיהנם ידבר ויהיה הענין כי שתי כחות טומאה יהיו שם נמשכים מגזע נקרא עלוקה והמה כבנות אליה והן אומרות תמיד הב הב את הבלתי כשרים ונדונים בגיהנם ומלמדים קטיגוריא על בני אדם ואם כי די לבני דורך יהיו שתי בנות תובעים אותם לידון ולא שתהיה גם אתה כאחד מהן מלשין אל אדונם ינקם מהם ולא עוד כי הנה שלש הנה לא תשבענה כו' לומר הנה הוא יתברך דן את עולמו בהווה באתד משלשה שבטים ואף על פי כן הרביעית והיא גיהנם לא תנוח מלתבוע ולומר הב הב כי שלש הנה לא תשבענה בעולם:

(טז) '''אחד''' שאול והוא שבכל דור לא יבצר ימותו אנשים בבחרותם ח"ו כי יהיה וזה לא יחסר בעולם ליסרם וזהו אומרו שאול וכו' כמדובר בקודם שלא תשבענה מלדון בהם כי אם אדרבה לא אמרה הון ותמיד השתי בנות תובעות הב הב כלומר ולכן אתה ראש הדור אל תמנע מלהוכיח ולא תמסור דין לעשות כמעשה הב' בנות מהעלוקה האומרות הב הב ולא אמרה הון על שלשת שפטים רעים אשר בדור ולא תהיה גם אתה כהן.

'''וחזר''' ואמר לא שבעה מים ולא סמך על לא תשבענה האמור ויאמר ארץ ממים אך הוא שהיה נראה שעם שימטיר הרבה לא תשבע מים והוא הפך המכווו שהוא שלא ישביעה מים כי אם תהיה צמאה לבלתי תת יבולה וענין לא תשבעה הוא שלא תשבענה שלשת השפטים האלה מלהיות בעולם ואעפ"כ ואש גיהנם לא אמרה הון:

(יז) '''ושמא''' תאמר ומה אעשה ולמה לא אמסור דין פן יקללוני והלא הם עוברים פסוק שמע בני מוסר אביך הוא תורת אביו שבשמים ואל תטוש תורת אמך היא תורה שבע"פ שיונקים אותה מדדי ראשי הדור מה שקבלו פה אל פה ממרע"ה לז"א אל תחוש כי עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם המדריכו ומלמדו תורה שהדור הוא יונק שדיו כילד מאמו והוא בוזה כי זקנה אמו לא ימלט מלקבל עונשו ויקרוה כמפורש בקודם:

(טז) '''עוד''' אפשר שכנגד מאי דסליק מניה הוא דור חרבות שניו הם הגדולים ומאפלות מתלעותיו שהם הקטנים לכן יהיה להם שאול לגדולם שימותו אנשים ועוצר רחם לבל יולידו מתלעות כראשונים שלא יוכיחום ויהיו כהם וכנגד דור מה רמו עיניו ונתגאו למעלה גם מגבוה לא תרד להם מטר והארץ לא שבעה מים וכנגד דור שמצואתו לא רוחץ יעבירוהו באש גיהנם עד ירחץ שם ויטהר וזהו ואש לא אמרה הון:

(יז) '''וכנגד''' דור אביו יקלל אמר כי אין צריך לומר אשר יעשה כן בפה כי אם גם אף עין תלעג וכו' יקרוה:

(י) '''או''' אפשר נבא שלמה ברוח קדשו ענין הד' גליות אשר מאז התעתדו לבא על ישראל ולימדנו דעת נדע ונשכיל כי אין המלך המצר לישראל בכל אחד מהגליות הוא הפועל הצרה באמת כי הן בעונותינו נמכר לו והם הפועלים ולא הוא כי אין המלך או הגוי ההוא רק ככלי וגרזן והעונות הם החוצבים בו ועל כן עבד קראו הוא יתברך לנבוכדנאצר כי עבודתו יתברך פעל ועשה כהצרו אותנו ועל כן בבוא על ארדד מד' דורות אחד מהגליות הד' אם אל על יקראוהו ויצעיקו אל ה' נאמר ימינך ה' תרעץ אויב כי בא ויצר את בניך הלא יקצוף על קולם באמור המבלעדי ה' בא עליכם הלא בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם והביטו אל אשר העמקתם צרה ולא שבתם עדי ולא הטהרתם ומה לכם לצעוק אל המלך הקדוש ולא עם בינות אתם כי עונותיכם הטו אלה וזהו אל תלשן עבד כנבוכדנאצר או אחד מיתר ד' מלכים הצרים את ישראל בד' הגליות אל אדוניו יתברך המשלחו אותו לאמר תהי נא ידך ברשע המכתיר את הצדיק פן יקללך אדוניו יתברך באמור הלא הרשעת ולא שבת אלי עד כה ואיך מצח היה לך לצעוק אל המלך הקדוש אשר חטאת לו מאנת הכלם ועל כן יקצוף על קולך ויקללך ח"ו וגם ואשמת כי חשבת כזאת על ה' שמבלעדיו הרים את ידו ואת רגלו איש צר ואויב:

(יא) '''כי''' הלא אין לך דור בכל ד' הגליות שלא יהיה לו עון מסויים הראשון הוא דור שבא נבוכדנאצר על ישראל הנה הוא דור אביו יקלל הוא אבי הדור ירמיה ע"ה שהיו מקללים ומחרפים אותו בהתנבא בשם ה' ועם כל זה ויתר להם הוא יתברך עד מאסם את תורתו יתברך והתבטלם ממנה כנודע כי ויתר הקב"ה על ג"ע ועל ש"ד ועל ע"ז ולא ויתר על ביטול תורה וזהו ואת אמו היא התורה לא יברך כי בטלו למודה וברכתה:

(יב) '''ועל''' דור גלות הב' הוא בימי המן ואחשורוש אמר דור טהור בעיניו שהיו חושבים כי טהורים המה מעונות ראשונים כי עון הצלם לפנים היה אך עדיין לא הטהרו בעצם והיו ראויים לצער והסתר פנים כמאמר רשב"י הם לא עשו אלא לפנים כך הקב"ה וכו' שנית כי הלא ומצואתו היא סעודת אחשורוש שהיתה זבחי מתים הנקראת קיא צואה לא רוחץ כמאמר מדרש חזית שעל שנהנו מהסעודה נחתמה אגרת כליה ח"ו לא רוחץ:

(יג) '''ועל''' דור של גלות יון אמר דור מה רמו עיניו כי לא נמצא לדור ההוא רק גסות הרוח שהיה להם ומה גם לגדוליהם אשר הם עיני העדה וע"כ הכניעם ה' תחת יון ועפעפיו הם כל אשר סביבות הגדולים הנקראים עיניו ינשאו ויתגאו גם הם ע"כ באה עליהם הצרה ההיא או על שרמו עיניו של הדור מהביט אל מעוריהם ולמחות על כן ועפעפיו הם הגוים אשר סביבותיהם של העינים הם יון אשר היו אז סביבותם כי נתפשטו עדיהם ינשאו וכסו את העינים תחת אשר רמו מהביט אל עמל:

(יד) '''ועל''' דור הגלות הד' בחרבן הב' אמר דור חרבות שניו הם גבורי המלחמה הנקראים שינים כמאמר המדרש על שניך כעדר העזים שהם גבורי המלחמה אשר צבאו על מדין והיו חרבות כי היו אז בריונים פריצים ההורגים בכהני ה' וחסידיו וגם קטניהם כיוצא בהם וזה ומאכלות מתלעותיו לאכול עניים מארץ שהיו גוזלים עורם מעל עם בני ישראל כמפורש היטב בספר יוסף בן גוריון וכנראה ממסכת גטין ואם כן אפוא שכל דור מארבעתם חטא ואשם אל תלשן עבד וכו' כי אתה עשית:

(טו) '''ואל''' תקוץ באמור מי יתן מותנו או יסורינו ביד ה' ולא ביד המלכיות.

'''כי''' הלא לטובתך היה כי הלא לעלוקה היא גיהנם שתי בנות כעלוקה הזאת שיש לה שתי פיות בשתי קצותיה כן יש שאול עתה ויש גיהנם לעתיד הוא אבדון שאשו לא תכבה והענין כי אברהם אבינו מכרנו ביד הגליות הם אימה חשכה גדולה נופלת עליו כדי להצילנו מגיהנם הוא תנור עשן ולפיד אש והנה אין ספק כי לא מגיהנם ההווה כעת הצילנו כי אין נקי אך הוא מאשר לעתיד וזה מז"ל בבראשית רבה פרשת וירא לעתיד לבא אברהם יושב בפתח גיהגם וכו' וזה תהיה כונת הכתוב באמרו והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים מה עניו התנור והאש ובתנור לא הוזכר אש אך הקדוש ברוך הוא הראה לו ד' גליות והם אימה חשכה גדולה נופלת עליו ולעומתם תנור עשן הוא הגיהנם ההוה וזהו והנה תנור כלומר מוכן מעתה וההוה אך הוא עשן ואינו חזק בעצם כעתיד אמנם יש שני והוא העתיד שהוא לפיד אש שעליו נאמר ואשם לא תכבה ועתה על ידי הד' גליות אותו הלפיד אש לא יעבור בו הצפור שלא נגזר באמרו לא בתר רק הנבתרים הם האומות כמ"ש ז"ל שאמר הקב"ה לאברהם אל תחוש לומר אולי יתמו בניך בגליות כי הלא העגלה משולשת ועז כו' שהם המלכיות יגזרו ויבתרו אך הצפור שהם ישראל לא בתר ובזה יאמר והנה תנור עשן בהוה וזה כולל יהיה אך ולפיד אש הוא העצום העתיד אשר עבר האש הזה בין הגזרים האלה ולא בצפור כי על ידי הגליות ינצלו ישראל ממנו וזה אמר לעלוקה וכו' לומר מה שנמסרו ביד הממלכות הוא כי הנה לעלוקה שתי בנות וכל אחת אומרת הב וזהו הב הב נגד שתיהן ושמא תאמר המבלי אין שפטים זולתם מכרנו ביד אדונים קשה על כן אמר ראה והביטה כי זה וזה צריך כי הלא שלש הנה לא תשבענה:

(טז) '''והן''' שאול הוא הגיהנם ההוה כעת הנקרא תנור עשן וגם עוצר רחם כי כמה יצאו מעולמם חשוכי בנים וכמה עצירות גשמים שארץ לא שבעה מים ועם כל זה ואש שאשה לא תכבה היא הבת השנית של העלוקה היא הקיצונה אשר לעתיד הנקרא לפיד אש לא אמרה הון כי אין קצה על כן ברחמים גדולים מכרנו בוראנו מיד המלכיות להעלותנו מבור הסירה הגדול ההוא:

(יז) '''ואל''' תקוץ על המלכיות ההר וגוייהם באמור כי הן לו עשו לנקום נקמת ה' על אשר חטאנו החרשתי אך ברצח בעצמותי בהטיחם דברים ואומרים אלי כל היום איה אלהיך ומה גם למה שאמרו ז"ל על פסוק ישנו עם אחד וכו' שהיו אומרים אלהיהן של אלו שעשה גבורות במצרים כבר הוא זקן ומה גם בגלות הפרסיים כי יבזו אל אשר כביכול זקנה אמנו ונשתהתה שכינה עמנו עד אורך הרביעי בגלותנו ולא נושענו כי הנה המאמין לא יחיש כי דע אפוא כי עין תלעג לאב בשלשת הראשונים ותבוז ליקהת אם באחרון הנה הם יקחו חלקם שיקרוה עורבי נחל שפגריהם יושלכו מאכל לעוף השמים כאשר קרה לכשדים והמן ויון ועל העמלקים ויאכלוה בני נשר כי יום נקם בלבו יתברך: