עריכת הדף "אלשיך/משלי/כב" (פסקה)

== יז ==

'''טרם''' בא אל הביאור נקדים הקדמות הראויות לבא בהן אל המכוון והן ראשונה והיא מפורסמת במאמר רז"ל כי כולנו אנחנו הנולדים מאז מתנה התורה עד סוף כל הדורות שם נמצאו נפשותינו ושם היו ושמעו מפיו יתברך תורה שבכתב ושבעל פה כלליה ופרטיה עד תומה כמפורש בבראשית רבה ובמדרש חזית גם מספר הזוהר יראה שטרם צאתנו לאויר העולם ילמדו לאיש ואיש כל התורה כלה וישכחנה כצאתו מבטן אמו.

'''שנית''' הודיעונו רז"ל בשמות רבה כי כל מה שמחדש פה כל תלמיד חכם מרוח מבינתו אינו חדש ממש כי הכל קבלה מאז נפשו ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו קבלה מאז נפשו ועל כן לא יפלא מה שיחדש איש בתבונתו בתורה קרוב לנבואה כי מאז קבלה נפשו אותו והוא בה בכח ויהי זה לו מעיר לעזור להופיע הוא יתברך בו דעת קדושים בינה נבואיית ואף גם על ידי כן מתת אלהים היא לו להשפיע בו בגוף ונפש מה שראתה נפשו משוללת חומר כי על כן השוו רז"ל זה בשמות רבה אל כל מה שהתנבאו הנביאים שהכל קבלו מאז בסיני ולדבר גדול יחשב לו השגת נבואה אחרי כן להיותו מלובש בחומר.

'''שלישית''' נלמדת מספר הזוהר והוא כי למה שמקורי הנשמות כולן ואחיזתן משורש רוחמות התורה המה לכן כאשר חלקי התורה ובחינותיה רבים כן הנשמות האחוזות ויונקות מהן יסתעפו גם הם בבחינות התדבקותם.

'''יש''' תדבק נפשו בפשט התורה ויש בגמרא ויש באגדה כל אחד לפי בחינת נפשו כי נפשות בעלי מקרא עם בעלי משנה או גמרא לא יתאחדו בגדרן באמת ובכלל הדבר הזה הוא כי כל הדברים אשר התעתדו להתחדש בכל דור ודור מאז מתנה התורה על ידי חכמיו אשר חלק להם הוא יתברך הלא נראה כי יש יחדש ברוח מבינתו דבר אחד ויש שנים ויש מאה ויש יחדש בגמרא והלכות ויש באגדה דיש בסודות התורה ולמה לא ישתוו השוקדים בתורה מחכמי הדור במספר במשקל חדושיהם אשר יחדשו אם יחדו יהיו תמים בשכלם ועיונם אך אין זה כי אם שכל נפש ונפש מחכמי כל דור ודור יש לה ייחס במקורה הוא איכות רוחניות התורה בלתי שוה אל יחס נפש חבירו ולפי בחינת כל נפש ונפש יתגלה על ידה ממקורה אם מעט ואם הרבה אם פנימי ואם חיצוני או בינוני וכל חידוש וחידוש אשר ניתן להגלות על ידי כל נפש ונפש חלקה הוא והגוזלו מבעל הנפש ההוא אחר צאתו מפיו בעולם הזה ואומרו שלא משמו גזלן הוא יקרא באמת ולא ילקה בגופו כי הלא בנפשו דבר כי נפש הוא גוזל והוא מאמר רשב"י על פסוק הסמוך אל פסוקים אלו כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא כאשר נשלים ביאור הכתוב ושאחריו לפי דבריו ז"ל עם פסוקים אלו כי דרכיו ז"ל בכתוב ההוא דרכנו בכתובים הללו וזה אחשוב כוונו רז"ל באמרם שהראה הוא יתברך למשה דור דור וחכמיו דור דור ודורשיו כי מה בצע להראות כל זה כי לא יראה הרואה לכאורה טעם מספיק כאשר במה שהראם לאדם הראשון כנודע אך למה כי משה רע"ה קבל תורה מסיני נשלמות והוא היה המלמד לדור דעה אוכלי המן אשר כח בהם לקבלה בעצם וראה שאחריו בדורות המשתלשלים עד סופם יגרע מהן יודע כל המקובל בסיני כי רב הוא ויצר לו שנית על ההנהגה כי הוא היה רועה נאמן ומי ירעה צאנו אחריו על כן אל חי צופה ומביט עד סוף הדורות הראהו מאז על האחד דור דור וחכמיו כלומר שלפי יחס נפשות הדור ראה ויחלק בה חכמים המתיחסים בנפשותם אל ההוראות והחדושים המתיחסים אל הדור ההוא כאשר נראה חדושים שנתחדשו בדור פלוני שלא נתחדשו בדור הקודם וזולתם במאוחר וכמה סודות בדורו של רשב"י לפי הכנת הדור שהיו ששה מתכסים בטלית אחד ועוסקים בתורה וההיקש ביתר הדורות באופן שלא יחסר לחמה של תורה בכל דור לפי המצטרך אליו ועל השנית דור דור ודורשיו כלל הדברים כי כל מה שיחדש איש בעולם הזה חלק נפשו הוא ועל כן אין צריך לומר בישיבה של מטה כי אם גם בישיבה של מעלה אין הלכה או סוד נפסק רק משם אומרו למטה בארץ ומחדשו כנמצא בספר הזוהר על כמה דברים שלא ניתן רשות להאמר דבר פלוני עד שיאמר אוחו חכם פלוני והוא בלי ספק כי הוא חלקו מפאת נפשו ונבין בזה אמרם ז"ל ששמע משה מפיו יתברך אליעזר בני אומר וכו' ואמר יהי רצון שיצא זה מחלצי וכן ארז"ל במס' תענית שאמר אליהו לר' אילא שהיה הוא יתברך אומר הלכה משם כל התנאים ואמוראים חוץ מר"מ שלמד תורה מאחר והשיב לו רמון מצא וכו' ואמר לו השתא קא אמר והלא כמו זר נחשב יצטרך יוצר הכל לומר הלכה מפי יצוריו אך לא יקפח חלק כל נפש וזה ענין רבה בר נחמני שנבחר למכריע בין אלהי עולם לישיבה של מעלה למה זה בחרו בו מבכל חכמי הדור שהוא על כי פס.וק הלכה ההיא מחלק נפשו היה.

'''ועדיין''' צריך שוב טעם אל ישיבה של מעלה איך ערבו אל לבם לחלוק עם קונם יתברך ולא עוד אלא שהודו לאיש בעל חומר מליוצר הכל ועוד ראוי לשית לב איך יתכן שלנשמות עליונות שבישיבתו יתברך מהן יפלא האמת ועוד מה לו יתברך בישיבתו לשאת ולתת בפשט התורה בטמא וטהור ולא בדרך סודה בלבד ולבא אל הענין נשית לב כי הלא כמה גדולי עולם לא היתה הלכה כמותן והיתכן היה כל יגיען בשקר חלילה ומה זכות יערכו למו ומי לנו גדול מרבי אליעזר הגדול והיה שמותי ואין הלכה כמותו בשום מקום וידוע כי רם ונשא מאד הוא לפניו יתברך ואיך יהי לו כן וכל דבריו שלא כהלכה בכל מה שנחלקו עליו ולא עוד אלא שאפילו במה שהיו כל חכמי ישראל חולקין עליו יצאת בת קול ותרוממהו לעיני הכל ועוד מאמרם ז"ל שיצאת בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כב"ה כי הנה יראו דבריהם סותרים אלו את אלו כי איך יהיו דברי אלהים חיים אם הם שלא כדין וכהלכה וגם מאמרם ז"ל שכל מה שאפילו תלמיד ותיק עתיד לחדש הכל קבלה נפשו בסיני והלא כמו זר נחשב כי כל אשר חידשו גדולי עולם ולא עלתה כך ההלכה יהיה מקובל משם והוא הפך האמת ואם נאמר שלא אמרו אלא על מה שהוא כהלכה למה נמנע האמת מאשר לא נפסקה הלכה כמותו אחר שגם נפשו שם היתה כנפש חברו היתכן שנפש אחת שמעה מה שנאמר שם וזולתה היתה כחרשת לא תשמע או תשמע בהפך ואם כלן שמעו האמת למה יערה על אחד רוח ממרום לזכור ולחדש מה ששמעה נפשו ומחברו חסיד כמותו יגרע.

'''ואין''' לומר שהתלבשם בחומר מנע מקצת נפשות לפי איכות חומרו מלשוב לזכור אמיתת שמועתן כי הלא משוללות חומר היו כל נפשות ישיבה של מעלה ואמרו הפך האמת עד עת בא דבר רבה בר נחמני ואמר טהור:

'''והנה''' לבא אל הענין נשית לב כי הלא נראה מחלוקת תנאים זה אוסר על פי מדות התורה מקל וחומר או ג"ש או כלל ופרט וזה מתיר מכח היקש או ג"ש אחרת או מיתור אות או תיבה או שהתיבות עצמן שזה דורש בכלל ופרט וזה דורש ברבוי ומיעוט כנודע מרבי ורבי עקיבא והאוסר מוצא כל דרשותיו בכתוב וכן המתיר והלא יקשה למה הוא יתברך שם בתורתו דרך ללמוד מה שאינו הלכה והכתיב ב' תיבות דומות זו לזו שהדין כיוצא מג"ש זו הוא הפך האמת וכן סמך דבר אל דבר שהדן על פי ההיקש ההוא לא עלתה הלכה כמותו וכן ביתר מדות:

'''אמנם''' גם שדרוש זה צריך ביאור רחב כאשר נבאר בס"ד בביאור התורה נאמר קנצי מלין בקיצור והוא בשום לב על פי דרכנו למה נתן הוא יתברך גופי הלכות בהיקשים וגזירות שוות ויתר מדות ולא פירש אותן אך הנה רבותינו ז"ל האירו עינינו באמרם כי כל התורה כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא נמצא לפי דבריהם כי המקיים מצוה אחת מעורר איכות שמותיו יתברך הרמוזים בתיבות ופסוקים שבאותה מצוה ועושה רושם ברום קדושת רוחניותם להאיר ולהשפיע שפע ממקום כבודם אל השכינה אשר שם שרשי נפשותינו ומשם יורק עלינו כי גם ההארה שבאמצעותנו היא על ידה כי היא תתפאר בקדושת מעשינו ותעלה ותתייחד ותקבל שפע להריק עלינו והן זה זאת הוא על מציאות המצוה שיתעוררו מקראיה והנה יש עוד דקדוקים ודרכים במצוה הוא כל מה שבתורה שבעל פה על כל מצוה ומצוה שהם כקשוטים אליה ולפי רוב הקשוטים תרבה חן קדושת המצוה בעלותה למעלה לפניו יתברך ותתפאר השכינה בהראותה מעשינו כנודע והנה כאשר כלה נאה עוד תעדי עדי עדיים כן זולת יפי חיבור שמותיו יתברך שבכל פסוקי המצוה עוד יש קשוטין והם צרופי שמותיו יתברך גם הם והוא בי"ג מדות שהתורה נדרשת והוא כי יודע אלהים כי בהצטרף תיבה אחת עם תיבה שכמותה במקום אחר יוצא שם קדוש שעל ידו יתעורר שפע אור עליון והוא ג"ש בין על ידי עסוק בה בין על ידי קיים הדין היוצא ממנה וכן בהקיש תיבה לאחרת על ידי צרוף תיבות אלו יוצא שם על ידי דין היוצא מההיקש ההוא בפני עצמו וכן בהצטרף תיבות שממנו נלמד חומרא בנושא א' אל תיבות שמהן נלמד חומרא אחרת בנושא אחר יצא קל וחומר שהדין היוצא ממנו הוא קישוט אל המצוה הפרטית ההיא או הגדרש בבנין אב הוא שהתיבות ההן צירופיהן הן קישוט כולל אל כל מצוה ועל דרך זה בכל יתר מדות בין בנלמד מהן היתר או איסור והנה במצוה אחת ימצא בה ג"ש ללמוד ממנה היתר בדבר מה וימצא גם בה דרך משל היקש ללמוד ממנה איסור והאחד מהן הוא ההלכה הענין הוא כי בדרך הג"ש יש צירוף להאיר ולהשפיע אור עליון לקישוט השכינה וגם על ידי צירוף ההיקש יש דרך להשפיע באופן אחר וב' הצרופים כאחד טובים להאיר ולהשפיע ולמלא בו כח את רוחה' ובשמהם השכינה מתקשטת אלא שבזה בחר ה' למעשה ולא בזה כי צירוף זה גם שמשפיע אור בשכינה לא ימשיכהו ויוליכהו עד העולם הלזה ועל כן הדין היוצא ממנו אינו הלכה על כי אינו מוליך השפע עד למטה כי על כן נקראת הלכה וזה רמזו ז"ל באמרם אל תקרי הליכות אלא הלכות אך יש צירוף שאור השפע היוצא ממנו יש בו כח גם לשלשל השפע אל העולם הלזה והוא הלכה הדין היוצא ממנו ולהיות כי אלו ואלו מעוררים ומריקים שפע עליון כלם נאמרו בסיני מהם למעשה ומהם שלא למעשה כי אם למה שגם מציאותם אמת כי גם בהיותם במציאות בתורה משם יעירו ויעוררו אורות עליונים וזה מאמרם ז"ל אלו ואלו דברי אלהים חיים כי כל הצירופים נאמרו שם אלא שלא כלם זכו תדבק בנפשם מה שהוא הלכה כי אם אותם שיש לבחינת נפשם יחס בדבר ההוא והוא ענין רבה בר נחמני כי כל הנפשות ההן לא זכו אל דרשת מה שהוא הלכה כי אם דבקו בדרשה שכנגדה ומה שהיו חולקים עליו ית' הוא כי אמרו שכך הבינו בסיני על כן אמר הוא יתברך מי מאשר עמדו שם ככם מוכח רבה ב"נ כי הוא מחלקו הוא יאמר שכך הבין והוא כי דרך הארת צירוף ההוא דבק בנפשו ובזה לא יקשה איה שכר כל אשר אין הלכה כמותם כי נמצא שייגעו לריק חלילה כי הלא כל דבריהם דברי אלהים חיים כאמור ומאירים ומזהירים למעלה ולמטה על רוחם ועל נפשם אלא שהיות שפע והארה כוללת על כל ישראל והעולם שהוא ע"י הגלות משפט כולל להלכה לא היה על ידם רק במעט דברים הנוגעים אל בחינותם ויש אשר הלכה כמותו בכל מקום כדוד המלך כמאמרם ז"ל על פסוק וה' עמו והוא כי נפשו היתה כוללת כל הבחינות כי הוא נפש אדם ועל כן הצליח למלוך על כל ישראל כוללי הבחינות כלם מלכות שלמה ועל כן דאג שאול בשמעו שנאמר עליו וה' עמו כמ"ש ז"ל שבכל דבר היה אומר אף בני כן אלא באו' וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ומ"ש ז"ל שאמרה בת קול שמה שאין הלכה כב"ש הוא מפני שלא שמשו כל צרכן או שלא היו מעבירין על מדותיהם הוא על כי שמאי והלל לא נחלקו רק על ג' דברים אלא שתלמידי שמאי לא עמדו על דעת רבן מפני שלא שמשו כל צרכן ושכחו או שלא עזרום מן השמים על שלא היו מעבירין על מדתם וגם שע"י הכעס היתה קבלתם משתכחת קצתה.

'''ועל''' פי הדברים הנאמרים באמת יובן מאמרם ז"ל על צרת הבת שבית שמאי מתירין וב"ה אוסרין שאמרו אע"פ שהללו אוסרין והללו מתירין לא נמנעו ב"ה ליקח אשה מב"ש מפני שהיו מודיעים להם שיראה שב"ש היו עושין מעשה ומתירים שלא כהלכה ולמה זה לא התקוממו כל חכמי הדור על היתר זה וכן על פסוק לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות אמרו שלא נאמר אלא בהיוות ב' בתי דינין בעיר אחת א' דנין כב"ה וא' כב"ש אבל בשתי עיירות מותר ואם הלכה כב"ה ודברי ב"ש הם הפך הדין והאמת למה יאבה ה' סלוח לעושים תורת אמת בעיר א' והפך האמת בזולתה וכן בגמ' כמה פעמים מר כי אתריה ומר כי אתריה ולמה לא יתועדו כל בני הדור להעמיד האמת ולבטל הפכו אך במה שכתבנו המשכיל יבין לאשורו פשר דבר כי אלו ואלו דברי אלהים חיים עם שהלכה כא' מהם כמדובר.

'''ד'''' והיא מפורסמת מן הנביאים ומאמרי רז"ל והוא כי לעתיד לבא ומה גם אחר התחיה נזכה ונהיה בגוף ונפש עומדים לפניו יתברך שומעים מפיו תורה כמקרא שכתוב וכל בניך למודי ה' וכו' והיא נבואה אין למעלה הימנה ובהקיץ ופה אל פה.

'''ונבואה''' אל ביאור הכתובים:

'''והנה''' עיקר גדול שכל התורה תלוי' בו הלא הוו.

'''עשות''' עיקר להבין ולהורות לשמור ולעשות אש דת לנו על פי תורה שבעל פה כמאמרם ז"ל על כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואין זה כי אם על פי חכמי הדורות אשר הכין הוא יתברך וצוה לנו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך.

'''והנה''' על העיקר הגדול הזה הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור מדוע ככה עשה הוא יתברך לשום את כל משא עבודת שמים וביאור תורתו ומצותיה תלי תלים של הלכות ודקדוקים אין מספר תלוים בלבות בני אדם חומריים ובמאמר פיהם ומי יודע אם מכוונים האמת והצדק או יאמרו על ימין שמאל ועל שמאל ימין וגם כי הרוב לא ישגו הלא רב א' שישגה בא' מהדורות שגגתו עומדת לעד פה אל פה עד סוף כל הדורות:

'''ב'''' תחת מה לא חש הוא יתברך אל השכחה כי רבה היא על האדם ולולא הופיע ה' בעתניאל בן קנז הלא גם יהושע ראש הקבלה מפי מרע"ה ועמד גם הוא על הר סיני שכח שלש מאות הלכות באבלו של משה ומה יעשו אזובי קיר האחרונים הרבה אם ישכח או אם ירחק ממנו המקום אשר בעלי הקבלה בו כי אתו תלין משוגתו ואין פותר.

'''ג'''' כי אחרי הודיע אלהים אותנו זה פעמים כל כללות תורתו אחת בסיני ואפילו מה שתלמיד ותיק אומר בפני רבו ועוד הניף ידו טרם תצא מרחם כל נפש ונפש כמפורש בהקדמות הראשונות למה השכיחנו הוא יתברך את כל הטוב נשינו טובה וכעיר פרא אדם יוצד החכם עם הכסיל עד אחרי כן בזעת אפו שייגע ימצא ישוב ירחם הוא יתברך את האיש החכם להופיע ולהודיע בעמל עיונו דברים עתיקים אשר קבלה נפשו אותם מאז ולמה זה נחלה לשוב להתרפאות וגם כי יאמר איש כי האלהים עשה לזכותנו בעמל התורה הלא לעומת זה כמה וכמה טוב היתה לנו להסיר מחלוקת וכמה מיני ספקות ונדע מה נעבוד את ה' כי אין לנו הלכה פסוקה בשום מקום רק בתלי תלים מחלוקות וספקות אין מספר וגם לא היינו צריכים תמיד אל הרב ולא אל הספר כי תמלא הארץ דעה את ה'.

'''ד'''' והיא נמשכת מההקדמה השלישית שהזכרנו כי הנה בכל דור רדור עומדים אנשים לחדש דברים בעולם מיוחדים אליהם לבדם כל אחד ואחד המתייחס אל חלק בנפשו כענין רבה בר נחמני וזולתו ולא עוד כי אם גם הוא יתברך המשלחו פה להגיד הדבר ההוא גם הוא יתברך אומר הדבר ההוא משמו כענין אליעזר בני אומר כו' וכמאמר אליהו זכור לטוב שהיה הקב"ה אומר הלכה משמייהו דכולהו חוץ כו' והלא גם האיש ההוא אשר בא להגיד דבר מיוחד הלא אפשר יבצר ממנו פסק הדין ההוא ואמתתו כי יראה בכל דבר ודבר מחלוקות אין מספר ויהיה נדון בקרבו כאיזה מהם יפסוק ואיך יהיה תלוי מה שאפילו ישיבה של מעלה מיחלים אליו לפסוק על פיו והוא לא ידע אנה פני הדבר מועדות וכמו זר נחשב שינבא וראוי לדעת איזה הדבר יעמוד על הדין האמתי ולא יחטיא להשיב שולחו דבר על כן בא שלמה ברוח קדשו כאלו הוא יתברך המדבר כרוב עניני הספר שהתורה או פיו יתברך המדבר כמאמרם ז"ל על זה הנה כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים שהם דבריו ית' אלינו ואמר הט בני אזנך ושמע דברי חכמים היא תורה שבע"פ ואליהם הטה אוזן לשמור ולעשות ואל תשית לבך על ארבעת הדברים אשר יקשו בעיניך כי על אמרך מי יודע אם יאמרו לי על ימין שהוא שמאל אל תחוש כי לבך תשית לדעתי והוא כי הלא ידעת דעתי כי אני צופה ומביט ויודע כל אשר יצא מפי כל איש ואיש עד תומם כמאמרם ז"ל בבראשית רבה על כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה ואם כן כאשר חלקתי דור דור וחכמיו ידעתי כל אשר יורוך ועל אשר ידעתי שהיו עתידים לומר לך אמרתי לא תסור מן הדבר וכו' ואם כן סמוך אדידי שסמכתי עליהם ואמרתי לך לא תסור וכו' כי אילו לא היו דבריהם טובים ונכוחים לא הייתי מצוך לשמוע להם: