עריכת הדף "מעשה רקח/אישות/יח" (פסקה)

== יט ==

'''אלמנה שבאה לב"ד.''' הרמ"ך בכ"י השיג על רבינו וז"ל ודבריו מגומגמים אך כוונתו מבוארת והם דברי הראב"ד ז"ל בפרקין ודברים אלו מרפסן איגרי לכאור' שהרי בכתובות דף ק"ז איפליגו רב ושמואל דרב ס"ל פוסקין מזונות לא"א ושמואל ס"ל דאין פוסקין ופריך בגמרא לשמואל מדתנן מי שהלך למד"ה ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחילה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחילה ובסוף ע"כ ל"פ אלא לענין שבועה אבל מזוני יהבינן לה תרגמה שמואל בששמעו בו שמת ע"כ. ומבואר הדבר דלשמואל דוקא צ"ל כן דאילו לרב בהכרח המשנה כפשטה דהא בששמעו בו שמת ל"פ רב ושמואל דלכ"ע פוסקין לה מזונות כמ"ש להדיא ופלוגתייהו בלא שמעו בו שמת א"כ מתניתין כפשטה סייעתא לרב ולקמן איתא כי אתא רב דימי אמר מעשה בא לפני רבי בבית שערים ופסק לה מזונות לפני ר' ישמעאל בציפורי ולא פסק לה מזונות תהי בה ר' יוחנן וכי מה ראה ר' ישמעאל שלא פסק לה מזונות הא לא נחלקו בני כהנים גדולים וחנן אלא לענין שבועה אבל מזוני יהבינן לה א"ל רב שמן בר אבא כבר תרגמה רבינו שמואל בבבל כששמעו בו שמת א"ל פתריתו בה כולי האי והלכתא כוותיה דרב ופוסקין מזונות לאשת איש ע"כ. הרי פסק ההלכה להדיא כוותיה דרב ורבי יוחנן נמי דקא מתמה על מאן דמפרש לה למתני' בששמעו בו שמת א"כ תמהני טובא על הרמ"ך והראב"ד ז"ל מאי קאמרי אם לא שנאמר דכוונתן ז"ל כלפי הסברא דלפי דברי שמואל משמע דטפי איכא למיחש לצררי או לא"ל צאי מעשה ידיך וכו' במי שבעלה קיי' מששמעו בו שמת ובהא לא מצינו לרב שיחלוק עליו אלא שהוא משוה אותם דבשניהם פוסקין אבל לענין השבועה מי האומר שרב יחלוק גם בזה ואמאי רבינו פסק בהפך דבבעלה קיים פסק פי"ב דין ט"ז דאינה צריכה שבועה וכאן במת צריכה שבועה כלפי לייא הוא זה וכן השיגו הריטב"א והרא"ש ז"ל על רבינו הביאם מרן כסף משנה שם דין י"ח וכ"מ בהרב המש"ל ז"ל ונראה להכריח שזה הוא דעתם של הרמ"ך והראב"ד ז"ל דאם איתא שכוונתו לפסוק כשמואל ולאוקומי פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולי' בששמעו בו שמת למה לא השיגו על רבינו שם בפרק י"ב שהביא דין אשה שהלך בעלה למד"ה וכו' ופסק דאין משביעין אותה שם הו"ל להשיג שדין זה לא נאמר אלא באלמנה לא בבעלה קיים ודו"ק היטב כי נלע"ד נכון: