עריכת הדף "מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי/יג" (פסקה)

==יז==
{{מרכז|{{גופן|4||'''פרשת בשלח'''}}}}
{{הערה| על פסוק זה אין כתבי יד והוא שוחזר בידי הרב הופמן על פי המדרש הגדול}} '''ויהי בשלח פרעה''' אין שילוח אלא לווי כמה דאת אמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח#טו|בראשית יח טו]]}} ואברהם הולך עמם לשלחם ואומר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כו#לא|שם כו לא]]}} וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום הפה שאמר וכו' {{ממ|כדלעיל [{{כ}}[[תנ"ך/שמות/יב#לב|יב לב]]]}} מה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי{{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#ה|דברים כג ה]]}}. ד"א ויחי בשלח פרעה ר' נהוראי אומר רתיון היה לפרעה שאילו לא רדף אחריהם העלה הכתוב כאלו שלחם אלא מתוך שרדף אחריהם גלגל עליו המקום ראשונות ואחרונות כענין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כט#יח|דברים כט יח]]}} למען ספות הרוה את הצמאה:

'''ולא נחם אלהים.''' אין ניחום אלא ניהוג כמה דאת אמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עז#כא|תהלים עז כא]]}} נחית כצאן עמך:

'''דרך ארץ פלשתים כי קרוב.''' קרוב יום מתן תורה שיעמדו בו ישראל לפני הר סיני:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה שבועה שנשבע אבינו אברהם לאבימלך שנאמר{{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#כג|בראשית כא כג]]}} ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה מלחמת פלשתים עם בני אפדם שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/ז#כ|דברי הימים א, ז כ]]}} ובני אפרים שותלח (ובדד) [וברד] בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלת בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל (עליהם) אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו: ועליהם אמר דוד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עח#ט|תהלים עח ט]]}} בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ולמה שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ בשלשים שנה וברחו ממצרים ונפלו והלא דברים קל וחומר מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם ונכשלו קצינו שכתוב בו {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/יב#ט|דניאל יב ט]]}} כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין מיכאן אמרו תפוח דעתן של מחשבי קצים אלא יחכה ויאמין וסוף הטובה לבוא:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' קרובה היא פורענותן של מצרים ושל פרעה לבא עליהן:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' שירצו הכנענים את עונש דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#טז|בראשית טו טז]]}} ודור רביעי ישובו הנה ועדיין אין בידם אלא שלשה דורות:

ד"א '''כי קרוב הוא.''' והלא דברים קל וחומר אם בשהקיפן דרך רחוקה אמרו {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#ד|במדבר יד ד]]}} נתנה ראש ונשובה (מצרים) [מצרימה] כל שכן אם הביאן בפשוטה:

'''כי אמר אלהים פן ינחם העם ''' אמר הקב"ה אם אני מכניסן דרך פשוטה עכשו הן מחזיקין בשדות ובכרמים ובטילין מן התורה אלא הריני מקיפן למדבר ארבעים שנה ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן: מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן שניים להם לאוכלי תרומה: ד"א כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקיצצו את הנטיעות וסתרו הבנינות וסיתמו המעיינות אמר הקב"ה אני הבטחתים לאבותיהם שאני מכניסן לארץ הריבה אלא כך הן מובטחין ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ו#יא|דברים ו יא]]}} הריני מעכבן במדבר עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו: בראתם מלחמה. זו מלחמת עמלק שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#מה|במדבר יד מה]]}} וירד העמלקי [והכנעני] הישב בהר ההוא: ד"א זו מלחמת בני אפרים שיצאו קודם לקץ: ושבו מצרימה. שלא יראו עצמות אחיהם בני אפרים ויחזרו: