עריכת הדף "מזרחי/ויקרא/טו" (פסקה)

== כה ==

'''ימים רבים שלשה ימים. ''' וכן שנינו בת"כ רבים שלשה יכול רבים עשרה אמר ימים ואמר רבים מה ימים מיעוט ימים שנים אף רבים מיעוט רבים שלשה יכול שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד הרבים הללו יהו מרובין על שנים וכמה הן הוי אומר שלשה והכי פירושא האי רבים דהכ' שלשה הוו משום דימים דכתיב לעיל אינן אלא שנים כדתניא רבי מנא אמר משום ר' יהודה ימים שנים יכול ימים הרבה אם מרובין הן הרי כבר נאמר רבים הא לא דבר אלא בימים היותר מועטים וכמה הן הוי אומר שנים פירוש אע"פ שיו"ד מ"ם הרבים פעמים מורה על שנים בלבד ופעמים מורה על יותר משנים מ"מ ימים דהכא במיעוט הרבים שהם השנים בלבד קמיירי דאי ביותר משנים הרי כבר נאמר רבים ולא היה צריך לומר רבים מכיון דמלת ימים מורה על רבים אלא עכ"ל דהאי ימים אינו מורה אלא על שנים בלבד שהם מיעוט הימים וכיון דימים דהכא במיעוט הימים קמיירי למדנו הרבים דהכא נמי במיעוט הרבים קמיירי שהם שלשה דומיא דימים מה ימים מיעוט ימים שהם שנים אף רבים מיעוט רבים שהם שלשה דאין רבים פחות משלשה כמו שאין ימים פחות משנים ועוד שכיון שכבר נאמר ימים המורה על שנים עכ"ל שמיעוט רבים דהכא הן שלשה ולא השנים שכבר נאמר ימים שנים: 

'''בלא עת נדתה אחר שיצאו שבעת ימי נדתה. ''' פירוש כשעברו שבעת ימי נדתה ואחר כך ראתה שלשה ימים רצופין אז היא זבה וצריכה שבעה נקיים וקרבן אבל אם ראתה בתוך ימי נדתה שלשה ימים רצופים אינה אלא נדה וסופרת שבעה אף על פי שהיא רואה בהן ואם פסקה בסוף שבעה טובלת ומשמשת עם בעלה אבל אי לאו קרא דבלא עת נדתה ה"א שאף אם ראתה שלשה ימים רצופים בתוך ימי נדתה היא זבה וצריכה שבעה נקיים וקרבן ופרשה ראשונה דכתיב בה ואשה כי תהיה זבה ברואה יום אחד או בשני ימים בלבד קמיירי קמ"ל קרא דבלא עת נדתה ללמד שבתוך ימי נדתה אפילו ראתה שלשה ימים רצופין אינה אלא נדה וכן שנינו בתורת כהנים יכול הרואה שלשה בתחלה תהא זבה ומה אני מקיים ואשה כי תהיה זבה ברואה דם יום אחד אבל הרואה ג' ימים בתחלה תהא זבה תלמוד לומר על נדתה מטמאה זיבה ואינה מטמאה בתחלה דהיינו בתוך ימי נדתה אך קשה אנה מצא רש"י ז"ל להוציא המדרש הזה מקרא דבלא עת נדתה ולמה הניח הברייתא של ת"כ שהוציא המדרש הזה מקרא דעל נדתה ופירוש אחר נדתה הן הי"א יום שבין נדה לנדה שכל ימי האשה מיו' שתקבע לה וסת עד שתמות או עד שיעקר הוסת ליום אחר היא סופרת שבעה מתחלת יום הוסת ואחרי כן י"א ואחריהן שבעה ואחריהן י"א ובאותן השבעה ימים כל דם שתראה בהן הן דמי נדה ובאותן הי"א כל דם שתראה בהן הן דמי זיבה ולפיכך אמר הכתוב ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה שפירושו שאינה נחשבת זבה אלא כשיזוב זוב דמה שלשה ימים רצופים בלא עת נדתה שיצאו שבעה ימי נדתה ובאו הי"א יום שבין נדה לנדה ואז צריכה שבעה נקיים וקרבן אבל בשבעת ימים שקודם הי"א או אחריהן אפילו שופעת דם כנהר כל אותן השבעה ופסקה בסוף השבעה לערב טובלת ומשמשת עם בעלה ואינה צריכה לא שבעה נקיים ולא קרבן וזהו חומר בזבה מבנדה ויש חומר בנדה שאינה בזבה שהנדה אפילו ראתה טפת דם כחרדל ביום אחד בלבד באותו השבע' שהן ימי נדה היא טמאה שבעה ואינה יכולה לשמש עד סוף ז' ואלו הזבה אם תראה יום או יומים בי"א יום שבין נדה לנדה שהן ימי זיבה היא שומרת יום כנגד יום ואינה טמאה אלא ביום הראייה בלבד וביום המחרת אם לא ראתה לערב טובלת ומשמשת עם בעלה: 

'''או כי תזוב את ג' ימים הללו. ''' לא כי תזוב סתמא אפי' יום אחד מפני שאותה שתזוב יום א' לאחר שבעת ימי נדתה אינה זבה גדולה להצטרך ז' נקיים וקרבן כמ"ש בפרשה אבל היא זבה קטנה ושומרת יום כנגד יום ולערב טובלת ומשמשת עם בעלה ואמר הללו כדי שלא תקשה עליו אם כן למה סתם הכתוב ואמר כי תזוב סתם ולא פי' שהי שלשה לפיכך אמר הללו כלומר שהם הנזכרים למעלה: 

'''על נדתה מופלג מנדתה יום אחד זו היא זבה. ''' אבל בתורת כהנים שנינו יכול הרואה בתחלה תהא זבה תלמוד לומר על נדתה אחר נדתה היא טמאה זיבה ולא בתחלה אין לי אלא סמוך לנדתה מופלג מנדתה מניון תלמוד לומר או כי תזוב על נדתה אין לי אלא מופלג מנדתה יום אחד מניין ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' עשרה מה מצינו בד' שהוא כשר לספירה וכשר לזיבה אף אני ארבה את אלו שהן כשרין לספירה שיהו כשרין לזיבה ומניין לרבות את י"א תלמוד לומר בלא עת נדתה מדקתני ברישא תלמוד לומר על נדתה על נדתה היא טמאה זיבה ולא בתחלה והדר תני אין לי אלא סמוך לנדתה מופלג מנדתה מניין תלמוד לומר או כי תזוב על נדתה מכלל דמופלג מנדת' לאו מעל נדתה הוא דמפיק לה אלא מאו כי תזוב דאו בכל מקום רבוייא הוא דאם לא כן למה לא הזכירו קרא כי תזוב ברישא דברייתא כמו שהזכירו בסיפא ועוד אי מופלג מנדתה מקרא דעל נדתה הוא דמפיק לה אם כן היכי קתני ברישא אין לי מקרא דעל נדתה אלא סמוך לנדתה מופלג מנדתה מניין אלא על כרחינו לומר דמקרא דעל נדתה לא משתמע אלא אחר נדתה והוה אמינא דוקא סמוך לנדתה דעל סמוך משמע כמו ועליו מטה מנשה ומתרגמינן ודסמיכין עלוהי אבל מופלג לא לפיכך הוצרך להביא קרא דאו כי תזוב לרבות אף המופלג דאו בכל מקום רבויא הוא וכיון שכן הא דהדר תני אין לי אלא מופלג מנדתה יום אחד משמע דמופלג מנדתה יום אחד מרובויא דאו הוא דמפיק לה ולא מעל נדתה כדכתב רש"י ז"ל ועוד דהא דהדר תני ומניין לרבות את אחד עשר תלמוד לומר בלא עת נדתה משמע דקרא דבלא עת נדתה לרבויא יום י"א שמופלג י"א יום מנדתה הוא דאתא ולא לאחר שיצאו ימי נדתה כמו שכתב רש"י ז"ל גבי בלא עת נדתה דמשמע אף לאחר שיצאו ימי נדתה מיד בלא שום הפלגה בין ימי נדתה לימי זיבתה: