עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/כז" (פסקה)

== יט ==

'''ואם גאל יגאל. ''' מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין {{תוספת|קב|ר"ל דמותר למכור שדה אחרת או ללות מעות כדי לגאול השדה שהקדיש ורשאי נמי לגואלה לחצאין. והרבותא בזה דלא הוי כמו מוכר את שדהו בשעת היובל דאינו לוה וגואל לחצאין כמבואר לפנינו בפ' בהר (כ"ה כ"ו), יעו"ש. וזה חומר בהדיוט מבהקדש, ועיין בקדושין כ' ב'.}}. (שם ל' ב').

'''ואם גאל יגאל. ''' לרבות את האשה ואת היורש {{תוספת|קג|כבר באו דרשות כהאי גונא מכפל מלת הפעולה דמורה על חיזוק הפעולה שתעשה בכל אופן שהוא, וכאן ר"ל שגם אם האשה והיורש פודין ג"כ מוסיפין חומש כמו הבעלים עצמן ולא כמו איש זר, וכהאי גונא באה דרשה בזבחים ו' א' על הפסוק ואם גאל יגאל דכתיב במעשר לקמן פסוק ל"א, ועיין מש"כ בפסוק הבא.}}. (תו"כ).

'''את השדה. ''' שדה מה ת"ל {{תוספת|קד|דדי הי' לכתוב ואם גאל יגאל המקדיש, והוי ידעינן דמוסב אשדה דאיירי בענין. ורש"י כאן ובקדושין ס"א א' פירש דקשה לו מה דכתיב בפסוק ט"ז ואם משדה אחוזתו דדי היה לכתוב ואם מאחוזתו יקדיש, עכ"ל. אבל קשה לי פירוש זה, דהא שם אינו מיותר כלל דכן דרך הכתוב לכתוב שדה אחוזה אחרי דשם אחוזה לבד כולל גם דברים זולתי שדות, ואם כונתו דכונת הגמרא לדרוש מלשון משדה דמשמע אפילו מקצת ע"ד הדרשה בר"פ ויקרא מן הבהמה ועוד כהנה, אך א"כ הו"ל להגמרא לומר ת"ל משדה ולא ת"ל שדה. ובאמת בתו"כ ששם מקור דרשה זו באה מפורש בפסוק שלפנינו ובדיוק מלת השדה שבכאן, וכ"ה ברשב"ם ב"ב ק"ג א', וכן הענין מוכיח, דעיקר הענין בא לרבות ע"ד הגאולה שבזה איירי בפסוק זה.}}, לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, אין לי אלא שהקדיש בענין הזה {{תוספת|קה|בית כור שלם שגואל בענין הזה המבואר בפרשה.}}, מניין לרבות לתך וחצי לתך, סאה ותרקב וחצי תרקב מניין, ת"ל שדה מכל מקום {{תוספת|קו|הלתך הוא חצי כור ותרקב היא מלה מורכבת מן שתי תיבות, תרי וקב, והיינו שלשה קבין שהן חצי סאה.}}. (ערכין כ"ה א').

'''כסף ערכך. ''' אין פודין את ההקדש ומעשר שני בשטר, דכתיב ונתן הכסף וקם לו {{תוספת|קז|אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש אין הקדשו פדוי, משום דכך משמע ליה ונתן הכסף רק כסף ולא דבר הדומה לכסף. והנה דרשה כזו מפסוק בלשון זה הובאה בכ"מ בש"ס כפי שיבא לפנינו בדרשות הבאות. וכתבו התוס' בשבת קכ"ח א' אע"פ דלא כתיב כן הלשון בפסוק זה רק ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו, אך כן דרך הגמרא לקצר ולומר בלשון אחר קצת, עכ"ל. והביאו דוגמאות לזה, ובמשנה ריש פ' י"ח דשבת הובא ג"כ ענין זה, וכתבו שם הרמב"ם והרע"ב ראיה דאין הקדש נפדית על גבי קרקע [יובא בסמוך] דכתיב ונתן את הערכך ביום ההוא דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון, עכ"ל. והוא הפסוק שבסמוך גבי שדה מקנה (פסוק כ"ג), וצ"ל הא דשינו להביא פסוק אחר ולא פסוק שהובא בגמרא ונתן הכסף וקם לו, הוא משום דלא נמצא פסוק זה מפורש כמו שהוא, ולא ניחא להו בתירוץ התוס'.

אך צ"ע שהביאו דרשה שלא הובאה בשום מקום, בעוד שבתו"כ מפורש דרשה בענין זה בפסוק כ"ה וכל ערכך יהיה בשקל הקודש, בשקל הקודש למעוטי פדיון בעבדים ושטרות וקרקעות, ועיין בתוס' שבת שהבאנו, וגם בגוף הדרשה שהביאו הם מן ונתן דבר הניתן מיד ליד יש לדון, דהא דמצינו בכ"מ בגמרא דרשה מלשון נתינה דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון אינו בא להפקיע קרקע אלא רק נתינה גופנית, וכמו שדרשו על הפ' דס"פ אמור ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן ינתן בו, דאין הכונה לעשות בו מום כמו שעשה אלא לענשו בעונש כסף לפי ערך שיוי המום, אבל בודאי שיכול לסלקו גם בעבדים ושטרות וקרקעות ומטלטלין, ויותר מזה שכן מצינו בכ"מ ענין נתינה בקרקעות כמו ויתן לנו את הארץ (פ' תבא), ויתן להם ארצות גוים (תהילים ק״ה:מ״ד), נתנה הארץ למורשה, שם תתנו נחלתו (יחזקאל י״א:ט״ו ומ"ז), וא"כ מנ"ל להוציא כאן מלשון נתינה קרקעות ושטר. ואולי כונתם לדרוש מלשון כסף דמשמע כסף דוקא, וצ"ע.}}. (קדושין ה' א').

'''כסף ערכך. ''' אמר רב יהודה אמר רב אסי. כל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי {{תוספת|קח|ר"ל מטבע של כסף ממקום ששמו צור. וע"ל בפסוק י"ז אות צ"ב.}}, והרי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו ואמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל {{תוספת|קט|אלמא דקרא לאו דוקא כסף של כסף קאמר אלא ממון בעלמא, וכיון דגם פרוטה בכלל ממון לכן די בחילול של שוה פרוטה.}}, יליף כסף כסף ממעשר {{תוספת|קי|ר"ל לעולם פירוש כסף – שקל, והא דדי בחילול על שוה פרוטה הוא משום דילפינן בגז"ש כסף כסף ממעשר, דכתיב וצרת הכסף בידך, וקיי"ל שם דדי בכמה כסף שהוא דילפינן שם מרבויא יתירא כמבואר במשנה ט' פ"ב דמעש"ש ולפנינו בפ' ראה (י"ד כ"ו) ה"נ בהקדש כן, אבל שאר כסף שבתורה לא ילפינן מיניה. ועיקר טעם הדבר דדי בהקדש בחילול על שו"פ משום דקיי"ל אין אונאה להקדש כמבואר לפנינו בפ' בהר בפסוק אל תונו, וע' בתוס' תמורה כ"ז ב' ובטורי אבן למגילה כ"ג ב' חידושי דינים בדין זה.

והנה במסקנת הסוגיא מסיק הגמ' דרק כסף קצוב האמור בתורה כמו חמשים של קנס ושלשים של עבד ומאה של מוציא ש"ר הוי כסף צורי אבל סתם כסף לא. והרמב"ם פ"ג ה"ב מטוען לא כתב כסף קצוב, ולא ידעתי למה, ועי"ש בלח"מ. ובכ"ז נגררנו אחריו להעתיק הדרשה כמו שהיא לפנינו וכמו שכתב הוא, כי רחבה דעתו מדעתנו, ובודאי ירד לסוף דעת חז"ל, דמ"ש כסף קצוב הוא רק לדחויי בעלמא, אבל האמת הוא כי כל כסף במשמע. והנה אחרי שהערנו בזה יצאנו חובת מטרתנו בתכלית החבור, ובדבר המשך הלשון ונתן הכסף וקם לו, עיין מש"כ לעיל אות ק"ז.}} [קדשין י"א ב'].

'''כסף ערכך עליו. ''' אמר רמי בר חמא, הרי אמרו הקדש אינו מתחלל על הקרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו, חומשו מהו שיתחלל על הקרקע, אמר רבא, עליו כתיב, לרבות חומשו כמותו {{תוספת|קיא|הלשון עליו מיותר, ולכן משמע ליה שבא לרמז עליו – על כמות הקרן כמו שהוא וממה שהוא בא. ובדבר המשך הלשון ונתן הכסף וקם לו, עיין מש"כ לעיל אות ק"ז.}}. (ב"מ נ"ד א').

'''וקם לו. ''' תניא, אכל הקדש שלא נפדו אין מזמנין עליו, פשיטא, לא צריכא [שנפדו ולא נפדו כהלכתן, היכי דמי] שחללו על גבי קרקע ולא פדאו בכסף, ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו {{תוספת|קיב|עיין מש"כ לעיל אות ק"ז וצרף לכאן.}}. (ברכות מ"ז ב').

'''וקם לו. ''' תניא, אין מפנין מפני האורחים בשבת את ההקדש שלא נפדו {{תוספת|קיג|דזולת הקדש קי"ל שמפנין אפי' ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים, אע"פ שיש בזה משום טירחא יתירא, אך מכיון שאין בזה משום איסור מוקצה כיון דחזי לבהמה, אבל הקדש שלא נפדו כיון דלא חזי כלל אין מפנין.}}, פשיטא, לא צריכא, שנפדו ולא נפדו כהלכתן שחללן ע"ג קרקע ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו {{תוספת|קיד|עיין מש"כ לעיל ריש אות ק"ז וצרף לכאן.}}. (שבת קכ"ח א').

'''וקם לו. ''' תניא, אין מערבין בהקדש שלא נפדו, פשיטא, לא צריכא שפדאן ולא פדאן כהלכתן, שחללן על גבי קרקע, ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו {{תוספת|קטו|טעם הדבר פשוט דלא חזי לאכילה, וכל דבר שמערבין בו צריך שיהיה ראוי לאכילה משום דענין העירוב הוא דחשיב כאלו הוא דר שם ואוכל שם. ובדבר לשון הכתוב ונתן הכסף וקם לו, עיין מש"כ לעיל אות ק"ז.}}. (עירובין ל"א ב').

'''וקם לו. ''' תניא, אין אדם יוצא ידי חובתו בפסח בהקדש שלא נפדו, פשיטא, לא צריכא, שפדאן ולא פדאן כהלכתן, שחללן על גבי קרקע, ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו {{תוספת|קטז|עיין מש"כ לעיל ריש אות ק"ז וצרף לכאן.}}. (פסחים ל"ה ב').