עריכת הדף "מפתח/נדה/סג/ב" (פסקה)

==כל היום שלה.==

''' היאך הדין אם ראייתה נמשכה כמה ימים, אי אסורה בפעם הבאה רק בעונה הראשונה, או דאסורה כל הימים שנמשכה ראייתה, מו"מ ופלוגתא בזה.''' עי' ראב"ד בבעה"נ שער תקון הוסתות סימן א' ס"כ, דאסורה כל ימי הראייה, וכ"ה בשמו בתוה"א וברא"ש וטור דלהלן. וכ"כ הרמב"ן בהל' נדה פ"ה הכ"ג, ובס' האשכול ח"א סימן ל"ב בשם איכא מרבוואתא והסכים להם, [אמנם יעויין שם בראב"ד שהביא בזה ג' שיטות, א' דחוששת לעונה ראשונה כוס"ק, ולשאר הימים כוסת שא"ק, ב' דאין חוששת כלל להמשך הראייה, ג' דחוששת לכל ימי ראייתה, כדין וס"ק, ועי' סד"ט סימן קפ"ד ד"ה ונחזור, דהדעה הג', היא דעת הרמב"ן בהל' נדה פ"ה הכ"ב, אולם עי' פרדס רימונים סימן קפ"ד שפ"ח סקט"ז, דאי"ז כוונת הרמב"ן]. ועי' רא"ש סימן ג', דחוששת רק לעונה ראשונה. וכ"ה הרז"ה בהשגות לבעה"נ שם אות י"א, וברשב"א בתוה"ב ב"ז ש"ג, ובחידושים לעיל י"א. ד"ה הניחא, ועי' מה שצויין שם בהוצ' מכון עטרת התורה, וכ"ה הטור שם בשם הרז"ה. וכ"ה הריטב"א ובחי' הר"ן לעיל י"א. וברי"ו נכ"ו ח"א בשם רוב הםוסקים, ועי' ב"י שם דכן פשט המנהג, ועי' שו"ע יו"ד סימן קפ"ט ס"ו שפ' דחוששת רק לעונה א'. ועי' חוו"ד שם סק"ז, [ועייש"ע בחדושים סקט"ו ובאורים סק"ז דה"ה כשרואה כמה ימים בהפסקות אין חוששת אלא לעונה ראשונה, אולם עי' שו"ע הרב שם סקכ"א שחוששת גם לשאר הימים, להסוברים דקובעת וסת בימי נדתה], וסד"ט שם סק"ט, להק' ממש"כ הטור יו"ד סימן קפ"ט בשם הרמב"ן בהל' נדה פ"ה הט"ז, דבזה"ז אשה קובעת וסת בימי נדה וזיבה, שאין אנו בקיאים בחשבון הימים, ולחלק בין דם טהור לטמא, וא"כ נחוש לכל ימי הראייה, ועי' סד"ט שם שהניח בצ"ע, ועי' להלן בשם הראב"ד ליישב בזה דהוא סד"ר דדינו לקולא. וע"ע להלן מו"מ בהשי' הנ"ל. ולענין הלכה, עי' לחו"ש סימן קפ"ד לחם סקכ"א, לחוש לד' הראב"ד והרמב"ן, וכ"ה בבן איש חי פר' צו אות ד', אך שא"פ לא הביאו שי' זו, ועי' שיעורי שבה"ל שם סק"ג ד"ה ולדינא נתבאר, דמ"מ יש ליזהר בתשמיש עונה אחת אחר זמן הוסת. 

'''יש שכתבו דאפי' אם נעקר היום הראשון חוששת לשאר הימים עד שיעקרו כולם, שכל יום הוא וסת בפנ"ע.''' רמב"ן שם, והו' בטור שם.

'''להסוברים דחוששת לכל ימי ראייתה, אף דקיי"ל דאין קובעת וסת בימי נדותה, דדמים יתירים הם, מ"מ כיון דבזה"ז מחמרי' בכל הנשים דטועות ואין יודעות אי עומדות בימי נדה או זיבה, ועוד דלא בקיאי' במראה הדמים בין דם טמא לטהור, ואפשר שתחילת הראייה היה דם טהור.''' ראב"ד שם, [אמנם יעויין שם דאף דס"ל להלכה להחמיר לכל ימי ראייתה, מ"מ פליג על הטעמים הנ"ל, כיון דוסתות דרבנן, וסד"ר לקולא, ועוד דרוב דמים טמאים באשה, ועי' להלן]. וע"ע מה שהו' לעיל בשם חוו"ד וסד"ט.

'''יל"פ טעם אחר, כיון דדרך הנשים לשנות וסתן להקדים, אפשר שבאחד החדשים קבעה וסת לאחד מהמשך ימי הראייה ועדיין לא נעקרה.''' ראב"ד שם. וע"ע רשב"א בתוה"ב שם, בתחיל"ד שכ"כ, ועיי"ש מה שהוסיף].

'''טעם הסוברים דחוששת רק לעונה א', משום דהיא עיקר ראייתה, והשאר תוספת דמים.''' רא"ש שם. 

'''ק' להסוברים דחוששת לכל ימי הראייה, מלעיל י"א. דמק' לריו"ח דס"ל דקובעת וסת בימי נדותה, אמאי אי"צ בדיקה כל ימי נדותה, וילה"ק לר"ל נמי דתיבעי בדיקה, כיון דחוששת לכל ימי הראייה.''' רא"ש שם. וכ"ה הרז"ה שם. ורשב"א תוה"ב שם, ובחידושים שם.

'''י"ל עפ"י לש' הרשב"א [בתוה"ב שם] דעיקר החשש הוא שמא עיקר הוסת הוא באמצעיתו או בסופו, וכ"ז בוסת שא"ק, אבל בוס"ק ודאי הוא עיקר תחילת הוסת, והשאר תוספת דמים, ובכה"ג מיירי במשנה דלעיל י"א.''' חוו"ד סימן קפ"ט סקט"ז.

'''ק' עמש"פ בשו"ע [עי' לעיל] ממש"כ הטור יו"ד סימן קפ"ט בשם הרמב"ן בהל' נדה פ"ה הט"ז, דבזה"ז אשה קובעת וסת בימי נדה וזיבה, שאין אנו בקיאים בחשבון הימים, ולחלק בין דם טהור לטמא, וא"כ נחוש לכל ימי הראייה.''' חוו"ד שם. סד"ט שם, [יעויין שם שהניח זה בצ"ע]. ועי' ראב"ד לעיל מש"כ דהוא סד"ר לקולא. 

'''י"ל לחלק בין פוסקת לשופעת, דבשופעת חיישי' רק לתחילת הראייה, ובפוסקת חיישי' לאותו יום ששבה לראות, ובכה"ג פ' הטור דחיישי' לראייה שבימי נדה לקביעת וסת.''' חוו"ד שם, [ועיי"ש מה שהקשה ע"ז, ועי' להלן בזה]. וכעי"ז כ' בשו"ע הרב שם סקכ"א, [אך יעויין שם דפוסקת היינו שפסקה יום שלם, ושוב ראתה]. וע"ע פרדס רימונים שם שפ"ח סקט"ז מש"כ בענין זה אי פוסקת היינו יום שלם, וע"ע בדבריו בסימן קפ"ט סקל"ו, ועייש"ע בשפ"ח סקט"ז להעיר מהרשב"א לעיל י"א. ד"ה הניחא, דאין חוששת להמשך הראייה אפי' בפוסקת, וכ"כ בסד"ט שם לדחות תי' החוו"ד מד' הרשב"א הנ"ל, ועייש"ע בזה. וע"ע ב"ח שם ס"ז, שהעמיד ד' הטור בפוסקתת, משום דא"א שתראה ראייה אחת ארוכה כמה ימים ותחיה כמבואר לעיל י: וזהו שלא כהחוו"ד. ועי' ט"ז יו"ד סימן ק"צ סק"ה דפליג על הב"ח, דאפשר שתראה ב' וג' ימים בלי הפסק.

'''ק' לתי' הנ"ל, דלמעשה אין נוהגין כן, להחמיר בכל אשה שתחוש לכל ימי ראייתה ביום שפסקה בו ושבה לראות, ישוב לזה.''' חוו"ד שם, שו"ע הרב שם. 

'''נמשכה ראייתה מקודם הנץ עד אחר הנץ, אסורה בלילה וביום כשיעור הנמשך בו, מו"מ וג' שיטות בזה.''' ראב"ד בבעה"נ שער תקון הוסתות סימן א' ס"ה, [ויעויין שם שהביא פלוגתת הראשונים בזה]. ועיי"ש בראב"ד די"א דאסורה בלילה וביום, וכ"ה ברא"ש, וכ"ה המאירי עמ' 272 סוד"ה כבר ביארנו, בשם י"א, והכריע כמותם, [ויש שציינו דכן הכריע הראב"ד, אמנם אינו מבואר בראב"ד שהכריע כן]. ועי' בס' האשכול שנסתפק בדבר, ועיי"ש בנחל אשכול. שו"ע סימן קפ"ד ס"ה. וע"ע בטור יו"ד סימן קפ"ט, ובב"י שם ד"ה ואיכא למידק, ג' שיטות בזה, א' דאסורה רק בלילה, וכ"ה הרמב"ן בהל' פ"ה הכ"ג בשם יש שהורה, ודחה, מאירי שם בשם יש נוטים לומר, ועי' ב"י שם דזוהי הדעה הב' שבראב"ד שם, וכ"כ הרשב"א בתוה"א ב"ז סוש"ג, וכ"כ גם בשם הרז"ה, ועי' בהשגות הרז"ה שם סק"ו, ב' שי' הראב"ד הנ"ל, דאסורה בלילה ויום אסורה כשיעור הנמשך בו, וכ"ה הרא"ש בשם הראב"ד, וכ"ה בס' האשכול שם, ובשו"ע שם. והטעם לזה, עי' שו"ע הרב שם סק"כ דכיון שהוא שעת הוסת עצמו אסורה בו אע"פ שהוא עונה שניה, ועי' פרדס רימונים שם מקשה זהב סק"ח, הטעם דמ"מ אינה נאסרת כל היום, ג' דלר' יהודה אסורה בלילה, ולר' יוסי אסורה גם ביום כשיעור הנמשך בו.

'''נידון הנ"ל, הוא גם באופן שהיתה למודה לראות קודם הלילה עד הלילה.''' ש"ך ס"ק טו. ועי' מאירי שם: או בהפך, וכונתו כנ"ל. והיינו אע"פ שלילה הולך אחר היום, עי' פרדס רמונים שם. ובש"ך שם הוסיף שלדעת המחמירים לפרוש גם בעונה שלפני הוסת, עי' לעיל, אף כאן אסורה גם בעונה שלפני כן. ועי' תפארת למשה וסדרי טהרה ס"ק ח ופרדס רמונים בשפתי חכמה ס"ק טו שעמדו ע"ז ממש"כ הש"ך עצמו לעיל שרק כשאין לה וסת לשעות אסורה בעונה שלפניה וכאן הרי קבעה וסת בשעה קבועה.

'''צ"ב לשי' הראב"ד והשו"ע מ"ש ממה דקיי"ל דאין אסורה אלא עונה הראשונה של הוסת.''' ב"ח קפ"ד סק"ז, דרישה שם אות ה'. ט"ז שם.

'''י"ל דחלוק הכא שהיא ראייה אחת, משא"כ ברואה כמה ימים בהכרח שהפסיקה בינתיים, ומשו"ה ל"ח רק לתחילת הראייה.''' ב"ח שם.

'''י"ל באופ"א, דחלוק ראייה אחת הנמשכת זמן קצר, לראייה ארוכה הנמשכת כמה ימים שאין חוששין רק לתחלת הראייה.''' דרישה שם. ט"ז שם בשם מתרצים רבים. ועי' ש"ך שם סקט"ז דתי' זה, הוא תי' שונה מתי' הב"ח. ועי' מחצית השקל שם. ועי' מעדני יו"ט על הרא"ש סופ"ט.

'''ראתה בנץ עצמו או ספק קודם הנץ ספק אחריו, אי אסורה כל היום וכל הלילה, או דסד"ר לקולא, או טעם אחר, מו"מ וביאור בזה.''' עי' ראב"ד בבעה"נ שער תקון הוסתות סימן א' ס"ד, יעויין שם ב' השיטות, ויעויין שם דמסתבר דוסתות דרבנן וספיקם לקולא, ואסורה רק ביום שהוא זמן נדתה, [וכ"ה בהשגות הרז"ה שם וברא"ש וטור דעה זו בשם הראב"ד, וכ"ה המאירי שם גדולי המפרשים, והיינו הראב"ד, ולפנינו בראב"ד אינו, וכ"ה בס' האשכול סימן ל"ב, וכ"ה בשו"ע שם ס"ד, ועי' ב"ח שם, שאע"פ שהלכה כד' המקילים מ"מ באיסור כרת ראוי להחמיר, וכ"כ הש"ך ס"ק י"ד וציין לדעת הסוברים שתמיד אסורה יום ולילה, עי' לעיל, ונראה מדבריו שלד"ה אין לאסרה כאן יותר מיום ולילה, וע"ע להלן בזה]. ועי' רז"ה בהשגות שם סק"ג דפליג, וס"ל דמותרת בין ביום ובין בלילה, משום דאין קביעות וסת מספק, ועוד דסד"ר לקולא ויש להתירה בין ביום ובין בלילה. ועי' שו"ע יו"ד סימן קפ"ד ס"ד, שפ' כהראב"ד. ועי' רא"ש ובטור שם בשם י"א שהביא הראב"ד דאסורה ביום ובלילה, וכ"ה המאירי בעמ' 272 בשם י"א.

'''אי די"ז הוא ברגילה לראות בנץ החמה, או אפי' באירע לה כן בפ"א.''' חזקת טהרה דרך קצרה סקכ"ד, ועיי"ש במורה דרך.

'''ביאור דעת הסוברים דמותרת בלילה ואסורה ביום.''' עי' ש"ך שם סקי"ג לבאר דכיון דביום ראתה ודאי, והספק אם התחילה ראייתה קודם לכן, אסורה רק ביום. ועי' ט"ז שם סק"ז, לבאר דתלי' דכיון שביום ודאי ראתה, תלי' תחילת הקלקלה ג"כ ביום. ועי' פרי דעה שם בטורי כסף על הט"ז סק"ז, שביאר כוונתו דהוא מדין תליית הקלקלה במקולקל, וכעי"ז הביא בכרו"פ שם סק"ו בשם הט"ז, וע"ע בהגהות לנפש תדרשנו שם אות סק"ג, מש"כ מקור לסברא זו. ועייש"ע בכרו"פ וכ"ה משמו בגליון מהרש"א שם סק"ה, שפי' באופ"א, שבחודש הבא אסורה ביום, משום דכיון שלא ראתה בלילה, זה מוכיח שבחודש הקודם לא ראתה בלילה. וכ"כ בסד"ט שם סק"ז, ועי' פרדס רמונים שם מקשה זהב סק"ז, שביאר ד' הכרו"פ הנ"ל. אמנם ביאור זה לכאו' אינו נכנס בד' הראב"ד. ולענין הלכה עי' ב"ח שם ס"ה להחמיר דאסורה בין ביום ובין בלילה, וכ"כ בש"ך שם סקי"ד ובשו"ע הרב שם סקי"ט, ובתורת השלמים שם סקי"ז, וכ"מ בלש' הראב"ד שם. ועי' בהגהות לנפש תדרשנו שם אות ד'. ועי' רא"ש סימן ב' שהעתיק ד' הראב"ד, [אמנם יעויין שם שהשמיט מש"כ הראב"ד שם דמיהו מיבעי לאיניש למיחש בהאי גוונא דלא ליתי לידי איסור נדה]. וע"ע כעי"ז בחוו"ד שם סק"ו. ובסד"ט שם סק"ח. ועי' שו"ע הרב שם. אמנם עי' ערוה"ש שם סכ"ו דכיון שוסתות דרבנן, אין להחמיר. וכ"מ בביאור הגר"א שם סקי"א. וכ"כ בשו"ת שבה"ל ח"ה סימן ק"ג, אות ז'. ועי' שו"ת אגרו"מ יו"ד ח"ד סימן ט"ו להחמיר.

'''הוכחה לדעת האוסרים, ממד"ר ויקרא ד' ג' לענין וסת שרגיל לבוא עם הנץ החמה, דאסור לשמש קודם הנצהמ"ח, וע"ז נאמר ואץ ברגלים חוטא.''' פרי דעה שם ש"ל סקי"ד, האחרונים דחו זה, דיל"פ דהתם מיירי בראתה בסוף הלילה קודם הנץ. ועי' סוגה בשושנים שם בפתיחה אות ט"ז.

'''ביאור דעת האוסרים בלילה וביום, משום דא"א להקל בב' העונות, דממ"נ אחת מהן היא עונת הוסת, והוי כאיסור שנפל לב' קדירות של היתר, [עי' שו"ע סימן קי"א].''' לחו"ש שם שמלה סק"ו. ועי' להלן מש"ה להק' בשם החוו"ד, ולביאורים הנ"ל לק"מ.

'''ביאור אחר, דספק זה הוא חסרון ידיעה.''' פלתי שם סק"ו.

'''הוא הדין אם היתה למודה לראות בין השמשות ולא ברור לה אם קודם הלילה או לאחריו.''' ש"ך ס"ק יג. ועי' חוו"ד באורים ס"ק ה שהכונה שמסופקת אם קודם שקיעה או לאחר שקיעה, שבין השמשות ממש שהוא לאחר השקיעה נחשב לילה לענין וסתות, ועי' פרדס רמונים שם ש"ח סקי"ג שחולק, ועי' שושנים לדוד שם סקל"א, מה שהקשה על הפרד"ר. ובעיקר דינו של הש"ך בראתה ביה"ש, עי' פרדס רמונים בשפתי חכם ס"ק יג שלטעם הפליתי והסד"ט הנ"ל בספק של בהשמ"ש לא שייך סברתם שאין הספק מתי ראתה אלא על הזמן אם הוא יום או לילה. ועי' חוט שני שם סקי"א מה שנסתפק לשי' ר"ת. וע"ע משמרת הטהרה פ"ו הע' 10.

'''היאך הדין ברגילה לראות בסוף יום ל' עם שקיע"ח, אי נימא דאסורה בלילה, או"ד שאני בכה"ג כיון שהוא עו"ב.''' סוגה בשושנים בפתיחה שם אות ט"ז.

'''יש שכתבו דה"ה אם היא ישנה ובבוקר מצאה דם וסתה ולא ידעה אם ראתה בלילה או ביום, אינה אסורה אלא בעונת היום, שהיתה בה ודאי נדה.''' ס' האשכול ח"א סימן ל"ב, ויעויין שם פלוגתת הראשונים בזה. אמנם עי' חוט שני שם סקי"א דחוששת רק לעונת היום בלבד. ועי' סוגה בשושנים סימן ב' סקכ"ג. ועי' משמרת הטהרה פ"ו הע' 15 מש"כ בשם הגריש"א. ועי' בשיעורי שבה"ל סימן קפ"ט סי"ג סק"ג. 

'''ק' היאך נימא הכא סד"ר לקולא, הא הוי תערובת חד בחד באיתחזק איסורא, דלהפר"ח יו"ד סימן ק"י בכללי ס"ס ל"א בזה סד"ר לקולא.''' חוו"ד סימן קפ"ד סק"ו. ועי' חת"ס שם, מש"כ לדעת הסוברים דפרישה בעונת הוסת מדאו', א"כ הכא יש להחמיר משום דהוי סד"א לחומרא. ועי' לעיל בשם הלחו"ש ופלתי משנ"ת. ובעיקר הענין אי חיוב פרישה בעונת הוסת הוא מדאו', עי' משנ"ת להלן בד"ה והזרתם.

'''היאך הדין בראתה ב"פ בעונת לילה, ובפעם הג' בנץ החמה.''' סוגה בשושנים בפתיחה שם אות ט"ז.

'''דין אשה ששכחה מתי וסתה הקבוע, אי מותרת משום דוסתות דרבנן, או"ד לא, כיון שחיוב הפרישה סמוך לוסת הוא מדאו' [כד' הנודע ביהודה והר"נ אדלר].''' עי' חוו"ד שם סק"ד ד"ה ותמוהין, דמותרת. וכ"פ בשו"ת מהרי"א סימן ק"צ. פתחא זוטא סימן קפ"ט מהדו"ת א'. מנחת פתים סימן קפ"ד א'. אולם עי' שו"ת חת"ס סימן קס"ו להחמיר. וכ"פ בסוגה בשושנים סימן ב' סקכ"ו, ועייש"ע בסקכ"ז. וכ"כ בחזון איש סימן פ"ז סוסק"ג, וכ"נ בלבושי עז שם סק"א. ועי' שו"ת הר צבי סימן ק"נ להקל בזה. וכ"נ בשו"ת שבה"ל ח"ה סימן ק"ג. וע"ע משמרת הטהרה פ"ו הע' 2. ועי' שיעורי שבה"ל שם אות ב' דשמא אי"ז פלוגתא. וע"ע לבנון נטע שם סק"ו. ועי' קנה בושם בירורי השיטות סימן ג' אות ג'.

'''אי חלוק נידון זה בין וס"ק לוסת שא"ק.''' עי' חת"ס שם שכ' דבריו בוס"ק. אולם עי' סוגה בשושנים שם להחמיר אפי' בוסת שא"ק. וכ"מ בחזון איש סימן פ"ז סק"ג. וע"ע חוו"ד שם סוסק"ז שבכל ספק וסת שא"ק יש להקל, דחשיב כס"ס. 

'''להמתירין, צ"ב מ"ש לענין אינו יודע מתי שבת אין מותר משום רוב כיון דהוא קבוע, כמבואר במג"א או"ח שד"מ סק"א.''' עי' לבושי עז שם סק"א.