עריכת הדף "העמק שאלה/צו" (פסקה)

== טו ==

{{העמקש|טו}} '''דכי אתא רב דימי אמר שאובה שהיא משוכה טהורה ואצטרופי כו'.''' בגמרא תמורה די"ב על הא דתנן אין מים שאובין פוסלין אה"מ אלא לפי חשבון. מאן תנא ארח"בא אר"י ראב"י היא דתני' ראבי"א מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברביה והמשכה. מכלל דרבנן סברי דברביה והמשכה לא. אלא הא דכי אתא רבין אר"י שאובה שהמשיכוה כולה כשרה מני לא רבנן ולא ראב"י. אלא אמר רבה כו'. המבואר דמימרא דרבין שהיא הא דרב דימי שהביא רבינו פליגא אדראב"י. וס"ל דאפי' המשיכוה כולה כשרה. והרי רבינו הביא תרווייהו. וכתבו התוס' דשני עניינים חלוקים הן ולא נגעי אהדדי. דהא דר"ד מיירי דלאחר שורדו השאובין ירדו מ' סאה מי גשמים אחרים. והא דראב"י מיירי שהשאובין מצטרפין עם המי גשמים לארבעים סאה. והיה הנוסחא לפניהם בדברי רבינו שאובה שהמשיכוה כולה כשרה. וגם הראב"ד ז"ל הבין הכי דעת רבינו ונדחק ליישב סוגיא דתמורה דמשמע דרב דימי פליג על הא דראב"י ע"ש. והביא הראב"ד ז"ל עוד דברי הרי"ף שכתב בזה"ל והיכא דלית בה מ' סאה ואייתי שאובין ואמשכינהו מאבראי שפיר דמי דכי אתא רב דימי אר"י שאובה שהמשיכוה טהורה. וכתב עלה הראב"ד נראה מדבריו מדלא קא יהיב בהו שיעורא אלמא אפילו הוי רובא דמקוה שאובה שהמשיכוה טהורה ומצטרפת נמי מדקאמר ואייתי שאובין ואמשכינון שפיר דמי ולא קאמר לא פסלינהו אלמא ס"ל דאצטרופי נמי מצטרף כו'. וזה דלא כרבינו דס"ל דשאיבה אינו כשר בהמשכה אלא ברוב כשרים או שיבאו אח"כ עוד מ' סאה מי גשמים. וסיים הראב"ד שראוי לסמוך על רבינו שהיה רב מובהק ודבריו מדוקדקים. ורמב"ן בחי' ב"ב פ"ד ורשב"א ור"ן כולם פירשו דעת הרי"ף דמכשיר שאובה שהמשיכוה כולה ופליג הרי"ף על רבינו. איברא מדברי הרמב"ם ז"ל נהירנא לעיינין לעמוד ע"ד רבינו והרי"ף ואינם מחולקים כלל. אלא שצריך באור. והנה בפי' המשניות מקואות פ"ד מ"ד האריך בזה. ותורף דבריו הוא בזה"ל גרסינן שאובה שהמשיכוה כשרה. ופי' מעוט שאובין. וכ"ת א"כ מה הוסיף רב דימי משנתנו היא מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעיקה ועל מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר כו'. לזה יישב כלפי דראב"י בתוספתא ס"ל דדוקא שנתערבו רוב כשרים עם השאובין עד שלא נכנסו למקוה [וגריס בגמרא כדאיתא בתוספתא ראב"י אומר גג שיש בראשו כו'. וכאשר כן הוא לפנינו בדברי רבינו. ולא כאשר לפנינו בגמ' מקוה שיש בו כו'. ומשמע שהיה כבר מי גשמים במקוה והר"ש נדחק ברומיא דראב"י דתוספתא דמשמע דבעינן דוקא שיתערבו תחלה בחצר. והסמ"ג העתיק דברי רבינו גת שיש בו כו' והוא טה"ד וצ"ל גג] הוסיף רב דימי דאפי' נכנסו השאובים לבדן במקוה חסרה כשר. אבל בחבורו הגדול ה' מקואות פ"ד ה"ח הביא שני הנוסחאות. תחלה הביא מאמר שאובה שהמשיכוה כשרה ופירשו כמש"כ בפי' המשניות. ואח"כ כ' בזה"ל וכן גג שהיה בראשו כ' סאה ומשהו מי גשמים ומילא בכתפו ונתן לתוכו פחות מעשרים סאה שנמצא הכל פסול. ופתח את הצינור ונמשך הכל למק"א ה"ז מקוה כשרה שהשאובה שהמשיכוה כולה כשרה הואיל והיה שם רוב מן הכשר עכ"ל. והוא פלא היאך מביא זה המאמר בשני נוסחאות סותרות זה את זה ועוד הא מימרא דרבין שאובה שהמשיכוה כולה כשרה פליגי אדרא"בי לפי סוגית הגמרא. ואנהירנהו לעיינין רבינו הגר"א סי' ר"א ס"ק ע"ח שכ' שהרמב"ם היה לו גי' אחרת דתני' ראב"י א' כו' עד ברבי' והמשכה וכן כי אתא רבין אר"י כו'. ונמצא דרבין אר"י שאובה שהמשיכוה כולה כשרה היינו דראב"י. אבל לא ביאר עדיין הגר"א ז"ל סוגיא דשמעתין. דא"כ מאי מקשה מכלל דרבנן כו' אלא אמר רבה כו'. אבל האמת הברור דלפני הרמב"ם היה כמה שכתב הגר"א ז"ל ואח"כ בקושית הש"ס הכי איתא מכלל דרבנן סברי ברביה והמשכה לא אלא הא דכי אתא רב דימי אר"י שאובה שהמשיכוה כשרה מני לא רבנן ולא ראב"י. וה"פ דלשון שאובה שהמשיכוה כשרה משמע שלא נתערבו מקודם שירדו למקוה ואינה המשכה בכולה. ופריך מני. דלראב"י בעינן שיתערבו תחלה דוקא ונעשה המשכה בכולה. ולרבנן לעולם פסול. אלא ודאי גם לרבנן כשר ברביה והמשכה ומקילי עוד דאפי' נכנסו השאובין בהמשכה לתוך המקוה של רוב גשמים כשר. זהו נוסחת הרמב"ם שהן שני מימרות. הא דרבין שאובה שהמשיכוה כולה. והא דרב דימי שהביא רבינו שאובה שהמשיכוה כשרה. ודעתו לקיים שני המימרות להלכה. גם הא דרבין. גם הא דרב דימי. והשתא רבינו הביא ג"כ תרי שמעתתי להלכה. תחלה הביא הא דרב דימי. ומשום דס"ד דרב דימי לא מכשיר להצטרף ולא קאמר אלא דשאובה בהמשכה אינו פוסל. פי' דשלשה לוגין שאובין אלו אינן פוסלין מי גשמים שבמקוה. ועדיין ס"ד דלא מצטרפי להשלים בהו שעור מקוה. ובעינן מי גשמים למלאותה. מש"ה קאמר רבינו עוד ואצטרופי נמי מצטרפי כדראב"י כו'. והשתא לא איצטריך להביא הא דרבין אר"י דהיינו הא דראב"י. אבל דרב דימי איצטריך משום דראב"י לא מיירי אלא בתערובת תחלה כמש"כ מלשון הרמב"ם. ואחר שביארנו דברי רבינו נעמוד על לשון הרי"ף והיכא דלית ביה מ' סאה [פי' דחסר ממ' סאה אבל ודאי יש שם רוב. וכ"כ המרדכי והב"י בכונת הרי"ף והרבה הב"י לתמוה על הראשונים ז"ל היאך הבינו לפרש דברי הרי"ף בלא רוב גשמים. דא"כ הכי הו"ל למכתב והיכא שהמקוה ריקן ואייתי ארבעים סאה כו' וע"ש עוד] ואייתי מים שאובין ואמשכינהו מאבראי שפיר דמי. דכי אתא רב דימי אר"י כו'. וסתם לומר שפיר דמי. ומשמע תרווייהו אופני דלא שנא שנתערב עד שלא הגיע למקוה לא שנא שהיה במקוה ואח"כ נכנס בו מיעוט שאובין בהמשכה כשר. ומש"ה לא הביא הא דר"א בן יעקב אלא סתם משמע דאפילו אצטרופי מצטרף וכמש"כ הראב"ד ז"ל. וע' תשב"ץ ח"א סי' מ"ט. שהיה לפניו נוסחא מפורשת בזה הלשון וה"מ דאית בה רובא דהוא כ"א סאה כשרין עכ"ל. אלא שהתשב"ץ כתב עלה שהיא נוסחא משובשת. והמקום יודע האמת. והשתא למש"כ בבאור דברי רבינו דהני תרי שמעתא שהביא לא סתרי אהדדי יש לעיין בדין החדש שהמציאו התוס' והראב"ד ז"ל דשאובה כולה בהמשכה כשר כשבא עליהם אח"כ מ' סאה גשמים. וכבר כ' הב"י על זה בזה"ל ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ולא מדברי שארי פוסקים ז"ל: