עריכת הדף "העמק שאלה/נה" (פסקה)

== טו ==

{{העמקש|טו}} '''מה ע"א דפשוט פסול כו'.''' לגמרי דאע"ג דתפס מפקינן מיני'. דאי לענין לגבות פשיטא. כיון דפסלוהו רבנן א"י לגבות לא מב"ח ומכש"כ משעבדי. אלא לענין אי תפס כו' וכבר הביא הרא"ש שם דברי רבינו. וקמ"ל דלא נימא דהוי כשטרא ריעא דלא מגבינן בי' ולא מקרע קרעינן לי' כדאי' בכתובות ד' ל"ו ב'. ולשיטת הרא"ש מהני תפיסה כמש"כ הגאון תומים סי' סג סקי"ב. קמ"ל דפסול לגמרי ולא מהני תפיסה. וא"כ קרעינן לי' שהרי לא דמי להתם דאפשר שיברר שלא זייף בי' משא"כ כאן. והתו' כתבו דאיצטריך הקישא לענין גיטין למשוי הולד ממזר כפסול דאורייתא. וזהו לשיטתם ז"ל ביבמות ד' צ"ב דכמו שקנסו לענין י"ב דברים ה"נ לענין שיהא הולד ממזר. אבל דעת הגאונים ז"ל אינו נוחה מזה ע"ש ברי"ף פ' האשה רבה וש"ע אה"ע סי' קנ"ט ס"ב להכי פי' לענין ד"מ ולתפיסה. והנה בגמרא הגי' מה עד א' בפשוט פסול מדאורייתא אף הכא נמי פסולה מדאורייתא. וכן הי' הגי' בספרו של רבינו כמבואר בבעה"ת שער ט' ריש כ"א וז"ל מה התם פסולה דאורייתא אף הכא פסולה דאורייתא. מכאן למדנו שכל שטר חתום בע"א פסול ופסולו מה"ת ואם הוא גט אשה וגרש בו הולד ממזר. ואם הוא גיטי ממונות פסול ואינו טורף מן הלקוחות ואף אינו גובה מב"ח. וכן פי' ר"ש שכתב שטר שאינו חתום בשני' אין לו דין שטר ומפי כתבו קרינא בי'. ובשאילתות דר"א ז"ל דאף אינו גובה מב"ח דהיינו פסולא דאורייתא ואפי' תפס מאי דכתיב בשטרא מפקינן מיני'. הואיל וכפר בי' לוה וטען דלא מחייב לי' מידי. וכן נראה מגי' הירושלמי כו' עכ"ל והנה הירושלמי ידוע בתו' כתובות ד' כ"א ואשר"י ב"ב פ' ג"פ ויבואר לפנינו. הרי הי' כתוב לפני בעה"ת פסולה דאורייתא. ולמד בעה"ת מכאן דע"א בכתב מפי כתבו קרינא בי' ואינו זוקק לשבועה ולאפוקי מדעת הרמב"ם וש"ע ח"מ סי' נ"א ס"ב. וכ"כ הטור שם ס"ג שטר שאין חתום בו אלא ע"א או שנים ונמצא א' מהם קרוב או פסול כתב בשאלתות שאינו כלום אפי' לגבות בו מב"ח כו' וכ"כ הראב"ד שאפי' א' חתם בכתב זה וא' חתם בכתב אחר אינו כלום שאינן מצטרפין אבל הרמב"ם כ' הוציא עליו שטר בע"א והלוה אומר פרעתי ה"ז מחויב שבועה כו' וכ"כ בה"ג כו'. ועפי"ז כ' הב"י שם שרבינו מפרש הא דע"א בכתב וע"א בע"פ מצטרפין כהירו' דכתובות פרק ב' דהיינו שהיו שני' חתומין ומצאו לקיים כת"י של א' ולא מצאו לקיים כת"י של שני. אבל ע"א לבדו בכתב לאו כלום. ואינו זוקק לשבועה. והרי לפנינו אין זכרון לכל הדברים האלה שהביאו בשמו של רבינו והדבר ברור שלפניהם הי' כתוב בספרו של רבינו מה ע"א בפשוט פסול מדאורייתא אף שנים במקושר פסולין מדאוריי'. ובשלמא לפי' התו' דמפרשי לענין גיטי נשים ניחא דע"א בגט אשה ודאי הולד ממזר מה"ת ה"נ שנים במקושר עשאוהו כמה"ת שהולד ממזר. אבל רבינו דמפרש לענין גיטי ממונות. וא"כ היאך ע"א בפשוט פסול מדאוריי'. הא הוי כע"א בע"פ דזוקק לשבועה. אלא ס"ל לרבינו דודאי פסול מה"ת וכהירו'. והא דקאמר דע"א בכתב מיירי שאינו מקוים אלא א'. אבל הרי לפנינו חסר כ"ז הלשון דאורייתא. ולאו השמטת המדפיס הוא. אלא הגהת ידו של רבינו הוא. ותליא במש"כ באות ט' בס"ד. דהא תלמוד טעמא דירו' דמתמה וכי ע"א בכתב כלום הוא. היינו כמש"כ הרא"ש פ' ג"פ בשמו של רבינו יונה ז"ל בזה"ל והר"י כתב טעם הירו' דלא חשיב כלום ע"א בכתב משום דקרינא בי' מפיהם ולא מפי כתבם. אבל שטר שחותמין עליו שני עדים במצות המוכר והלוה גלי בי' קרא דכשר דכתיב ואקח את ספר המקנה כו' הרי דס"ל שטרות מדאורייתא מהני אף במקום שיש מערער וצריך להעיד בב"ד על הקנין וא"כ לא מצינו דכשר להעיד בשטר אלא כעין דכשר לקנין. דודאי ע"א לא מהני כמו בגט אשה. ה"נ לענין לאסהודי לא מהני לזקוק לשבועה. משא"כ אי נימא דשטרות מדרבנן משום נעילת דלת שלא יחוש המלווה והקונה שמא ימותו העדים וכדומה יתקנו חכמים דמהני שטר דידהו. ה"נ יש לחוש לאותו נעילת דלת לע"א ולשבועה. וא"כ הירו' לטעמי' שכתבתי לעיל שם דס"ל שטרות מה"ת מש"ה מתמה וכי ע"א בכתב כלום הוא. ומשני שאין מקוים אלא א'. וכיון דקיום שטרות מדרבנן. ר"ל מה"ת מהני בלא קיום כלל. מש"ה מהני השני המקוים מיהת לאצטרופי לע"א בע"פ. משא"כ אי שטרות דרבנן. אין הישוב עולה יפה. דאי אינו מקוים מי הכשירו לשני. דעיקר ק"ש מדרבנן כבר פירשנו לדעת הרמב"ם שהמה תקנו שיהני אחר הקיום מיהת. וכיון שלא נתקיים אין לנו אלא ד"ת. אבל הקושיא של הירו' מעיקרא ליתא דודאי כשם שתקנו שנים משום נעילת דלת. ה"נ תיקנו בא' ולשבועה. והשתא אי גרסינן בתלמוד דילן מה ע"א בשטרא פסולא דאורייתא מבואר הא שנים כשר מה"ת וכשיטת הפוסקים דשטרות מה"ת. אבל ע"א לא מהני וכהירו'. אבל הרמב"ם ובה"ג לא גרסי האי דאורייתא אלא ע"א פסול לגבות בו. והכל בפסולא דרבנן דמה"ת גם בשנים לא מהני להעיד. ומזו הסוגי' עצמה מוכח פסקו של הרמב"ם וכמש"כ הרא"ש שם דפשטא דשמעתא דע"א בכתב כמשמעו שלא נחתם אלא א'. ומכ"מ מצטרף ולא כהירו' אלמא דעיקר שטרות דרבנן ומשום נע"ד. והנה בנוסחא א' הי' כתוב בספרו ש"ר מדאורייתא ובאותה נוסחא ראה הרשב"א דעת רבינו דלא בעינן זכירה כלל כמש"כ באות ט'. וזכה רבינו שנמצא לפני המסדר להוציא לאור הדפוס נוסחא אחרת שמחק האי דאורייתא. ושמה הוגה דבעינן זכירה וכדעת בה"ג והרמב"ם ז"ל. וע' שו"ת רשב"א סי' שנ"ג שכתב שנמצא במקצת ספרי שאלתות בנ"א משאר ספרים. וראיתי להעיר עוד מעט בדעת הראב"ד שהסכים להרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' מלוה דע"א בשטר מחייב לשבועה. והא שכ' בעה"ת והטור בשמו של הראב"ד להיפך. כבר כ' בג"ת שאינו הראב"ד בעל השגות. והראב"ד בעל השגות בדעת הרמב"ם ז"ל עומד. ומש"ה שתק להרמב"ם בפ' ג' מה' עדות בענין שטרות דרבנן. ואע"ג שלא הסכים עם הרמב"ם בפ"ט מה' עדות לענין זכירה. היינו דזה אפשר לומר דאע"ג דשטרות דרבנן משום נעילת דלת. מכ"מ לא בעינן זכירה ולהא גופא תיקנו משום דשכחה מצוי'. ולא רק משום מיתה וכדומה תיקנו. אבל להיפך ודאי א"א לומר דשטרות מה"ת ואם מתו העדים מועיל קיום חת"י מה"ת. ואם המה בחיים ואינם זוכרים פסול השטר. זהו שאין הדעת סובלתו. ויפה כ' ב"ח בסי' מ"ו ולא כהש"ך ס"ק ל"ב ע"ש:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>