עריכת הדף "הכתב והקבלה/בראשית/ג" (פסקה)

== כד ==

'''ויגרש את האדם. ''' אחר ששלחהו מגן עדן לא רצה לעבוד את האדמה אשר לוקח משם, ויגרש אותו אל המקום אשר לוקח משם, מקדם לג"ע, לשם שולח האדם ושם שכן כמ"ש למטה וישב בארץ נוד קדמת עדן (הגר"א): 

'''את הכרובים ואת להט. ''' לדעתי יכלול במליצה זו השתנות תכונת האדם ממדרגה העליונה שהיה בה בתוך הגן. והתחלפו לתכונה פחותה וגרועה בהגרשו ממנו להיות מקדם לג"ע. וזה; בתחלה בהיותו בג"ע היה ישר לגמרי, ידיעת טוב ורע היתה נעלמה ממנו, ציורים רעים הטבעיים היו נפלאים מדעתו, ולא היה מרגיש בהרגש היצר המצייר בלבו הדרך הרע, כי היה מושל תמיד בציורים טובים והיה נכנע לאדון כל ית', וכל פעולותיה היה כפי שרשמה החכמה שנטע בו הקב"ה, כי היה מתוקן בתכלית הכבוד העליון והיקר הנפשי לשמש את קונו כאחד מצבאי המרום במרום, כי היה מזוכך בטוב גמור בלי שום נטייה אל צד ההפך, כי מצד טבעו היה נוטה רק לישר ולטוב, והבחירה ברע, אף שהיה גם אז בעל בחירה מ"מ היתה הבחירה ברע קשה עליו ונגד טבעו, ורק ע"י התאמצות והתגברות נגד טבעו הנוטה לטוב היה האפשרי בו לעשות רע, כמו שהאדם הוא בעל בחירה לאבד נפשו ולהפיל עצמו אל תוך כבשן להשרף. אמנם כעת כאשר גורש להיות מקדם לג"ע נתחדש בו בחירה הפוכה מן הראשונה מן הקצה אל הקצה. הבחירה ברע נתהוה בו כטבע ראשון, הכחות הנוטי' לרע מתגברים והולכים תמיד ויש להם בו ממשלה חזקה, ונקל לו להתפתות ולבחור בהם, והבחירה בדרך הטוב קשה עליו מאד וצריך התגברות גדולה והתאמצות חזקה ללכת בדרך משרים עפ"י התורה. ולסבה זו אין שלום בנפשו, וכל ימי חייו הוא במלחמה פנימית, כי הריב והמצה תמיד בנפש המשכלת לבין נפש המתאוה, כל הימים שתי אלה פוגעות זו בזו ונלחמות יחד אשה ברעותה, פעם יתגברו כחות נפש המתאוה ויתרוממו בלב להשחית את הנפש המשכלת, פעם הנפש המשכלת תמשול לעמוד על משמרת התורה והעבודה להכניע את הנפש המתאוה בל תעבור על גבולי התורה והמצוה, ותשים מעצר לרוח החמדה לבלי לכת אחרי שרירות לבבם הרע, וזה הוא המכוון לדעתי במה שאמר קרא; 

'''וישכן מקדם לג"ע את הכרובים וגו'. ''' כלומר כאשר גורש האדם אל מקדם לג"ע, השכין הוא יתב' בו שני ענינים אלה, הכרובים, והחרב המתהפכת, מצד נפש המשכלת שבו מעותד להתדמות לכרובים הפורשים בכנפים למעלה, והיכולת ביד האדם לעבוד את קונו כאחד מצבאי מרום במרום להתהלך לפני ה' בדרך עץ חיי התורה והעבודה, אמנם מצד נפש המתאוה שבו הוא מעותד אל המלחמה הפנימית, וחרב המתהפכת תמיד בידו כי הנפש המתאוה ללכת תמיד כפי שרירות יצר הרע, חרב משחית בידה לפרוץ פרצות בחקי הצדק והיושר, ולהתמרמר על עול התורה והעבודה, כי הנפש המתאוה מלאה לה בגאון וגאה ברשע וכסל, בחמדת נשים ותענוגי הגוף בתאות העושר והממשלה והכבוד המדומה, כל אלה חוברו לה יחדיו לעמוד בחרב גאותם, להתגבר על הנפש המשכלת ויוסיפו בה השחתה על השחתה, ונגעה חרב ההשחתה עד הנפש לכלות אותה למנעה מנתיב החיים ולקרבה אל שערי שאול, חרב פתחו רשעי התאוה מעצת יצר לבבם הרע להשחית את הנפש המשכלת להטותה מדרך עץ החיים ולהוליכ' בנתיב המות לנצח, והנפש המשכלת גם היא עומדת להלחם מלחמת ה' בחרב פיות בידה לשלוט על הנפש המתאוה ולרדות על האויב היושב לה פנימה, בחרב נוקמת נקם ברית התורה; הנפש המשכלת גם היא אזורת חיל להכניע את מורדי' הפנימים, לנהג כלם כשבויות חרב בל תתגבר בה יד הזדון ולא תמשול בה זרוע הרשעה, ובחרב של שלום שביד הנפש המשכלת תחליש גבורת היצר ותביא למוסר התורה כל כחות נפש המתאוה, להכניעם תחת עול התורה והעבודה למצא בם חן בעיני ה', ותנהג אותם בנתיב אל-מות, ללכת בדרך משרים בדרך עץ החיים לעולם, והנה החרב הניתן בידי אדם להלחם בה מלחמת ה' מלחמת מצוה, חרב מתהפכת היא מטוב לרע ומרע לטוב לפי הבחירה הנתונה לו, אם ישכיל על דרכיו לעשות כל פעולותיו עפ"י התורה והמצוה, הנה חרב לה' צבאות בידו לעשות לבו חלל בקרבו ולהכניע בה תחתיו את הנפש המתאוה בכל כחותי', ואם תועה ילך בדרכי יצר לב הרע, הנה חרב משחית בידו, להשחית נפשו המשכלת עד לכלה, ולשון לשמור את דרך עץ החיים משתנה במובנו לפי הבחירה שבאדם, אם בעצת יצר הלב הרע תתרומם בו הנפש המתאוה להתגבר בחרב המשחית שבידה, הנה היא תעמוד כשומר במבוא דרך עץ החיים לכלוא רגל העוברים אל נתיב החיים ולמנוע כף רגל כל איש מלדרוך בדרך החיים, כי אל מוקשי מות תפילם, ולהביאם שערי שאול סלה, ואם הנפש המשכלת תמשול באדם על הנפש המתאוה בחרב על ידי התורה שבידה, תעמוד לשמור את דרך עץ החיים, לפתוח מבוא פתחי שערי החיים ולאט לאט תנהלם בנתיב אל-מות, ותנחם באורח החיים אשר למעלה, לאור באור החיים ולחזות בנועם ה' בארץ החיים סלה, ואמר להט החרב, והוא מן משרתיו אש לוהט (תהילים ק״ד:ד׳) ענין שריפה והתלהבות (גליהענד, ברעננענד) ויורה על התלהבות תאוה עזה לעשיית דבר, כי בכל תאוה עזה יתלהט הגוף ויתחמם, וקצת רמזים לפי' זה מצאתי בדברי רבותינו, ערש"י (יחזקאל כ״ח:י״ד) את כרוב ממשח הסוכך הנאמר במלך צור, דרבותינו (באגדת ב"ב ע"ה) שם כרוב הוא תאר לאדם הראשון, וכאן על חרב המתהפכת אמרו ברבה, חרב תורה שנאמר חרב פיפיות בידם, כי ע"י התורה האדם כאלו אוחז חרב בידו לעמוד נגד מעוז היצר להשביתם מן הלב, כמ"ש בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין תורה, ועל חגור חרבך על ירך אמרו (שבת ס"ג) ההיא בדברי תורה כתיב להלחם מלחמתה של תורה, לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי, אמרו (ב"ר פצ"ז) במצות ובמעשים טובים, וכן כח נפש המתאוה קראהו הכתוב בשם חרב (משלי ה׳:ד׳) חדה כחרב פיפיות, ובדברי רבותינו חרבא דמלאך המות, הוא השטן הוא יצה"ר ועל חרב המשחית של הנפש המתאוה התפלל דוד (תהילים כ״ב:כ״א) הצילה מחרב נפשי, ובמכדרשב"י (ויחי רכ"א) בשעתא דברא קב"ה לאדם אוקיר ליה ביקירי עלאה בעא מניה לאתדבקא ביה בגין דישתכח יחידאה ובלבא יחידאי ובאתר דדבקותא יחידאי דלא משתני ולא מתהפך לעלמין הה"ד ועץ החיים בתוך הגן, לבתר סטי מארחא דמהימנותא, ואתי לאתדבקא באתר דמשתני ומתהפך מגוונא לגוונא מטב לביש ומביש לטב וכו' הה"ד אשר עשה האלהים את האדם ישר וגו' כדין אתהפך לבייהו זמנין לטב זמנין לביש וכו' וכדין אשתני אדם לכמה גוונין זמנין דינא זמנין רחמי זמנין מותא זימנין חייא, ולא קאים בקיומא תדיר בחד מנייהו, בגין דההוא אתר גורם ליה, ועל דא חרב המתהפכת, המתהפכת מסטרא דא לסטרא דא מטב לביש מרחמי לדינא משלם לקרבא מתהפכת היא בכלא טב ורע דכתיב ועץ הדעת טוב ורע וגו', ובלקוטים דמכדרשב"י (ח"א סימן כ"ט) וישכן מקדם לג"ע את הכרובים וגו', בגין אורייתא דאתמר בה עץ חיים היא, ואיהי אורייתא דבע"פ אם זכה בר נש איהי סם חיים דילי' ואם לאו היא מתהפכת לו לס"המ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}