עריכת הדף "דרישה/חושן משפט/רז" (פסקה)

== כז ==

(כח) או לכסות אותך ה' שנים כו' עי' בבעה"ת שער ס"ד ששקיל וטרי שם בענין קבלת ה' שנים אם הוא דבר קצוב או לא ועמ"ש בפרישה: אע"פ שקנו מידו לא משתעבד כו' ומפני מה הפוסק לזון כו' בסה"ת שער הנ"ל תמה על דברי הרמב"ם אלו שהם סותרים למ"ש בפכ"ג מאישות וע"ש שהניחו בצ"ע ועי' בכ"מ פי"א דמכירה שהביא ג"כ שם קושיית בעה"ת ורוצה לתרץ שם ואף שדברי חכם חן נראים יפה לעינים אבל לא ע"פ האמת דהא הא דתנן במשנה ר"פ הנושא ופסקה עמו כדי שיזון את בתה ה"ש חייב לזונה מוכח שם בגמרא דבלא קנין ושטר איירי וגם מסיק שם דהמשנה איירי בשטר פסיקא דהיינו בלא קנין כלל וכיון דהמשנה דהנושא בקידושין איירי ובמתנה בשעת נישואין לא מצינו בהדיא בגמרא שיהא עדיף מהתנה אחר נישואין וא"כ מאי פשיטותיה דהרמב"ם כולי האי דכתב ומפני מה הפוסק עם אשתו שיהא זן חייב לזונה ור"ל כשקנו מידו לפירושא דהכ"מ וע"ק דלא הו"ל להרמב"ם לכתוב סתם ומפני מה הפוסק כו' חייב לזונה אלא הול"ל ומפני מה הפוסק בשעת נישואין חייב כיון דהמשנה דהפוסק (לא) משעת נישואין איירי והכ"מ נראה דבא לתקן קצת במ"ש שהיה בשעת נישואין כלומר בין קידושין לנישואין ולא הועיל כלום דעדיין קשה מנ"ל לחלק בפשיטות (לכ"נ בין) בין קידושין לנישואין לפוסק אח"כ ובפכ"ג מהל' אישות כתב ג"כ תירוץ זה וכתב עוד ב' תירוצים אחרים ע"ש שהאריך וכל התירוצים הן כדברי נבואה דמנ"ל להרמב"ם לחלק בהכי מאחר דס"ל דבעלמא אין אדם מחייב נפשו אפי' בקנין בדבר שאינו קצוב ועק"ל דפי' המשניות להרמב"ם כתב שם בפ' הנושא בפשיטות דבקנין או בשטר יכול לחייב נפשו אפילו בעלמא והיותר קשה דשם בפכ"ג מסיק וכתב כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר והרי הן שני הפכים בנושא אחד דהרי בהל' מקח וממכר לא כתב שם כמ"ש שם לכ"נ לע"ד דמ"ש הרמב"ם שם אבל שלא בשעת קידושין עד שיקנה מידו כו' אינו ר"ל שבקנין בעלמא משועבד אף שהוא דבר שאינו קצוב אלא ה"ק עד שיקנה מידו באופן המועיל (וזהו שסיים שם וכתב כמו שיתבאר בהל' מקח וממכר והיינו שיהיה דוקא דבר קצוב או שיעשה כמו שעשו חכמי ספרד שהיו משעבדין נפשן בק"ס גמור באלף זהובים ואח"כ קונין מהב"ח שבאם יזון לבתו ה' שנים יהיה פטור מחוב זה) וקיצר שם בהל' אישות ולא כתב אלא הדין התלוי באישות דהיינו דבשעה שהוא נושא אשה א"צ קנין כלל לפסיקתו דנקנה באמירה בעלמא וכתב ע"ז אבל בעלמא אינו נקנה אלא בקנין ע"ד שיתבאר בהל' מקח וממכר וי"ל דהיינו באופן המועיל ואפשר שרימז למ"ש כאן בספי"א דסמך וכתב מנהג חכמי ספרד (אבל) [אצל] דין זה דאין אדם מקנה דבר שאינו קצוב ודין פסק לזון בת אשתו ה' שנים ע"ש ואפשר דמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דמהני קנין גם כן היתה כוונתו לזה מיהו אף אם תהיה כוונתו שם כפשוטו ל"ק כולי האי דכמה פעמים מצינו שדבריו בפי' המשנה סתרי למ"ש בפסקיו ומ"ש בפי"א דמכירה והדבר דומה לדברים הנקנים באמירה כו' אע"פ שהפוסק עם אשתו הוא עצמו דבר הנקנה באמירה לחוד לדעת הרמב"ם לפירושינו מ"מ שייך שפיר לומר והדבר דומה לפי שעיקר דינא דדברים הנקנה באמירה לאו אפיסקא דמזונות אתאמר אלא אפיסקא דשידוכין כמה אתה נותן לבנך כו' וק"ל: והראב"ד השיג עליו גם סה"ת מסיק שם בשם הרמב"ן דליתנהו לדברי הרמב"ם אלו מכמה קושיות ודחיות גם ר"ן פ' עשרה יוחסין הקשה עליו קושיות הרבה וקושיא אחת היא ממה דאמרינן בפ' עשרה יוחסין בנכסים שיפלו לו לאחר מכאן כו' ועי' בכ"מ פי"א דמכירה שהביא לקושיא זו וכתב ישוב עליה ועמ"ש בסמ"ע ובסימן ס' מזה: