עריכת הדף "
דבר אברהם/א/כו
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==טו== [טו] '''אך''' העומד לנגדי הוא דלפי דרך זו יוצא לן חידוש גדול בעבודת חלל. דהנה יש לחקור בחלל שעבד שעבודתו כשרה אם חייב הוא עליה מיתה ביד"ש ולוקה כזר שעבד או לא. ולכאורה דבר פשוט הוא דכיון דעבודתו כשרה פטור מחיוב זרות, וכן משמע מסתימת לשון הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/ביאת מקדש/ו#י|פ"ו מהלכות ביאת מקדש ה"י]]}} שכתב כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל עבודתו כשרה לשעבר ואינו עובד להבא ולא הזכיר כלל מחיובי זרות. אבל לפי דברינו הנ"ל נראה דזה תלוי בפלוגתא דר"א ור"י נפחא, דלמ"ד מתה כהונה שהוא ככהן פטור מחיובי זרות דלא קרינן ביה וכל זר לא יקרב, ולמ"ד בטלה כהונה שאינו כהן כלל אפילו לענין עבודה חייב משום זרות, דאע"פ שעבודתו כשרה מ"מ איהו עבר אמימרא דרחמנא דוכל זר לא יקרב שהרי זר הוא. הן אמנם ראיתי בס' מנ"ח (מצוה ער"ה) שתפס בפשיטות דחלל שעבד חייב מיתה בידי שמים ולוקה כזר, אבל לענ"ד נראה שהוא נגד סוגיא ערוכה בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/עב/ב|דף ע"ב ע"ב]]}} בהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שאינו משלם לר"י את החומש משום דתרומה איקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר דכתיב ברך ד' חילו, ואם נימא דרק עבודתו כשרה אבל לענין חיובים חיוב עלה כזר מאי מהני מה דתרומה איקרי עבודה מ"מ ליחייב עלה מיתה וחומש כזר, אע"כ כיון דעבודתו כפרה אינו חייב עלה משום זרות, ובטעם הדבר נראה משום דלענין עבודה הוי ככהן ודלא כמ"ש. ואין לומר דלעולם לענין עבודה נמי הוי כזר ואפ"ה פטור מעונשין דכיון דמ"מ עבודתו כשרה ממילא אין עליו עונש, דז"א חדא דאין זו סברא כלל דמאי שייטא דעונש לחילול עבודה, ועוד דבזבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/טז/א|דף ט"ז]]}} מהדרינן למילף לזר מנלן דמחלל עבודה אע"ג דבודאי חייב מיתה על עבודתו ואפ"ה הוה אמרינן דאינו מחלל אי לאו ילפותא אחריתא, הרי דלא תליין כלל הא בהא אלא אפשר שלא יחלל את עבודתו ומ"מ יתחייב עלה. וכ"ת דבפסחים קאי הש"ס כמ"ד מתה כהונה דלדידיה הוי כהן ופטור מעונש אבל למ"ד בטלה כהונה אה"נ דחייב ז"א שהרי נקט קרא דברך ד' חילו ולפי"מ שנתבאר לעיל זהו כמ"ד בטלה כהונה אבל מ"ד מתה כהונה יליף לה מקרא דובאת אל הכהן וגו' והוי ככהן לכל מילי, וא"כ מוכח דאפילו למ"ד בטלה כהונה מ"מ לענין עבודה גופה הוי ככהן ומשו"ה אינו חייב משום זרות והוא דלא כמ"ש. ומתוך סיוע מו"מ עם חכם אחר יצא ליישב דאפשר דתרומה שאני דאע"ג דבאמת זר הוא אפי"ה פטור מעונש, משום שנאמר בה חילול כדאמרינן בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פג/ב|דף פ"ג ע"ב]]}} ולימא מר במיתה כו' ופירש"י דכתיב ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קדש וכל פרשתא בתרומה קאי, הלכך עיקר האיסור הוא מה שמחלל את התרומה ואמרינן בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/ז/א|דף ז' ע"א]]}} כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ומתו בו כי יחללוהו כתיב כיון דחללי' הא איתחיל, וא"כ אפ"ל דעיקר העונש הוא רק כשמחלל את התרומה ולכן חלל שעבודתו כשרה ותרומה איקרי עבודה הרי לא חילל את התרומה באכילתו ולכן פטור, משא"כ בזר ששימש שפיר הוה חייב מיתה אפילו אם לא היה מחלל עבודתו משום דאזהרתי' מוזר לא יקרב אליכם והתם לא כתיבא חילול כלל כמבואר בזבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/טז/א|דף ט"ז]]}} עיי"ש. אולם אף כי דבר נחמד הוא עדיין לא ברירא ואדרבא נראה סתירתו מצדו, דהא גם באכילת כהן בהיתר אמרינן בכריתות כיון דחללי' הא איתחיל ופירושו של חילול כאן הוא שע"י האכילה יוצאת כבר התרומה לחולין והיינו כעין המובן של חילול מע"ש והקדש. ולעולם בכל אכילה איכא חילול התרומה אלא שבכהן הוא חילול בהיתר וע"י זר הוא באיסור, וזהו גם גוף יסוד האיסור של זר שלא יחללו התרומה בדרך זו ומתו בו כי יחללוהו קרינן ע"ז, וא"כ מאי מהני דאכילת תרומה איקרי עבודה וחלל עבודתו כשרה הא מ"מ גם בכהן היא מתחללת ואי תימא דרביץ על חלל עונש זרות יתחייב בחומש שהרי יש כאן יסוד האיסור של חילול ועונשו ומתו בו כי יחללוהו קרינן בי' ועיי' במל"מ {{ממ|[[משנה למלך/תרומות/יא#ח|פי"א מהלכות תרומות ה"ח]]}} שנסתפק אם מתחללת גם באכילת איסורי ובתו"י יומא {{ממ|[[תוספות ישנים/יומא/פא/א#זר|דף פ"א ע"א]] ד"ה זר שבלע}} מבואר להדיא דאף ע"י זר מתחללת יעו"ש, ובס' מנ"ח {{ממ|[[מנחת חינוך/רעט|מצוה רע"ט]]}} דקדק להיפוך מלשון רש"י כריתות שם ואכמ"ל. (ועפ"י דברינו אלו נפתח לן פתח הבנה ליישוב דברי הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/תרומות/ו#ו|פ"ו מהלכות תרומות ה"ו]]}} זר שאכל תרומה כו' בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה חייב מיתה ביד"ש, ובלח"מ {{ממ|[[לחם משנה/סנהדרין/יט#ב|פי"ט מהלכות סנהדרין ה"ב]]}} תמה ע"ז כיון דבתרומה לא ידעינן מיתה אלא מדכתיב ומתו בו כי יחללוהו דגבי כהן כמא מדסמיך לי' וכל זר לא יאכל קדש והרי בכהן כמא גופי' אמרינן התם שאם אכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו פרע לזו שמחוללת ועומדת ואיך יהא הזר חמור מיני'. ולפי האמור יש לאנהיר, דאע"ג דבכהן כמא וזר בתרווייהו חד קרא כי יחללוהו כתיב מ"מ אין יסוד ענין החילול שוה בשניהם, דבזר יסוד החילול הוא מה שהתרומה נפשית חולין ע"י האכילה שלא כהלכתה וא"כ אין ר"מ אם היא טהורה או טמאה דהא טמאה נמי תרומה היא וע"י אכילת הזר נעשית חולין, אבל בכהן סמא ענין החילול הוא מיסוד הטומאה וזה שייך רק בטהורה ולא בטמאה שהיא כבר מחוללת ועומדת במובן זה. ואולי יש לצמצם כוונה זו גם בתירוצו כל הלח"מ והרדב"ז בהלכות תרומות יעו"ש. ועדיין הדברים זקוקים לתוספת ביאור וליבון ובאתי רק להעיר): '''ולכאורה''' יש להביא ראי' להיפוך שהחלל חייב משום זרות מתוס' תענית י"ז ע"ב שהזכרנו לעיל שאמרו חלל יוכיח שאינו אוכל וכשר לעבודה, ואי אמרת דחלל אינו חייב על עבודתו ואכילתו כזר אכתי איכא למילף ערל בק"ו מבע"מ ונידון הכי ומה בע"מ שאוכל מחלל ערל שחייב על אכילתו אינו דין שיחלל, והשתא ליכא למימר חלל יוכיח דהא חלל נמי אינו חייב על אכילתו. אבל ז"א דרק לחד פירוקא בסוגיא דפסחים בגוב"ח פטור מחומש משום דתרומה איקרי עבודה ואיכא למימר דרב חסדא דאמר דבר זה מתורת משה לא למדנו סבר כאידך פירוקא דרב ביבי התם. האומנם ראיתי בס' גבורות ארי לתענית שם שכתב דאפשר דאף רב ביבי לא פליג אלא אאכילת תרומה בגבולין אבל באכילת קדשי מקדש שהכפרה תלוי' בה מואכלו אשר כופר מודי דמיקרי עבודה אבל אין יסוד לזה לענ"ד. וראיתי להגאון מוהרמש"ך זצ"ל בס' משך חכמה פ' תשא שהביא מספרי פ' קרח שאכילת קדשים כעבודה למיטען קידוש ידים מה"ת, והמעיין שם יראה דבקדשי גבולין מיירי ונראה יותר דמדרבנן הוא ואסמכוה אקרא, וכן תפס הגאון מלבי"ם בביאורו התוה"מ. ועיי' בירושלמי תרומות שהבאנו לעיל {{ממ|[[#ט|אות ט']]}} ובשנו"א להגר"א ז"ל שם. ואדרבא מדברי תוס' אלו יש להראות פנים דחלל שעבד אינו חייב משום זרות כמו שיבואר דהנה כבר הזכרנו לעיל שהשעה"מ תמה על התוס' מסוגיא דזבחים ט"ז, דתנא רבר"י יליף דזר מחלל עבודה מק"ו דבע"מ ומה בע"מ שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל ולא אמרינן חלל יוכיח. וכן הקשו הרבה מגדולי האחרונים ז"ל. (ולעיל הראינו פנים קצת ליישוב דבריהם). גם בס' גבורות ארי לתענית תמה דבסוגיא דזבחים לא קאמר הש"ס חלל יוכיח והיינו טעמא דהא איכא נמי למימר כה"ג אונן וטמא בקרבן ציבור יוכיח שאינן אוכלין ועובדין אלא דאין זו פירכא דמה להנך שכן אינן מוזהרין תאמר בזר שהוא מוזהר כמ"ש התוס' שם. וה"ה דליכא למימר חלל יוכיח דחלל נמי אינו מוזהר. וא"כ ה"נ ליכא למילף ערל בק"ו מבע"מ דאיכא למימר אתחלת דינא הנך יוכיחו ואי משום שאינן מוזהרין הא ערל נמי אינו מוזהר והא התם לא קם לן האי ק"ו דזר מבע"מ אלא מה"ט שכן מוזהר דפריך התם מה לבע"מ כו' טמא יוכיח כו' הצד השוה שבהן שכן מוזהרין כו' אף אני אביא זר שמוזהר ואם עבד חילל, דאי לאו האי טעמא דשכן מוזהר איכא למימר הנך דאמרן יוכיחו, והתוס' שם נמי פירשו כן וסיימי דמה"ט צריך לקמן בערל הלכתא גמירי לה דלא אתיא בק"ו. וכתב דהתוס' תענית נעלם מהם סוגיא זו. והנה הגבורות ארי דרב גוברי' רשאי ולנו קשה להלום. ויותר מזה שהתוס' בתירוצא בתרא אמרו דאיכא למיפרך מה לבע"מ שכן עשו בו קריבין כמקריבין והיינו ממש כלשון הסוגיא דזבחים דפריך נמי הכי והאיך נימא שנעלה מהם באותה שעה. ויותר מן התימה הוא שלא זו בלבד שדבריהם סותרים אלא שלא תפסו אף בסגנון ושגירת לישנא דהך סוגיא דבסוגיא דזבחים שנה לנו הש"ס לשון קצרה ומה בע"מ שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל, והתוס' דהכא כאלו העקימו עלינו הלשון והאריכו בשפת יתר ומה בע"מ שמותר באכילת קדשים כו' ואפ"ה בע"מ אסור לעבוד עבודה ערל שאסור באכילת קדשים כו' אינו דין שאסור לעבודה, וי"ל חלל יוכיח שאינו אוכל בקדשים ואפ"ה כשר לעבודה, ואמאי סניא להו לישנא אם עבד חילל או לא חילל כבסוגיא דהתם. ושאלה זו האחרונה תשיאנו לומר דכוונה אחרת בדברי התוס' דבזבחים {{ממ|[[תוספות/זבחים/כב/ב#|דף כ"ב ע"ב]]}} אמרינן ערל מנלן אר"ח דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי ומנלן דמחלי עבודה דכתיב בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחלל את ביתי, הרי דלא רק חילול העבודה אלא דגים עיקר האיסור לעבודה של ערל בשר לא למדנו מתורת משה אלא מדברי יחזקאל ואי לאו הכי הוה אמרינן דלא זו בלבד דערל אינו מחלל עבודה אלא דכשר אף לעבוד לכתחלה והנה הש"ס בזבחים ט"ז מיירי מחילול עבודה של זר ויליף בק"ו מבע"מ ובודאי ליכא למימר חלל יוכיח וכן כה"ג אונן וטמא בק"צ דמה לכולהו שכן אית מוזהרין משא"כ זר דמוזהר וה"ה נמי דליכא למלף חילול עבודה בערל מבע"מ שהרי ערל אינו מוזהר, ובהא הוא דקיימי התוס' זבחים שם למימר דליכא למילף ערל ואיצטריך להלכתא גמירי. והתוס' הכא בתענית אפשר שעמדו על ענין אחר לגמרי, דהיינו דקאמר הש"ס דאף עיקר איסור של ערל לעבודה לא למדנו מתורת משה כלל אלא מיחזקאל והיינו הך קרא דיחזקאל דמייתי הש"ס בתענית דמשתעי רק באיסור העבודה ולא בחילול, וע"ז הקשו התוס' דלאסרו בעבודה בלחוד מיהא אין אנו צריכין לקרא דיחזקאל וידעינן לה גם מתורת משה מק"ו מבע"מ ומה בע"מ שאוכל ואפ"ה אסור לעבוד עבודה [כלומר מוזהר מלעבוד] ערל שאינו אוכל אינו דין שאסור לעבוד [כלומר מוזהר], וע"ז תירצו חלל יוכיח שאינו אוכל ואפ"ה כשר לעבודה, כלומר שאין בו אזהרה ועונש דזרות וע"ז ליכא למיפרך מה לחלל שאינו מוזהר שהרי ע"ז אנו דנין לענין ליתן אזהרה לערל. ובזה לשון התוס' מדוקדק יפה והכל בא על מקומו. ולפי"ז מבואר בדבריהם דחלל אינו באזהרה ועונש של זרות ודלא כהמנ"ח. וכן הגבורות ארי תפס נמי לדבר פשוט דחלל אינו מוזהר. איברא לפי"ז יש לשאול לשי' הרמב"ם דאף בנודע עבודתו כשרה ולהנ"ל אינו בזרות ובאזהרתו מאי איסורו שלא לעבוד לכתחלה. (ויש לעיין בחלל שנודע דודאי אינו נכנס במשמר שיתחייב מיתה לכמ"ש החינוך {{ממ|[[ספר החינוך/שסט|מצוה שס"ט]]}} דכהן שסייע במלאכת חבירו הכהן במיתה): '''ואגב''' אורחא נכיר על דבר תימה שבתוס' תענית הנ"ל שכתבו דבעל מום מותר באכילת קדשים כדדרשינן במס' קידושין וכל מנחת מחבת כו', והוא פלא דלמ"ל להסתייע מההיא דקידושין דמיירי בחלוקה וממילא ידעינן דאכלי וברי מקרא מלא הוא (ויקרא כ"א) כל איש אשר בו מום וגו' מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל, ורש"י בזבחים שם הביא להאי קרא: '''ולפום''' מאי דכתיבנא לעיל דהך מלתא דחלל שעבד ביוהכ"פ שחל להיות בשבת אם חייב סקילה תליא בפלוגתא דמתה כהונה או בטלה כהונה יש ליישב מה שהערנו באות י"ג על המד"ר דבנואף כהן נמי איכא חילול שבת בכה"ג ואמאי נקט ישראל דוקא, דאפשר דר"ה אביו של ר"א סבר כמ"ד מתה כהונה ואין חילול שבת גם בכה"ג אלא בישראל נואף דוקא, או דקאמר לה הכי כי היכי דליהוי לכו"ע: '''ויש''' להעיר ע"ז כמ"ש בסוף אות ט' דליחשב התם בירושלמי תרומות עוד נ"מ שבין רב לר"י בעבודת חלל ביוהכ"פ דלר"י דהוי כהן לא חילל ולרב דיליף מברך ד' חילו והוי זר חילל, וצ"ע עוד בזה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף