עריכת הדף "בני אהובה/אישות/יד" (פסקה)

== כא ==

'''המדיר ''' 

''' את אשתו וכו'.''' עיין בכ"מ מה שהקשה על הר"ן ובאמת דברי הר"ן תמוהים לכאורה כמ"ש הב"י סימן ע"ח דהא הך דהיא נותנת אצבע בין שיניה לרבי יהושע מופרך בעצמו בגמרא פרק נערה דף נ"ב דא"כ כתובה למה נותן ועוד מאי שנא הדירה קודם שנשבית או לאחר שנשבית ובגמרא גופיה אמרינן לעולם דאדריה הוא ודברי הר"ן ז"ל אמורים עם הספר להרא"ה ז"ל וממנו לקחו הר"ן ובכל זה הדברים מחוסרי הבנה הם. ולכך נראה לומר בדוחק דס"ל להר"ן דודאי הוי קשיא ליה להרי"ף דאם נדרה היא והוא קיים לה למה יהיה עון ואשמה בראשו לחייבו כתובה הלא היא התחילה במרד ואם כי נדרה בכעס אף הוא קיים לה בכעס ולמה תהיה היא מנוקה מפשע ויהיה הוא חייב בכתובה כאלו נדר הוא. ולכן צ"ל דודאי היא דאי אפשר בחזרה דס"ל לרי"ף דברים שהבעל מפיר אין החכם מתיר וא"כ מה לה לעשות אבל הוא הבעל דאפשר ליה לשאול על הקמתו ולא שאל א"כ הוא הפושע כי האשה אין להאשים שעשתה זאת ברגע בכעס אבל הבעל שהיה יכול לשאול על הקמתו ולא עשה הוא הפושע וכל זה למאן דאמר הוא נותן אצבע בין שיניה אבל למ"ד היא נתנה לא ס"ל הך סברא דישאל הבעל על הקמתו דמה לו לישאל כיון דכבר קיים לה וא"כ מינה יש לומר למ"ד היא נתנה אף הוא הדין במדיר הוא הרי היא עומדת לגירושין ואינו חייב בפרקונה אבל למ"ד בהיא נודרת שהוא נותן אצבע בין שיניה שהיה יכול לישאל על הקמתו א"כ גם במדיר הוא כל זמן שלא גירשה הרי הוא בידו להתיר נדרה והרי הוא המפקיע תקנת חכמים בפרקונה והוי כמדיר לאחר שנשבית דאינו מועיל כיון דכבר חל עליו החיוב לפדותה וא"כ למ"ד בנדרה היא הוא נותן אצבע הואיל ואינו נשאל על הקמתו כנודר הוא וא"כ אף כאן בנודר הוא הרי הוא יכול לשאול על נדרו הוי כנודר עכשיו אחר שנשבית והמודר אחר שנשבית חייב בפרקונה ולכך חייב והדברים ברורים. וא"כ אתיין דברי הגמרא שפיר במסקנא דנודרת היא ולמ"ד דהיא נתנה א"כ אין מאשימין אותו הואיל ולא נשאל על הקמתו ה"ה כאן הוי כנודר קודם שנשבית אבל לדידן דקי"ל הוא נותן אצבע וכו' משום דיכול לשאול על הקמתו אף כאן לאחר שביה יכול לשאול על נדרו ולא נשאל הוי כנודר לאחר שביה ולא קשה מידי מכל קושיית הגמרא והכל ברור {{ממ|ד}}.

''' איברא ''' דזה יש לדייק מנא לן בגמרא דר' אליעזר סבר בתר תחילה אזלינן דלמא מודה ר' אליעזר לר' יהושע דאזלינן בתר סוף רק דס"ל הוא נותן אצבע ולפי מ"ש הר"ן למאן דאמר הוא נותן חייב בפדיון וצ"ל דס"ל לגמרא דא"כ אדמפלגי כאן לפלגי בעלמא לענין כתובה בנדרה היא וקיים לה הוא אי יש לה כתובה או לא ומדמיפלגי כאן שמע מינה דכולי עלמא ס"ל דהיא נתנה אצבע בין שיניה רק פליגי אי בתר מעיקרא אזלינן וכו' ואתיין דברי הגמרא שפיר כן נראה לענ"ד לדעת הר"ן ז"ל.

''' אבל''' מה שנראה לענ"ד הוא דס"ל להרי"ף דהך פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע אתיא אליבא דרבי שמעון דס"ל במסכת גיטין דף י"ז גבי נכתב ביום ונחתם בלילה כשר דמשנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות ולכך בהמדיר הוי כנותן עיניו לגרשה דהא חייב לגרשה על כל פנים משום הכי אינו חייב בפרקונה כיון דאין לו פירות משא"כ לפי מה דקי"ל דלא כרבי שמעון ויש לבעל פירות עד שעת נתינה א"כ אף בפרקונה חייב עד שעת נתינה ואי דאינו יכול להשיבה לו לאשה כמו שכתב לה ואהדרינך וכו' מה הוי לה למעבד הוא המעכב והוא הגורם והוי כנשבית ואומר לה הרי גיטך וכתובתך ותפדה את עצמך שאינו רשאי ותהא לוקה מידת הדין הוא יאכל פירות והיא תהיה בשביה מבלי פודה וכמו שהמדיר אין בידו להפקיע כתובה כך אין בידו להפקיע תנאי כתובה משא"כ לרבי שמעון דס"ל דאין לו פירות משנתן עיניו לגרשה א"כ על כרחך ס"ל דתנאי כתובה נפקעין אז תיכף דאלו חלין עליו עדיין תנאי כתובה אף פירות היה אוכל ועיין לעיל במורד ומורדת כתבו הפוסקים ג"כ מזה היכא דאוכל פירות דחייב בתנאי כתובה עיי"ש ועיי"ש בגיטין בשמעתין נכתב ביום דכתב הרי"ף להדיא דקי"ל דאוכל פירות עד שעת נתינה דבפרקונה תליא מילתא וקי"ל דחייב בפרקונה עד דמטא גיטא לידה משו"ה אוכל פירות עיי"ש ודברים אלו נוטים למה שכתבתי דס"ל להרי"ף כל זמן שלא קיבלה הגט אף דחייב לגרשה אפ"ה חייב בפרקונה והא דלא אמרינן נמי בגמ' דתליא בזה אי יש לבעל פירות וכו' ובזה פליגי ר"א ור"י דכבר כתבתי לעיל בפירושי לדעת הר"ן דהוי קשה אדמיפלגי כאן ליפלגי בעלמא אי נכתב ביום ונחתם בלילה כשר או עד כמה הבעל אוכל פירות כמ"ש לעיל.

''' {{ממ|ד}}''' אמר המגיה המחבר קיצר כאן בלשונו ועיקר כונתו לתרץ לדעת הר"ן דהא בגמרא אמרינן דוקא בנדרה היא אי אמרינן היא נותנת אצבע וכו' אין חילק בין נדרה קודם שנשבית או אח"כ אבל בנדר הוא אמרינן שם דיש חילוק דבנדר קודם שנשבית אינו פודה לר' יהושע ולאחר שנשבית פודה ועל זה תירץ דתליא הא בהא דבגמרא אמרינן כן דוקא למאן דאמר היא נותנת אצבע וכו' אבל למה דקי"ל הוא נותן א"כ אין חילוק ומכח סברת הרב המחבר.