עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/יט" (פסקה)

== טו ==

'''לא תעשו עול במשפט. ''' מלמד שהדיין המקלקל את הדין נקרא עול, שנאוי, משוקץ, חרם, ותועבה {{תוספת|צה|כי אצל מלת עול מצינו כל התוארים האלו, תועבת ה', כל עושה עול, כי תועבת ה' אשר שנא, לא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו וגו', ומסיים עוד בתו"כ שהדיין המקלקל את הדין גורם לחמשה דברים, מחלל השם ומטמא מקדש ומסלק השכינה מישראל ומפיל ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם. ובאור דרשה זו, משום דילפינן כל אלה מע"ז, דהכא כתב תועבה, וגבי ע"ז כתיב תועבה כמש"כ, וגבי ע"ז כתיב כל החמשה דברים, בס"פ זו כתיב לטמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי, דהיינו מטמא מקדש ומחלל השם, ובפ' בחקתי כתיב וגעלה נפשי אתכם דהיינו סילוק שכינה, ואתכם אזרה בגוים דהיינו מגלה את ישראל, והריקותי אחריכם חרב, היינו מפיל את ישראל בחרב, כך מצאתי הבאור באדרת אליהו להגר"א.

אך יש לפרש כל אלה גם ע"ד הפשט, מחלל השם כמשמעו, שמשפיל כבוד התורה והמצוה, ומטמא מקדש מקום מושב הדיינים [מקום הסנהדרין היה בלשכת הגזית במקדש כמש"כ ר"פ משפטים], ומסלק השכינה מישראל י"ל ע"פ מ"ד בסנהדרין ז' א' כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט, וממילא אם להיפך – מסלק הוא את השכינה, וכ"א בשבת קל"ט א' אין הקב"ה משרה שכינתו בישראל עד שיכלו שופטים רעים מישראל, ומפיל את ישראל בחרב ע"פ מ"ש בשבת ל"ג א' בעון עיות הדין וקלקול הדין חרב בא לעולם. וע"ל בפ' בחקתי בפ' והבאתי עליכם חרב נוקמת וגו', ומגלה אותם מארצם – ע"פ מש"כ בישעיה א' ציון במשפט תפדה.}}. {{ממ|תו"כ}}.

'''לא תשא פני דל. ''' שלא תאמר עני הוא זה והואיל שאני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות, לכך נאמר לא תשא פני דל {{תוספת|צו|עיין מש"כ בפ' משפטים בפסוק לא תטה משפט אביונך בריבו ובפ' מדבר שקר תרחק.}}. {{ממ|תו"כ}}.

'''ולא תהדר פני גדול. ''' שלא תאמר עשיר הוא זה, בן גדולים הוא, ואיך אביישנו, לכך נאמר ולא תהדר פני גדול {{תוספת|צז|אין הכונה שיזכנו בדין שלא בצדק, דפשיטא הוא, אלא אפילו אם אומר לא אחייבנו בדין כדי שלא יתבייש אלא אפטרנו ואח"כ אומר לו שיתן לו את שלו ג"כ אסור אלא יחתוך הדין מיד לאמתו.}}. (שם).

'''בצדק תשפוט. ''' אמר רב אחא בריה דרב איקא, בצדק תשפוט, מלמד שמדאורייתא חד נמי כשר לדון, ולמה אמרו חכמים דיני ממונות בשלשה – משום יושבי קרנות {{תוספת|צח|ר"ל דיש לחוש שידון גם אדם מן השוק שאינו בקי בדינים, אבל בשלשה א"א שלא יהיה בהו חד דגמיר וסביר, וידע עכ"פ הדבר שיסתפק בו, ולכן אם ידוע שאלו השלשה שדנו הם הדיוטים אין דיניהם דין אם לא שהבע"ד קבלום עליהם, וכמו קרוב או פסול, וע' בחו"מ סי' ג', ובפ' משפטים בארנו ענין זה.}} סנהדרין ג' א'].

'''בצדק תשפוט. ''' ת"ר, בצדק תשפוט, שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך {{תוספת|צט|דגם השואה בענין כזה הוא בכלל משפט צדק, דאם רואה האחד שהדיין מקרב את הצד שכנגדו יפול רוחו בקרבו ולא יטעון כדי צרכו, וע"י זה יצא משפט מעוקל. –

ועיין בסוגיא כאן שאם באו לדין ת"ח וע"ה מושיבין את הת"ח ואומרים לע"ה שב ואם לא ישב אין מקפידין בכך, וטעם הדבר משום כבוד התורה. ולכאורה לפי מה דקיי"ל בכל מ"ע שתלוי ברצון האדם אם אמר לא בעינא ליתא לעשה כלל, ע' כתובות מ' א', וא"כ לפי מה דקיי"ל בקדושין ל"ג ב' ובכ"מ הרב שמחל על כבודו כבודו מחול, וא"כ אם היה אומר כאן הת"ח לא בעינא בכבודי לישב היה מתקיים ע"י זה המצוה ועמדו שני האנשים ובצדק תשפוט דבה כלול השואת השני בע"ד בכל דבר, כמבואר.

וי"ל ע"פ מש"כ הריב"ש בתשו' סי' ר"כ בשם הראב"ד דהא דהרב שמחל על כבודו כבודו מחול הוא רק על תוספת כבודו, אבל על בזיונו אין בידו למחול, וי"ל דזה הוי כעין בזיון, שהוא יעמוד כנגד הדיינים היושבים, וצ"ע.}}. (שבועות ל' א').

'''בצדק תשפוט. ''' מכאן שצריך לדון את חבירו לכף זכות {{תוספת|ק|ר"ל שהכתוב מדבר גם במדות בני אדם שאם רואה חבירו עושה דבר שאפשר לדונו לזכות ולחובה צריך לדונו לזכות. וטעם הדבר נראה משום דכל אדם יש לו חזקת כשרות וצריך להעמידו על חזקתו.}}. (שם שם).

'''בצדק תשפוט. ''' ריש לקיש רמי, כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכתיב (ר"פ שופטים) צדק צדק תרדוף, הא כיצד {{תוספת|קא|דלשון צדק צדק תרדוף מורה שתחזור ותדקדק הרבה למצוא האמת הברורה, והיינו שתרבה בדרישות וחקירות, משא"כ בצדק תשפוט משמע דעיקר הקפידא רק שלא לשפוט שקר, אבל לא לדקדק הרבה בדו"ח.}}, כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה {{תוספת|קב|בדין מרומה שהב"ד מכירין בהתובע שהוא רמאי או מבינים טענה רמאות בדבריו או שמבינים מתוך דברי העדים שטוענים שקר, אז ישתדלו הב"ד לדרוש ולחקור, ובדין שאינו מרומה א"צ להרבות בדרישות וחקירות.}}. (שם ל"ב ב').

'''בצדק תשפוט עמיתך. ''' תנא רב יוסף, בצדק תשפוט עמיתך – עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה {{תוספת|קג|דריש ע"ד רמז ואסמכתא מלת עמיתך עם שאתך. ופירש"י דאיירי בבע"ד ת"ח, וענין לדונו יפה היינו להקדים דינו שאם באו שני דינים ואחד מהם של ת"ח תפטרהו תחלה ואפילו בא לבסוף, עכ"ד. ולדעתי צ"ע לפי פי' זה הלשון לדונו יפה, הלא בתכונת הדין לא איירי כלל אלא רק בקדמותו, וגם איפה מרומז בלשון בצדק תשפוט ענין קדמות זו. ותמה אני שלא פירש ע"פ מ"ש בשבת קי"ט א' אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישא עד דמהפיכנא בזכותיה, ולפי"ז הלא יתבאר יפה הלשון השתדל לדונו יפה, והיינו להפך בזכותו.

אמנם את כל זה כתבנו ע"פ פירש"י דאיירי בדין ת"ח, אבל לולא פירושו הו"א דלא איירי כלל כאן בדין ת"ח, אלא כמ"ש בב"מ נ"ט א' עה"פ לא תנו איש את עמיתו, עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו, הרי דמכוין בלשון זה לכל ישראל, שהרי איסור אונאה נוהג בכל, וה"נ הכונה בכלל שמצוה להשתדל לדון דין אמת לכל, והוא כמ"ש הוו מתונים בדין ואל תעש עצמך כעורכי הדיינים וכדומה להתרחק מדברים שאפשר לבא על ידם לעיוות הדין, אלא להתקרב בהשתדלות לדון יפה ואמת, והרי זה נוהג בכל ישראל, ודו"ק.}}. (שם ל' א').