עריכת הדף "מעשי למלך/מעשה הקרבנות/י" (פסקה)

== כ ==

'''כל ''' 

''' שאינו וכו' חוץ מכה"ג ואינו אוכל.'''  והשיג הראב"ד הרי קרבן ציבור שקרב ואין נאכל והנה ליישב קו' הראב"ד י"ל בפשוט דכיון דגם לאחרים אין נאכל ל"ח וכ"כ בלח"מ אך עדיין לדעתי קו' הראב"ד במקומה דהנה לקמן כתב רבינו כל שאין לו חלק בבשר אין לו חלק בעורות ומעתה בקרבן הבא בטומאה דנראה לי פשוט דהעור אין נשרף כיון שנזרק הדם כדינו דטומאה דחוי' ומקריבין האימורים א"כ העור הותר ולפי"ז יש לומר דס"ל לראב"ד כיון דאין חולקין בבשר בשאר קרבנות כאן אין נוטלין חלק בעורות א"כ שייך לחשוב גם ק"צ אבל רבינו יסבור דנוטלין חלק בעורות כיון שנעשה כדינו ול"ש לחשוב ק"צ והנה בגמרא איתא דבעי טמא בק"צ אי חולק ונדחק רש"י דאיירא בהקריבהו טהורין ולכאו' מצי לאוקים לענין עור אין חולק וצריך לומר דפשיטא לי' דחולק:<br>'''  והנה '''  בטה"ק הקשה להלן דף ק"ב דמסיק מילתא דאתיא בקו"ח כתב לה קרא למה לא נדרוש דגלי קרא כה"ג אונן כיון דמקריב נהי דאין נוטל חלק בבשר נוטל חלק בעור ולכן כתב אשר יקריב להורות דנוטל חלק בעור והנה לפמש"כ יותר להקשות דצריך קרא לגלות דנעשה בטומאה בק"צ דנוטלין העור עכ"פ צריך לומר זהו פשיטא אלא דיקשה אכתי דילמא גלי קרא דיטול חלק בעור שקרבו טהורין כיון דראוי' להקרבה בק"צ:<br>'''  ואמנם '''  לדעתי דלק"מ דהרי רבי קאמר סברא להיכן בשר הולך גם עור ונהי דלת"ק לית לי' היינו אי לאו קרא אבל לאחר דגלי קרא עור לכהנים גלי קרא להיכן בשר הולך עור הולך א"כ ל"ש לומר כיון דאין חולק בבשר יחלוק בעור:<br>'''  אך '''  הא קשיא לי טובא בעולה דליכא בשר רק עור א"כ שפיר קשה דילמא גלי קרא באונן כה"ג שהקריב עולה וכן תמיד שקרבהו טמאים כיון דבלא"ה ליכא בשר א"כ כיון דרשאין להקריב יחלוקו בעור ומהיכי תיתי לומר יען דבקרבן שיש אכילת בשר דאין חולקין לא בבשר ולא בעור ה"ה בעולה כן נאמר שעכ"פ יטול חלק בעור העולה וצע"ג:

''' חוץ ''' 

''' מבע"מ שמפורש בתורה.'''  הקשה בלח"מ דלמה לא קאמר גם חוץ מקטן ולא קשה מידי דהרי בדף צ"ט דפריך בגמרא והרי קטן ומשני חולק קאמר והקשה ממום ומשני גלי קרא ותוס' הוק' אמאי לא משני כן בקטן עיי"ש מה שתי' ולפי"ז א"ש דלא כתב גם רבינו קטן משום דבש"ס לא נתן טעם זה משום דגלי קרא רק בבע"מ לא בקטן והבן:<br>'''  ועוד '''  יש ליישב קו' לח"מ דלעיל למה לא כתב רבינו חוץ מקטן דאוכל ואין עובד דהרי בש"ס דף ק"ג פריך והרי קטן דאוכל ואין עובד ומשני הא דלא קתני דלא לדיוק קאתי רק לגופ' וא"כ ע"כ ל"ח גם רבינו ונהי דבגמרא קאמר גם אהא דפריך הרי טמא דראוי' לעבודה ואין אוכל דלא קתני הנה באמת לא כתב רבינו חוץ מטמא וכבר השיגו הראב"ד ולפמש"כ יש לומר דהיינו מהא"ט דגמרא קאמר דלא קתני אף שהדין אמת ולכן כתב רבינו רק חוץ מאונן דקתני בפירוש בברייתא וכבר הוק' בתוס' אמאי לא פריך מאונן שמפורש כבר תי' בצ"ק דלא איירא מכה"ג וא"כ עכ"פ א"ש דרבינו לא כתב אכל הני חוץ ודו"ק:<br>'''  ובענין '''  חשו"ק אם חולקין באכילת קדשים דלא גרע משאר בע"מ עיי' מש"כ בחלק ראשון ה' ביאת המקדש:<br>'''  וראיתי '''  כעת בשו"ת הלכות קטנות למהר"י חאגיז שכתב וז"ל וכפי הנודע החרש אין לו גרעון אלא חוש השמע ומפני שאינו שומע אינו לומד מבני אדם ומצינו חרשים פקחים עד מאוד וקשה הדבר מאוד אטו משום דעתא קלושתא לא נקרא אדם ונראה דכל שחסר אחד מן החושים החשובים רוחניים כמו הסומא החשיבהו ללא אדם כמו שאמר איוב למה נחשבנו כבהמה וכו' ולפיכך איכא למ"ד דסומא פטור מן המצות את"ד והם קילורין לעינים עיי"ש שהביא עובדא חרש אחד שהי' חייט גדול עיי"ש:<br>'''  הראוי' '''  לעבודה חולק שא"ר לעבודה אינו חולק. הנה המג"א סי' רפ"ב העלה דמדכתיב את לחם אלקיך הוא מקריב נתמעט קטן דא"ר לעבודה דלא כמוש"כ המרי"ט ורדב"ז דנקרא ראוי' דעולה ראשון וכמו שביאר בכס"ו סי' ט"ו הנה לכאו' הדבר מפורש בגמרא דזבחים הנ"ל דקטן דא"ר לחיטוי ואוכלו מוכח דס"ל דקטן א"ר לעבודה מיקרי ועיי' מש"כ בה' כלי המקדש פ"ג.