עריכת הדף "מעשי למלך/ביאת מקדש/ה" (פסקה)

== טז ==

<small>א') </small>

''' יושב ''' 

''' מחלל ואין לוקה.''' 

<small> וכ' הכ"מ משום לאו הבא מכלל עשה והקשה בה"ז זבחים דף כ"ד דהא הוה כזר כדאמרינן דמהא"ט מחלל עבודה א"כ ילקה משום זר כמו ערל ששימש דלקי דהוה כזר ובצ"ק וכן בטה"ק לעיל דף י"ז תי' דרב משרשיא דעביד קו"ח זר מיושב ע"כ סובר יושב אין מטעם זרות ופסק רבינו כרב משרשיא ולי נראה לתרץ באופן אחר דהנה הא דאמרינן דהוה כזר הנה הוא משום סברת דאהדרה לאיסורא קמא דכהא"ג לא הותר עבודה והוה כזר ולפי"ז ניחא דזה רק שייך בערל וכן ביושב לענין חילול אבל לא לענין ללקות דהנה בטה"ק דף כ"ג הקשה לזקני דרום דס"ל מתוך שמרצה בציבור מרצה ביחיד אבל בט"ש אין מרצה בציבור אין מרצה ביחיד ומחלל עבודה אמאי הא לפמש"כ תוס' ביצה דף י"ד למ"ד דאית לי' מתוך אף דבא"צ כגון לגבוה נתמעט מלכם ל"א אהדרה לאיסורא קמא כיון שכבר הותרו בפירוש א"כ ה"נ מועדו אפי' בטומאה משמע אפי' ט"ש אלא דהיקשא וקרא דלנפש ממעט ט"ש ואכתי חילול מנלן מאחר דתחילה כבר נתמעט קרבן ציבור שלא יהי' בכלל וינזרו ולא יחללו וא"כ נהי דגלי לן רחמנא אח"כ לאיסורא אבל חילול מנ"ל ולי נראה דלק"מ דלענין מלקות דוקא אמרינן כהא"ג ל"א אהדרה לאיסורא קמא אבל לענין חילול ולפסול שפיר אמרינן בכהא"ג ג"כ אהדרה לאיסורא קמא:</small><br>''' ומעתה '''  י"ל לפמש"כ בשעה"מ ה' ק"פ בכהן הדיוט ביוהכ"פ לא לקי משום דנהי דאהדרה לאיסורא קמא אבל לא לקי דדוקא בדבר שהי' שייך בו עצמו מעיקרא איסור זה רק הותר שוב שייך היכא דלא הותרה אהדרה לאיסורא קמא אבל מה דמעיקרא לא הי' בו איסור כמו כהן הדיוט ל"ש אהדרה לאיסורא קמא {{ממ|ולפי"ז יש לחקור בקטן שנתחנך ביוהכ"פ לעבודה שנעשה גדול א"כ מעיקרא היה בו איסור זרות א"כ אף שנעשה כהן ונתחנך ביוהכ"פ כיון שלא היה בו היתר מעיקרא שייך שפיר אהדרה לאיסורא קמא ועמש"כ פ"ה מכלי המקדש בהאי דיבמות דף ל"ג בחקירה זו}} וא"כ אני אומר זהו ללקות אבל לענין חילול שייך בוודאי אף כהא"ג אהדרה לאיסורא קמא לפי"ז ניחא דוקא בערל שלא הי' לו היתר מעולם שפיר אמרינן דזר הוה ומחלל ולקי ג"כ דאהדרה לאיסורא קמא אבל יושב אדרבא לענין חילול שייך דזר הוה מטעם דאהדרה לאיסורא קמא כדאמרינן בזבחים לעמידה בחרתיו ולא לישיבה אבל ללקות ל"א דזר הוה ואהדרה לאיסורא קמא כיון דבכהן זה הותר העבודה כשהוא עומד ל"ש כשהוא יושב הוא זר ללקות ודו"ק:<br>'''  עוד '''  יש סברא לחלק דוקא ערל הוה כזר ללקות דאין אוכל בקדשים אבל יושב דאוכל בקדשים כדאיתא זבחים דף ט"ז א"כ רק דרשינן דכזר הוה לענין לחלל עבודה אבל לא ללקות דע"כ לא אהדרה קרא לאיסורא קמא לגמרי כיון דזה אוכל וזה ברור:<br>'''  עוד '''  י"ל דהנה לעיל דף ח"י כתבו תוס' באונן לא ילפינן מיתה בגז"ש דלא יחלל משום דבא מכלל אין נלמוד בגז"ש ובדרשא דאין בגדתם עליהם אין כהונתם עליהם ג"כ בא מכלל דרשינן גז"ש חוקה חוקה על שתויי יין וכ' בטה"ק כיון דתורה קפדה בכל עבודות על בגכה"ג א"כ יש למעט אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם כאלו מפורש כן ולדרוש גז"ש אבל באונן לא נזכר כלל בקרא כהן הדיוט לא יעבוד באנינות ומעתה י"ל כן לענין לעמידה בחרתיו ולא לישיבה דלא נאמר אצל עבודה בלא קפיד קרא בפירוש בעבודה דליבעי עומד א"כ ל"ש לדרוש לענין מיתה דליהוי כבר ויהא חייב מיתה בישיבה דל"ה כאלו מפורש דהוה כזר ודו"ק:<br><small> ב') </small>

''' וכן ''' 

''' כל העוסק בעבודה צריך שיהא עומד ע"ג רצפה וכו'.''' 

<small> וקשה לי דבש"ס איתא דילפינן דחוצץ בין רגלו ובין הרצפה מן דבר חוצץ בין ידו ובין הכלי וא"כ למה נקטו רבינו דין זה בלשון וכן הא זה עיקר הדין דבין רגלו ובין הריצפה ילפינן מן ידו ובין הכלי והו"ל למינקט את המלמד ברישא:</small><br>''' ונראה '''  לישב דהנה בפסחים ס"ה פירש"י והא הוי חציצה בין רגליהן לרצפה דתנן בזבחים דף ט"ו עומד על הכלי או ע"ג רגל חבירו פסול דבעינן לעמוד ולשרת ואין זה עמידה ובזבחים דף כ"ד אמתניתין הנ"ל דעומד ע"ג כלים ורגל חבירו פסול איתא בגמ' מנ"ל דתנא דברי"ש הואיל ורצפה מקדשה וכ"ש מקדשתו מה כ"ש לא יהא ד"ח ופירש"י לא יהא ד"ח בין כהן לכ"ש כדכ' ולקח הכהן שתהא לקיחה בעצמו של כהן לפי"ז יקשה לפירש"י דכ' דילפינן דאין זה עמידה א"כ למה הוצרך בזבחים למילף מהיקשא לכ"ש הא ילפינן שפיר מן לעמוד דאין זה עמידה וגם יקשה למה צריך לילף גבי ידיו לכ"ש מן ולקח הכהן שתהא בעצמו של כהן והיינו מדכ' ולקח הכהן ולא כתיב ולקח ואמאי לא נימא דאין זה לקיחה כמו שפירש"י בפסחים דלא מיקרי זה עמידה אך הנה יש תרי גונא חציצה אם כורך סביב היד והרגל או שהחציצה על הכלי או על הריצפה והנה גבי יד ממעטינן מולקח הכהן דליכא למעט משום דאין זה לקיחה שהרי כיון שכרך על גבי יד הוא בטל לגבי יד א"כ הוא בגדר לקיחה לכן רק ממעט מן ולקח הכהן שעכ"פ אינו בעצמותו של כהן {{ממ|ועסי' תרנ"א במג"א סקט"ז ונתבאר לעיל בפ"י מכה"ק}} ולכן ברגלו על הריצפה ורגל ועל הכלי מתמעט דל"ה עמידה אבל היכא דהחציצה סביב רגלו אין למעט דלא מיקרי עמידה דהא בטל לגבי רגלו רק צריך למעט מדאיתקש לכ"ש דפסול אף היכא דכרך סביב היד וא"כ ניחא בפסחים דהחציצה בינו ובין הריצפה דיש הפסק על הריצפה קושטא קאמר דנתמעט מולעמוד ולשרת דאין זה עמידה כלל:<br>'''  לפי"ז '''  י"ל הא"ט דרבינו דהא לעיל כ' רבינו הילפותא דלעמוד ולשרת ולא יליף מהיקשא לכן נקט ברישא אם הי' דבר חוצץ בינו ובין הקרקע דבש"ס נקט רבותא דמהקישא נוכל למילף אפי' כרך סביב רגלו אבל רבינו דלא איירי מדין זה דכרך ע"ג רגלו שפיר נקט ברישא שלא יהא חוצץ בינו לרצפה:<br><small> ג') </small>

''' והנה ''' 

<small> שם בטור ושו"ע איתא עוד הך דלא יעמוד על דבר גבוה ויתפלל דומיא דעבודה דבעינן שלא יהא דבר חוצץ והרבה תמהו ע"ז בב"י ובב"ח ובטו"ז סי' צ"ח כתב דכונתו דלא יעמוד ע"ג כלי כמו בעבודה דבעינן שלא יעמוד על דבר גבוה דא"כ מוסיף על הריצפה ואסור להוסיף על הבנין כדאיתא פ' כה"ד ה"נ בעינן דומיא דעבודה שעכ"פ לא יעמוד על דבר גבוה ג"ט אבל בפחות מג' מותר לעמוד אף דבעבודה אסור אפי' פחות מג' משום דמוסיף על הריצפה ולדעתי תמוה דהך דכה"ד רק אמרו לגבי מזבח אבל לא מצינו כך שאין רשאין להוסיף על הריצפה רק הטעם דאסור לעמוד על דבר גבוה בריצפת העזרה משום דבעינן עמידה על הריצפה שנתקדשה ואם עומד על דבר אחר אין עומד על הרצפה והוה חציצה והנה זה בוודאי ל"ש לגבי תפלה והדרה קו' לדוכתי' אך יש לומר דהנה ב"ה כטמ"ק פ"ה כתב רבינו הך דלא יעמוד ע"ג דבר אחר משום דכתיב לעמוד ולשרת וזה לא מיקרי עמידה {{ממ|וביארתי טעמו שם למה לא הביא הטעם דאיתא בגמ' דבעינן דומיא דכ"ש שלא יהא דבר חוצץ}} א"כ ניחא דבגבוה ג' לא מיקרי עמידה ובתפלה בעינן עמידה כדמצינו באברהם דכ' אשר עמד שם אבל בפחות מג' מיקרי עמידה דכארעא סמיכתא דמי אבל בעבודה דכארעא סמיכתא ליכא למימר דהא אסור משום חציצה שמפסיק בין ריצפה המקודשת וכיון דל"ה כארעא סמיכתא שוב אסור משום דלא מיקרי עמידה ואנן בעינן לעמוד ולשרת (ועיין ביערות דבש בדרשות שהקשה מפני מה תפלה דוקא בעמידה ותורה אף בישיבה הלא בתרווייהו שכינה עומדת שם ומתרץ כך דבתפלה השכינה קדמה ואתיא כד"כ דרשו ד' בהמצאו ומשו"ה אסור לישב משא"כ בת"ת השכינה באה אחר ויקשב שעוסקים בה כדכתיב אז נדברו יראי ד' ולכן מותר לישב והנה לכאורה קשה דבאבות פ"ג תנן עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי' שנאמר אלקים נצב בעדת קל ואיך קתני שיושבין דהא בברכות דף ו' דרש מקרא דנצב מעיקרא משמע כדקאמר שם עשרה קדמה שכינה ואתיא קודם שיהי' כל העשרה א"כ הדרה קו' לדוכתין דגם בת"ת יהא אסור לישב והנה כן הוא גם במדרש רבה פ' י"ח עומד אין כתיב כאן אלא נצב אטימוס כד"א ונצבתם לי שם על הצור אולם קשה לי מגמ' דנדרים אמר רב גידל אמר רב האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק זה עליו להשכים שנאמר ויאמר אלי קום צא הבקעה ושם אדבר אותך ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ד' עומד הרי דגם עומד מעיקרא משמע:</small><br>''' והנה '''  קשה לי עוד ממגילה דף כ"א מניין להרב שלא ישב ע"ג המטה וישנה לתלמידו ע"ג הקרקע שנאמר ואתה פה עמוד עמדי דכביכול אף הקב"ה בעמידה וקשה לי מנ"ל הא שם דקדמה שכינה ע"כ אמר הקב"ה עמוד עמדי דבוודאי היכא דקדמה שכינה כיון ששכינה בעמידה התלמיד ג"כ בעמידה אבל היכא דלא קדמה השכינה רשאי התלמיד לישב בשעת הלימוד כדיליף שם במגילה ממשרע"ה דכתיב ואשב בהר ויקשה איך רשאי ללמוד בישיבה מ"ש מתפלה וע"כ לומר דזה רק בקדמה שכינה ושם במשרע"ה אז לא קדמה לו השכינה ע"כ היה רשאי לישב ולכן כתיב ואשב בהר אבל בקרא דאתה פה עמוד עמדי אמר הקב"ה יען שכבר קדמה שכינה אסור לו לישב רק עמוד עמדי וא"כ מנ"ל ללמוד מקרא זה דגם הרב חייב לעמוד דילמא כוונת הכתוב להיפך להורות לו דאסור לישב בשעת הלימוד כיון דכבר קדמה שכינה לעמוד שם:<br>'''  וז"ל '''  דברת המג"א סי' ס"ו דמפסיק לברכת רעמים ובשערי תשובה הביא דברי הבכור שור דזה קו"ח פריכא דלכבוד המקום אין להפסיק אם עוסק בשבחו של מקום אולם בקידושין דף ל"ג איתא דת"ח א"צ לעמוד מפני רבו רק שחרית וערבית דלא יהא עדיפא מקבלת מלכות שמים רק שנ"פ ביום שחרית וערבית משמע דעבדינן האי קו"ח אם מפני כבוד בו"ד קו"ח מפני כבוד הקב"ה כדאמרינן הכא שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים ואם מפסיק לכבוד בו"ד ואין מפסיק לכבוד המקום הנה כבוד בו"ד מרובה מכבוד שמים:<br>'''  הן '''  אמת קשה לי מגמ' דמנחות דף צ"ט דאמר ר' אמי אפי' מי שלא למד אלא פרק אחד בשחרית ופרק אחד בערבית קיים לא ימוש ספר התורה מפיך א"כ הת"ח שמקיים לא ימוש ספר התורה זהו כמשמעו שלומד כל היום א"כ בדידי' לר"ש האי קו"ח שלא יהא כבודו מרובה מכבוד המקום הא זה הת"ח באמת מקבל פני רבו כל היום א"כ יהא חייב לעמוד מפני רבו ג"כ כל היום: