עריכת הדף "מזרחי/ויקרא/יא" (פסקה)

== כו ==

'''כאן למדך שנבלת בהמה טמאה מטמאה ובענין שבסוף הפרשה פי' על הבהמה טהורה. ''' הרמב"ן ז"ל טען ואמר א"כ למה חלקן הכתוב ולמה פרש בהם היה ראוי שיאמר כל הנוגע בנבלת בהמה יטמא עד הער' וכל הנושא מנבלת' יכבס בגדיו וטמא עד הערב. ולא הבינותי דבריו ז"ל כי מי הגיד לו שהרב ז"ל אינו מספי' בטעם שאמר הוא ששחיט' בהמה טהורה מטהרה מידי נבלה ולכן נכתב בה וכי ימות במיתה ולא בשחיטה ואין שחיטת בהמה טמאה מטהרה מידי נבלה ולכן נכתב בה בנבלתם סתם בין על ידי מיתה בין ע"י שחיטה והלא בת"כ שנו זה בהדיא ואמרו גבי בהמה טמאה כל הנוגע בהם יטמא להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטת' מטהרתה דקרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיב כל הנוגע בנבלתם יטמא ולא אתא אלא לרבויי שאע"פ ששחט' לא תהא שחיטתה מטהרתה מידי נבלה דדוקא טרפה שיש במינה שחיטה שחיטתה מטהרתה אבל בהמה טמאה שאין במינה שחיטה אין שחיטתה מטהרתה ואלו גבי בהמה טהורה אמרו וכי ימות מן הבהמה יש מן הבהמה מטמאה ויש מן הבהמה שאינה מטמאה פרט לטרפה ששחטה הרי לך בהדיא שזה הטעם שנתן בחלוק כבר הוא שנו בת"כ בהדיא אלא שהרב ז"ל לא בא לתת טעם על החלוק אלא לומר שמה שאין הכתוב מזכיר כאן אלא מגע נבלת בהמ' טמאה ומשא אינו בדוקא אלא הה"נ מגע בהמה טהור' ומשא אלא שכאן למדך בנבלת בהמה טמאה ובעניין שבסוף הפרשה פירש על הבהמה טהורה אבל התימה מהרמב"ן ז"ל כי מדבריו נראה שהוא מסכים כפירוש הרב במה שאמר כאן למדך על נבלת בהמה טמאה ובפרשה שאחריה פירש על הבהמה טהורה דמשמע שבפרשה הראשונה לא הוזכר אלא דין הטמאה ובפרשה השניי' לא הוזכר אלא דין הטהור' ואין הדבר כן שהרי בת"כ שנו בהדיא בפרש' ראשונה ולאלה תטמאו יכול לכל האמור בענין בהמה חיה ועופות ודגים וחגבים יכול יהא אבר מן החי מטמא בכולם ת"ל בהמה אוציא דגים גדלים בים שאין בים מקבלי טומאה ולא אוציא את החגבים ת"ל מפרסת אוציא את החגבים שאין במינן טומאה ולא אוציא את העופות שיש במינן טומאה ת"ל פרסה אוציא עוף טמא ולא אוציא עוף טהור כו' ת"ל ושסע אין לי אלא בהמה טהורה בהמה טמאה מניין ת"ל אשר היא פירוש כל מה שהיא בין טהורה בין טמאה ובפרשה שנייה שנו גם כן כי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה לכם להביא בהמה טמאה שתטמא במשא אלמא בין הפרשה ראשונה בין הפרשה שנייה בתרוייהו קא משתעי בין בטהורה בין בטמאה ובשלמא לרש"י ז"ל ליכא לאקשויי איך הניח מדרשן של רז"ל שדרשו בת"כ שכל פרשה ופרשה בין הראשונה בין השנייה בתרוייהו קא מיירי ופירש הוא שהפרשה הראשונה בבהמה טמאה והפרשה השנייה בבהמה טהורה מפני שדרכו של רש"י בפירוש החומש להמשיך המקראות אחר פשוטו של מקרא וכיון דמפשטיה דקרא משמע דפרשה ראשונה בטמאה ופרשה שנייה בטהורה פירש אותה כן מפני שלפי המדרש שדרשו בפרשה הראשונה כל מלה ומלה בפני עצמה ודרשו אשר היא כל מה שהיא בין טהורה בין טמאה הוא רחוק מאד מפשוטו של מקרא הניח המדרש הזה ופירש המקראות כפשוטן כמו שגלה דעתו בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים אלא להרמב"ן ז"ל קשיא איך הניח המדרש שדרשו רז"ל בת"כ שהפרשה הראשונה והשנייה שתיהן בטמא' וטהור' קא מיירי ופירש הוא הראשונה בטמאה והשניי' בטהור' והלא בכמה מקומות טען על רש"י ז"ל על שהניח המדרש של רז"ל ופירש המקר' ע"פ פשוטו ולא בלבד זו אלא אף כשדורש המקרא על פי המדרש ואינו אליבא דהלכת' ואע"פ שהוא יותר קרוב לפשוטו של מקרא וכיון שכן איך הניח מדרשן של רז"ל פה והלך אחר פשוטו של מקרא. ושמא י"ל שמה שאמר הרמב"ן ז"ל אינו אלא לדעת רש"י ז"ל שרצה לתרץ הקושיא שהקש' לו א"כ למה חלקן בנתינת הטעם הזה לא שהוא סובר זה: