עריכת הדף "מזרחי/בראשית/לח" (פסקה)

== כד ==

'''כמשלש חדשים רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם. ''' כדאית' בפ"ק דנדה סומכוס משום רבי מאיר אומר הכרת העובר ג' חדשים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויהי כמשלש חדשים ופריך בגמ' זכר לדבר קרא כתיב וראיה גדולה היא ומשני משום דאיכא דילדה לט' ואיכא דילדה לז' ופרש"י שמא ניכר עוברה לשליש ימיה וכי ילדה לט' הוי שליש ימי עבורה ג' חדשים וכי ילדה לז' הוי שליש ימי עבורה ב' חדשים ושליש והא דקאמר הכא רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם דמשמע אבל לא ראשון ושני שלמים ושליש החדש השלישי או ההפ' הוא לקוח מההיא דפרק החולץ דשלח רבי חייא בר אבין מארסין בתוך ג' חדשים ואין כונסין וכן עושין מעשה וכן היה רבי אליעזר הגדול מלמדנו משום רבי חנינא רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ובב"ר סומכוס אומר משום רבי מאיר מניין שאין העובר ניכר במעי האשה אלא עד ג' חדשים מהכא ויהי כמשלש חדשים רבי הונא בשם רבי יוסף לא סוף דבר ג' חדשים אלא רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ואם כן הכא דכתיב ויהי בעת לדתה ולא וימלאו ימיה ללדת כמו גבי רבקה דמשמע להלן למלאים וכאן לחסרים כדפרש"י לקמן יהיה שליש ימי עבורה רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם. ואע"ג דאמר רבי יעקב מנהר פקוד בפרק בן סורר ומורה ש"מ מדרבי כרוספדאי דאמר כל ימיו של בן סורר ומורה אינם כי אם ג' חדשי' בלבד יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאי ניכר לשליש ימי' למ' לי ג' חדשים בתרי ותילתא סגי. כבר נדחו דבריו ואמרו לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימיה והכא זיל בתר רובא הוא ופרש"י דאזלינן בתר רוב נשים שיולדות לט' שאין עוברן ניכר בפחות משלשה חדשים ומה שהכריח לרז"ל לומר רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ולא אמרו שני חדשים ושליש סתם ל"ש שני חדשים הראשונים שלמים ושליש החדש השלישי ל"ש שליש החדש הראשון וב' החדשים האחרונים שלמים הוא מלישנא דקרא דמדקאמר כמשלש דמשמע כהשתלש החדשים ולא קאמר כשלשה משמע שצריך שישתלשו החדשים בשווי דומיא דערי מקלט דכתיב בהו ושלשת ואמרו שצריך שיהיו משולשין בשווי מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון וכן במגילה גבי הטיל בה ג' חוטי גידין בשוה דאמר רב נחמן ובלבד שיהיו משולשין ואמרו שצריך שיהו משולשין בשווי מראש הדף עד הגיד כמגיד לחברו כו' אף כאן כמשלש חדשים צריך שיהו משולשין בשווי ויהיו שליש חדשי עבורה ואין זה אלא ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם שמאחר שרובו ככלו בכל מקום ה"ל כאילו שלשתן שלמים שבזה יהיה הג' חדשים של שליש ימי עבורה בשווי. ומה שהקפידה תורה לומר כמשלש להודיענו שיהיה השליש של חדשי עבור היולדת לז' רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם ולא שני חדשים שלמים ושליש החדש האחר. אפשר שיהיה הטעם בזה מפני שאין העובר ניכר בשליש ימי עבורה אלא כשהיה הרוב מכל החדש וחדש של שליש ימי עבורה משום דחדשה גרים דכה"ג אשכחן בפרק בנות כותיים דתנן כמה הוא קשויה רבי מאיר אומר אפילו מ' ונ' יום רבי יהודה אומר דיה חדשה פי' דיה אם נטהר את הקושי שלה חדש א' דהיינו החדש הט' אבל אם קשתה שלשה ימים בתוך י"א ימי זיבה בחדש הח' אפילו מקשה והולכת כל תשיעי הרי זו יולדת בזוב מחמת ג' ימי' של חודש הח' ואמר רב אדא בר אהבה ש"מ קסבר ר' יהודה שיפורא גרי' ופרש"י כלומר החדש התשיעי גורמת לידת הולד דמכי עייל הוי זמן לידה הלכך כל הדמים שרואה בו בקושי אינן אלא מחמת הולד ואע"ג דאיכא שופי בתרייהו ואפי' בתחלת תשיעי הוי ולד דקסבר היולדת לט' יולדת למקוטעין ופרש"י שיפורא שתוקעין בו ב"ד בקדוש החדש. והקשו התוספות היכי מוכח מינה דחדש לבנה גרים דילמא חדש תשיעי של אחר ח' חדשים של שלשים יום להריונה גרים אפי' הוא מתחיל מאמצע חדש הלבנה ותרצו אם כן ה"ל למימר דיה חדש אחרון אבל חדשה משמע חדש העובר דהיינו חדש הלבנה ומשום הכי בעינן הכא רובו של כל אחד ואחד מהשלשה חדשים של לבנה: 

'''הרה שם דבר מעוברת כמו אשה הרה. ''' אמר זה מפני שמלת וגם מורה שהיא פועל כמלת זנתה שאלו היתה שם אינו נופל עליה מלת וגם רק זנתה והיא הרה ועוד שתחסר מלת היא לומר וגם הנה היא הרה ואע"פ כן הוכרת לומר שהוא שם מפני שאילו היתה פועל היה ראוי להיות הרתה: 

'''בתו של שם היתה שהיה כהן לפיכך דנוה בשרפה. ''' ב"ר והא דכתיב שבי אלמנ' בית אביך פי' במשפחת בית אביך כמו בית אהרן ברכו את ה' או באותו הבי' שהי' דר בו אבי' לא בבי' שדר בו עתה שהרי שם כבר מת מעת שהי' יעקב אבינו בן נ' שנה ועכשו היה יעקב יותר מבן ק' שנה וכן הא דאמרי' בפ' אין מעמידין זנות בבית דינו של שם גזרו אותו דכ' ויאמ' יהודה הוציאוהו ותשרף אלמא באותה שעה עדיין היה חי. צריך לומר שמפני שקבל יהודה כל התור' כלה מאביו שקבלו מבית דינו של שם נקר' גם יהוד' בי' דינו של שם אבל ההיא דאפרים מקשאה דאמר בתו של שם הית' צ"ל דפליגי אההיא דפ"ק דסוט' דאמר' בפתח עינים שנתנה עינים לדבריה ואמר' יתומה אני והייתי קטנ' כשהשיאוני אמי ואחי ומאנתי בנשואי ער ואונן ואינה כלתו של יהודה שאפי' את"ל שנולדה לו לשם בסוף ימיו עדיין בשעה זה היתה יותר מבת נ' שנה או שמא י"ל דבתו של שם לאו דוקא בתו אלא בת בנו: 

'''לפיכך דנוה בשרפה. ''' ב"ר הרמב"ן ז"ל כתב שרש"י ז"ל הביא הבריתא הזאת ולא פירשה ואני לא ידעתי הדין הזה שבת כהן אינה חייב' שריפה אלא בזנות עם זיקת בעל ארוסה או נשוא' כמו שמפורש בסנהדרין אבל בת כהן שומרת יבם שזנתה אינ' במיתה כלל ובין בת ישראל בין בת כהן אינה אלא בלאו גרידא ואם תאמר שהיה היבום נוהג' בבני נח והוא להם בכלל אשת איש ואזהרה שלהן זו היא מיתתן והלא הם אומרים שיהודה התחיל במצות יבום תחלה וכן מוכיח בסנהדרין שאין יבמה בבני נח חייבת כלל עכ"ד: ''' ונראה ''' לי שאין הטעם שאמרו בב"ר בתו של שם היתה ולפיכך דנוה בשריפה אלא על מין המיתה למה בשריפה ולא במין אחר אבל לא על המיתה עצמה ופי' ולפיכך דנוה בשריפה כלומר ולא במיתה אחר' אבל מה שגזרו עליה מיתה נוכל לומר שעשו זה לכבודו של יהודה שהיה נשיא וקצין עליהם והיתה נבלה גדולה להיות כלתו הרה לזנונים או מפני שהיה הדור פרוץ ופרצה מצא וגדר בה גדר כההיא דסנהדרין שאמרו מעשה בא' שהטיח את אשתו תחת התאנה והלקוהו ואחד שרכב בשבת וסקלוהו ולא מפני שהיה ראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך וכן משמע בהדיא מההיא דפ' אין מעמידין דפריך הגמ' דרך זנות ב"ד של שם גזרו דכ' ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף אלמא מה שדנוה במיתה משום גזרה הוא ולא מדינא ואף על פי שאמרו בפרק ד' נדרים אמר רבי זכריה אמר רבי ישמעאל בקש הקב"ה להוציא הכהונה משם שנאמר ומלכי צדק וגו' והוא כהן וכיון שהקדים ברכתו של אברהם לברכתו של מקום שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם וברוך אל עליון א"ל אברהם וכי מקדימין ברכת העבד לברכת רבו מיד הוציאה מאברהם שנאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני מה כתיב בתריה נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דבורו של מלכי צדק מ"מ לא נטלה ממנו אלא מזרעו כדמסיק התם בהדיא והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן ואף על פי שאין בתו כהנ' דנוה בשריפה משום כבודו של אביה שהוא כהן שהרי השריפה שחייב' תור' לבת כהן אינו אלא מפני כבוד אביה כדכתיב את אביה היא מחללת באש תשרף ולפי זה צ"ל דתמר בתו של שם ממש היתה ולא בת בנו דבכבוד אביה הקפידה תורה כדכתיב את אביה היא מחללת ולא לכבוד אבי אביה וההיא דאפרי' מקשאה פליגא אההיא דסוטה: