עריכת הדף "העמק שאלה/קלז" (פסקה)

== יד ==

{{העמקש|יד}} '''משום דקוניא מתכות הוא וסגי לי' בפליטה כו'.''' וכל הענין. מבואר דעת רבינו כפרש"י ז"ל דקוניא הוא שציפה באבר והיינו מתכות. ומה שהקשו בתוס' ע"ג שם מי גרוע חפוי אבר משאם הי' כולו ממנו אינו מובן. ופי' המהרש"א שאם הי' כולו אבר לא בלע. הוא תמוה הרבה שהרי הוא מין מתכו'. והי' נראה דעת התוס' דהשאלה הי' אי צריך הגעלה ואז לא מהני ככל"ח. או לא בעינן כלל משום דהקוני' מונע הבליעה לגמרי ולפי זה שפיר הקשו אמאי ס"ד דלא בלע כלל ומי גרע מכולו אבר והכי הבין מהר"מ לובלין כוונת התוס'. ולמדו זה הפי' מדקאמר חזינן דמידייתי אלמא בלעי ואסירי והתורה העידה על כל"ח שא"י כו'. ואי איתא דהשאלה אי מהני הגעלה קשה ממ"נ אי קודם הגעלה מיירי פשיטא דמידייתי ככלי מתכות ומאי ראי' שנכנס לתוך החרס דלא ליהני להו הגעלה ואי לאחר הגעלה אמאי צ"ל והתורה העידה כו' הא קחזינן דמידייתי ולא מהני הגעל' והיינו קושי' התוס' פסחים שם והוא לפי פרש"י ומש"ה פי' ר"ת השאלה אי בעי הגעל'. ומעתה הקש' שפיר מי גרע כו'. והאיך אפשר לומר דלא בעי הגעלה כלל. מש"ה פי' ר"ת דקוניא היינו זכוכית. ומעתה היה השאלה אי בעי הגעלה וקאמר דחזי לפני הגעלה דמידייתי וממילא לא מהני הגעלה משום דהתורה העידה כו'. אבל דעת רש"י באמת פשיטא דבעי הגעלה ככלי אבר. והשאלה היה אי מהני הגעלה. ופי' חזינן דמידייתי היינו לפני הגעלה ומבחוץ הוא דקחזי כמו שהביאו התוס' פסחים שם. והכי פי' רבינו להלן חזינן דכי רמי בהו חמימי מידייתי גבייהו. פי' מבחוץ. ובכת"י אית' דכי רמי בהו מיא מידייתו. וג"כ הפי' זב מבחוץ. עוד הקשה ר"ת מהא דאי' בזבחים ד' נ"ד ומביא זפת וקוניא ולא קאמר אבר. אבל גם שם פרש"י ניתך אבר כעין שעושין לצפוי כל"ח. ובאמת אינו אבר מזוקק אלא גולמא של אבר. ומשו"ה נקרא קוניא וכפי' ר"ת בזכוכית שלא נתבשל היטב כמבואר בתוס'. כל זה פירשתי קושית התוס' בע"ג מי גרע דלא ליבעי הגעלה וכפי' מהר"ם לובלין. אבל ראיתי בביאורי הגר"א ז"ל באו"ח סי' תנ"א ס"ק ע"ב שכ' בזה"ל שהקשה ר"ת על פרש"י שם ובפ' כ"ש בחפוי אבר מי גרע משאם היתה כולה אבר דמהני הגעלה. וכ"כ המרדכי בפ' כ"ש עכ"ל. הרי שהבין קו' התוס' להיפך ממש"כ ונמוקו עמו ממש"כ המרדכי סי' תקפ"ד אומר ר"ת דאמרי' בפ' כ"ש מנא דקוניא אסור לאשתמושי בהו היינו דוקא התוך של זכוכית והוא מן החול ככל"ח כדאמרינן פ"א דשבת אבל התוך של עופרת מותר בהגעלה ככלי מתכות עכ"ל. הרי מבואר דמש"ה מיאן בפרש"י משום דפשיטא דמהני הגעלה ככלי מתכות. והכי מבואר בתוס' כתובות דף ק"ז סד"ה הני בזה"ל ועוד מדקדק רבינו תם אף אם היה כולו מעופרת לא היה נאסר כו' וע"כ ה"פ לא היה אסור לעולם ולא בעי אלא הגעלה. והגר"א הזכיר שם דברי התוס' אלו. אבל א"כ יש לשום לב להבין קושיא זו. דלכאורה ודאי גרע הני משום שעיקרו חרס ואינו יוצא מידי דופיו. ונראה דר"ת הקשה לפי שיטתו בזבחים דצ"ו דהכשר ערוי מהני לכל כלי' דבעי הגעלה כמש"כ לעיל אות ה'. והתוס' הרבו לתמוה על ר"ת היאך אפשר דהגעלה ופליטה דכדי קליפה יועיל לבליעה דכולה מנא. ורצו לומר דעת ר"ת דערוי מבליע ומפליט ומבשל יותר מכדי קליפה וליישב הסוגי' שם בד' ע"ו ודחו בשם ר"ת עצמו דלא מהני ערוי אלא לכ"ק ומש"ה לא מצאו מקום ליישב דעתו הגדולה של ר"ת ז"ל היאך מהני הכשר דערוי לבליעה דבשול. אבל גברא רבה כר"ת אמר מילתא לאו דבר ריק הוא אלא עיקר דעתו ז"ל דבאמת הכשר ופליטה של כדי קליפה סגי לכל כלי הבלוע בכולה ואע"ג שנשאר עדיין בלוע איסור בעומק דופני הכלי לא איכפת לן דאינו אלא משהו. דהא אפילו הכשר הגעלה בכ"ר ממש ג"כ אינו דומה בשול פ"א לכמה פעמים כאשר יעיד החוש. וא"כ מאי מהני הגעלה פעם א' לכלי שנשתמש כמה פעמים ושנים בטרפות. וגם אפי' באותו יום נתבשל בו כ"פ וכדתנן בזבחים פ' טבול יום השפוד והאסכלא מגעילן בחמין והרי בבהמ"ק צלו בשפוד כ"פ ומכ"מ מהני הגעלה אחת. אלא לא בעינן פליטה אלא מה שיוצא בהעברה ראשונה דרותחין וה"נ לר"ת לא בעינן פליטה אלא מה שיוצא מכדי קליפה. ומה שנשאר בעומק הכלי עוד יוצא מעט מעט ואינו אלא משהו. ולזה כוון הרא"ש מש"כ בע"ג פ"ה סל"ד בשם ר"ת דכל מה שסופו לפלוט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה פי' עיקר הפליטה והמותר אינו אלא משהו וכבר ביארנו עיקר הוכחת ר"ת מהא דעירב התנא הכשר של יורות וקומקום ומחמי חמין כאחת. וקומקום אין תשמישו אלא בערוי ולדעתי' דר"ת ז"ל שאין הולכין בהכשר אלא בתר רוב תשמיש כמש"כ לעיל באורך. ומעתה שפיר הקשה על פירש"י דכל"ח המצופה עופרת והוא כדי קליפה אמאי גרע מכולו עופרת ומהני הגעלה לכדי קליפה לחוד דהיינו בערוי ומאי איכפת לן שתחת הקליפה הוא חרס. בשלמא כשהוא כולו חרס אין כדי קליפה של הכלי יוצא מידי דופיו אבל כשהוא מחופה באבר מאי איכפת לן. מיהו רש"י בשיטת רשב"ם קאי דערוי אינו ככל"ר ולא מהני הגעלה דערוי כמש"כ אות ח'. זהו כוונת המרדכי בשמו של ר"ת ז"ל. מכ"מ פי' קו' תוס' בע"ג י"ל כמש"כ בשם מהר"ם לובלין. דמקשו לשיטת רש"י אמאי לא ליבעי הגעלה. מש"ה פי' בזכוכית וס"ל לר"ת דזכוכית לא בעי הגעלה ומש"ה איבעי להו בכל"ח ומחופה זכוכית אי בעי הגעלה. ועדיין אינו מובן מש"כ התו' שם דמיירי בהתוך כל זמן שלא נתבשל כ"צ והוא מן החול כמו כלי חרס כו'. ולמאי היצרכו לזה. נימא דמיירי בזכוכית מבושל כ"צ וכמש"כ בערוך שהביאו התוס' מחופה בזכוכית. ומשמעו זכוכית יפה ומבושל ובשלמא לפי מש"כ התוס' כתובות שם ניחא. דשם כתבו בזה"ל אבל בהתכת זכוכית ניחא דאפי' כולן של זכוכית אינו נאסר לפי שנתבשל היטב ואינו נבלע אבל קוניא לא נתבשל כ"כ ובלע טפי עכ"ל. הרי מבואר דמש"ה לא פירשו בזכוכית יפה דא"כ לא היה בולע כלל כמו כולו של זכוכית. אבל בתוס' ע"ג כתבו בזה"ל ואע"ג דכלי זכוכית שלם לא בלע הכא כיון דאין בו אלא חפוי של זכוכית על החרס בלע עכ"ל. ולפי זה א"צ לפרש דמיירי בשלא נתבשל כ"צ. ונראה דשיטת התוס' בע"ג דזכוכית לא מהני להו הגעלה כמש"כ באות הקדום מתו' שבת פרק א'. ואם כן פשיטא דחרס המצופה בזכוכית המבושל לא מהני הגעלה ג"כ. והא שכתבו דכלי זכוכית שלם לא בלע מיירי בזכוכית שלא נתבשל כ"צ וקים להו שהוא ג"כ לא בלע כמו כלי אדמה עד שלא נשרף ונעשה כלי חרס. וכל"ח מצופה בזכוכית אלו. איבעי להו אי בעי הגעלה או לא. אבל אי הי' מצופה בזכוכית טוב לא היה מועיל הגעלה כמו לכלי זכוכית שלם. כן נראה כוונת התוס' בזה ולשון רבינו הגר"א ס"ק פ"ה צ"ע. היוצא מזה דהוראת ד"ת בהתוך עופרת על כל"ח דמהני הגעלה אינו אלא לפי שיטתו ז"ל דכל הגעלה אינו אלא לכדי קליפה. אבל לא הודו לו כל סיעתו ז"ל. ולא כמש"כ המג"א סי' הנ"ל ס"ק מ"ה. דדעת הש"ע שהיא פי' ר"ת בקוניא כדעת המרדכי דאם חופה אבר מהני הגעלה. וזה אאל"כ שהרי פסק הש"ע דהגעלה ע"י ערוי לא מהני לכל"ר ממש. א"כ אין ראיה לעיקר שיטת ר"ת ז"ל דלא בעינן הגעלה אלא לכדי קליפה. ואין טעם לפי זה לדעת המרדכי. אלא דעת הש"ע דמכ"מ יש לפרש קוניא כר"ת בהיתוך זכוכית. והרי כן הביא התו' בשם הערוך תדע שגם ביו"ד סי' ק"כ הביא שני הפירושים להלכה: