עריכת הדף "העמק שאלה/צו" (פסקה)

== יד ==

{{העמקש|יד}} '''ואי אמשיכינון מבראי אגב מרזיבא.''' ובסמוך כ' רבינו ואי אמשיכינון איידי מרזיבא פוסלין כדתניא צנור כו'. וצ"ל דהכא מיירי שקבעו ולבסוף חקקו. ומרזיבא בתרא להיפך. והמרדכי סי' תשמ"ה כתב בזה"ל ומה שפסק הר"מ דאם המשיכה ע"ג רצפת אבנים או נסרים דלא הוי המשכה בהא פליגי עליה השאלתות ופסקו דאם המשיכו ע"ג צנור שקבעו ולבסוף חקקו דכשרין כו'. וכ"כ בא"ז הגדול ח"א סי' של"ה בשמו של רבינו. ואולי היה כתוב בספרי השאלתות שלפניהם לשון זה. וכמשמעות לשון סמ"ג שהעתיק בש"ש. אבל גם הראב"ד הביא לשון זה של רבינו מרזיבא סתם. וא"כ דוחק גדול הוא לפרש מרזיבא קמא הכי ומרזיבא בתרא להיפך. והאמת יורה נוסחת הכת"י בזה"ל ואי אמשיכינון מבראי אגב ברזינא ואזלי למקוה לא פסלי. ופי' ברזינא הוא כמו ברשינא שכ' הערוך ערך ברשניא כי אם משנין את הנהר ממקום למקום נקרא שניא ואם למקצת הנהר נקרא בר שניא. והביא בשמו של רב האי גאון דגריס בגיטין ד' ס' הנהו בני הרמך דאזלי כרי ברשינא. וה"נ הפי' שהמשיך השאובין ע"י חפירה בארץ שנעשה להמשיך מי הנהר לאיזה מקום. וכצ"ל גם בבעה"נ להראב"ד אלא שהמעתיקים לא ידעו מהו ברזינא והעתיקו מרזיבא. ולפ"ד מבואר דעת רבינו בהפך דהמשכה אינה אלא בקרקע מקום שבולע מים. ואח"כ כתב דאי אמשיכינון איידי מרזיבא. פי' אפי' קבעו ולבסוף חקקו פסול דלא מיקרי המשכה בזה. והביא ראיה מדתניא צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל אה"מ. ובכת"י ליתא סיפא דברייתא זו כלל. ולא הביא רבינו ברייתא זו אלא להוכיח מרישא דהמשכה בעינן ע"ג קרקע דוקא. דהא פשיטא דפי' שחקקו היינו כמ"ש התו' ב"ב ד' ס"ה שחטטו באמצע לקבל צרורות דבהאי בית קבול נעשו שאובי'. וכתבו שם עוד דמיירי שנופל המים מצנור למקוה דאם נפלו מצנור לקרקע ומקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל אם יש רוב. וזהו כונת רבינו דאי איתא דמהני המשכה ע"ג עץ ליתכשרי בהמשכה אחר החטיטה על המרזיבה עצמו אחורי החקק. אלא ע"כ דבעינן המשכה על הארץ ממש דוקא. ואין לומר דמיירי במקוה ריקן והוי המשכה בכולה וכמש"כ הש"ך שם ס"ק ע"ז. דלשון פוסל אה"מ לא משמע הכי. וכש"כ אם נימא דדעת רבינו דרוב שאובין פסול מה"ת והתם בב"ב מפרש טעמא דברייתא זו משום דשאיבה פסול דרבנן. וע"כ פשיטא דהכא מיירי בפסול ג' לוגין. זהו דעת רבינו. אבל הרמב"ם והמחבר פסקו דהמשכה כשר בסילון. ומפרשי דהכא מיירי בהמשכה בכולה וכהש"ך. ולטעמייהו אזלי דשאובה כולה ג"כ דרבנן כמש"כ הש"ך ס"ק י"ז. והדברים עתיקים. הא מיהא דעת רבינו לנו' כת"י בזה כהרמ"א. ולא כמש"כ המרדכי בשמו: