עריכת הדף "הכתב והקבלה/שמות/כג" (פסקה)

== לג ==

'''כי תעבוד. ''' הרי אלו כי משמשין בלשון אשר (רש"י), ואינו נכון אבל שיעור הכתוב לא ישבו בארצך כי יהיה לך למוקש פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם. והטעם כי ישיבתם בארצך יהיה לך למוקש ולמכשול פן יחטיאו אותך לי בדרכיהם הרעים ובעלילותם הנשחתות, כי תעבד את אלהיהם כי יפתוך וישיאוך בכך (רמב"ן); אמנם אין סדר הנחת הטעמים מסכים עם הסרוס הזה, שלפי פירושו ששעור הכתוב כך הוא, לא ישבו בארצך כי יהיה לך למוקש, פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם, היה ראוי האתנח במלת אלהיהם, לא במלת לי; ויתכן שבא לתת טעם שלא יכרות ברית לא להם ולא לאלהיהם, שהיא האזהרה הנזכרת בפסוק הקודם, ואמר לא ישבו בארצך (שלא יכרות להם ברית להחיותם בארץ) פן יחטיאו אותך לי (בדרכיהם הנשחתות. וגם לאלהיהם לא תכרות ברית להניחם) כי תעבוד את אלהיהם, והוסיף לתת טעם לדבר מדוע החששא ההיא יותר ראוי' אם יקיימו את העצבים המתים, אף אם יאבדו את עובדיהם, ואפשר שיחשבו בלבבם שאין רע בקיום הפסילים והמצבות אם לנוי או לזכר לבד, ואמר כי יהיה לך למוקש, כלומר כמו המוקש הנתון על דרך בני אדם שקשה להשמר ממנו, כן תועבת הע"ז המצוי' תמיד לנגד עינינו תדיח נפש יקרה להטותה אחרי', ורגלי' יורדת אל חדרי מות, וכל הרגיל עמהם לא ינקה רע ובא א"כ האתנח במקומו הראוי (רמ"ד). ולדעתי מאמר כי יהיה לך למוקש אינו מוסב על האלילים רק על שאר שש מצות ב"נ, וזה, הלא תראה כי דרכי התורה הם דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, לא החמירה על העכו"ם שיהיה נכנס בדת ישראל כולה, רק לקבל עליו שבע מצות ב"נ, שכללם מצות שכליות כגון מציאת אלהות וקיום החברה המדינית בריחוק מן הגזל ותאות בהמיות, עשות משפט צדק בין איש ואחיו, הנה בזה הוא כבר בגדר האדם השלם, ואנו חייבים אז לסבלו ולהחיותו ולגמול אתו כל טוב, צא ולמד מן האזהרות הרבות שהזהירתנו התורה להיטיב לגר תושב, שאמרה וחי עמך, לגר אשר בשעריך תתננה להקדים נתינה לגר למכירה לנכרי, ועל המקבל עליו כל השבע מצות ב"נ אמרה תורה עמך ישב בקרבך (דהילכתא כרבנן דפליגי אר"מ בע"ז ס"ד, ובגטין מ"ח), אמנם כשלא קיבל כל השבע מצות ב"נ, או שלא קיבל רק הפנה הראשית שבדת ישראל והיא הרחקת ע"ז, על אלה אמר כאן, לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, כי אם בדברים שיתמשך מהם היזק גופני ירחיקונו הרופאים מהם, ק"ו לדברים המתילד מהם הפסד נפשי, שמהראוי להתרחק בתכלית הריחוק, והתורה האלהית המשתדלת ברפואת הנפש ובשמירתה מן הנזקין, הרחיקה אותנו מעע"ז מצד החשש שלא יגיע לנו מחברתם שום הפסד נפשי, לא בלבד הפסד הראשי בעבודת אלילים, אף גם הפסד שאר שש מצות ב"נ, ואמר תחלה דרך כלל "פן יחטיאו אותך לי" ואח"כ יפרט אותם, ואמר "כי תעבד את אלהיהם" אם יהיו היושבים מהם עדן שקועים בתכלית עורון שכלם ללכת אחרי אלהים אחרים. והוסיף "כי יהיה לך למוקש" גם אם ננערו היושבים משינת סכלותם ויודו במציאת יחידו של עולם ולעבוד אותו ולהתרחק מע"א, אך אם עדן הוכו בסנורי הסכלות לבלי שמור שאר שש מצות ב"נ, גם באלה יוכלו להיות לך לפח ולמוקש ולהכשילך, וגם הם המה שאור אשר כ"ש מהם יחמץ את העיסה:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}