עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיח" (פסקה)

== קלא ==

קלא) '''[סעיף יג'] ישראל שעשה גבינות בבית גוי וחתמם בחותם דפוס של עץ ושכח הדפוס בבית העכו"ם אין חוששים שמא זייף.''' מקור ד"ז במרדכי וסמ"ג בשם ר"י. ונ"ט לזה שירא הגוי לזייף שיחוש שמא הישראל רגיל לעשות חותמו במקום מיוחד. ועוד ירא שמא ירגיש הישראל בדבר מחמת שהגבינות שנעשו אח"כ לחות יותר. ומסיק דהוי ס"ס שמא לא בא החותם הנאבד ליד הנכרי ואת"ל בא לידו שמא לא זייף. ושמא לא העמיד אלא בד' המותר. ע"כ. אולם בתשו' הרשב"א שהובאה בב"י קודם לזה כ' שיש לאסור הגבינות החתומים שנמצאו ביד גוי. שכמה פעמים גונבים הדפוסים מישראל. וכ"פ נאבדים. ואנו מצאנו כהנה ק' פעמים. ושומר נפשו ירחק מהם. ע"כ. וכ"ה בהגה לעיל ס"ט. ובשו"ת מהריב"ל ח"ג {{ממ|סי' מ}} כ' דפליג הרשב"א ע"ד המרדכי בשם ר"י. אכן הפר"ח ס"ק לא כ' דלא פליג. וכדמוכח מד' מרן הב"י שהביא ב' הדינים. ושאני נידון ר"י שיש עוד טעם שחושש שמא ירגיש הישראל בדבר מחמת שהגבינות שנעשו אח"כ לחות יותר. ואת"ל שבא החותם לידו שמא לא זייף. משא"כ בגבינות החתומו' שברשותו. ודחה ד' מהרימ"ט שחילק בזה בין חוזר ורואה החותם או שולח לחבירו. ע"ש. ובמנ"י כלל לב ס"ק ח מחלק ג"כ בין כשחוזר ורואה את חותמו לנמצא ביך עכו"ם. וה"ד מהרימ"ט. ע"ש. ולכן כשיש תרתי לטיבותא דהיינו שהישראל חוזר ולוקח הגבינות שמכיר חותמו. וגם אפשר שירגיש בין הגבינות הישנות לחדשות שהם לחות יותר יש להקל בזה בפשיטות. הלא"ה אין להתיר בזה אלא בהפ"מ. וכדמשמע בש"ך ס"ק לא בשם העט"ז. וכן בחכ"א {{ממ|כלל סז ס"ח}} כ' שבמקום שאין הפ"מ יש להחמיר בשכח הדפוס בבית העכו"ם אא"כ מצאו מונח על הגבינות שעשה הישראל. {{ממ|כד' הרמ"א}}. ע"כ. וכ"כ בערוך השלחן מ. וכן בזבחי צדק ס"ק ק לא התיר אלא בהפ"מ. ומ"מ בתרתי לטיבותא יש להקל. דאף באיסור תורה סמכינן שהישראל יכיר הזיוף. וע' בשו"ת מהר"ם מרוטנברג {{ממ|סי' יד}}. ובש"ע או"ח {{ממ|סי' לב ס"י}}. ודו"ק.