עריכת הדף "תורה תמימה/ויקרא/יט" (פסקה)

== יד ==

'''לא תקלל חרש. ''' [וכי החרש לבד אסור לקלל, ומה ת"ל לא תקלל חרש] באומללין שבעמך הכתוב מדבר {{תוספת|עח|באור הענין ע"פ מסקנת סוגית הגמ' כאן ובשבועות ל"ו א' ע"פ פירושי הראשונים, כי מצינו איסורי קללה בשני סוגי אנשים שונים זה מזה, האחד בפ' משפטים ונשיא בעמך לא תאור וכאן כתיב לא תקלל חרש, הנה תפס צד היותר גדול ומשובח, הוא הנשיא, וצד היותר שפל ואומלל, להורות שאסור לקלל את היותר שפל כמו את היותר גדול, שאע"פ שאינו שומע ואינו מצטער, וזהו שאמר באומללים שבעמך הכתוב מדבר, ר"ל על דרך המוסר והצניעות שאפי' היותר אומלל אסור לקלל. אמנם שלא נימא דרק היותר גדול כמו נשיא והיותר שפל כמו חרש אסור לקלל, מפני שהם משונים מכל אדם, זה בגדולתו וזה בשפלותו, לכן כתיב עוד קרא אלהים לא תקלל דמיותר הוא, ובא להורות שעל כל אדם חייבין. ומה שתפס נשיא וחרש הוא רק להוראת דרכי המוסר ששוה איסור קללת חרש לאיסור קללת נשיא, כמש"כ.}}. (סנהדרין ס"ו א').

'''לא תקלל חרש. ''' המקלל את חבירו עובר בלאו, דכתיב לא תקלל חרש {{תוספת|עט|עיין מש"כ בדרשה הקודמת, וע"ל בפ' ואתחנן בפ' השמר לך ושמור נפשך דגם את עצמו אסור לקלל ועובר בלאו, יעו"ש. ומבואר בתו"כ דמקלל את המת פטור.}}. (שבועות ל"ו א').

'''ולפני עור וגו'. ''' מהו לפני עור – לפני סומא בדבר, היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר לו צא בהשכמה כדי שיקפחוהו לסטים צא בצהרים בשביל שישתרבב, ושמא תאמר עצה טובה אני נותן לו, הרי הדבר מסור ללב, שנאמר ויראת מאלהיך אני ה' {{תוספת|פ|ר"ל דבכלל העצה טובה היא, רק ביחס וערך מצב האדם והמקום הזה איננה טובה, הרי הדבר מסור ללב ואלהים יחקר זאת איך היתה כונתו, וז"ש הרי הדבר מסור ללב, ללבו של המיעץ, ויודע מחשבות יודע איך היתה דעתו לזכות או לחובה, וכן מצינו לשון כזה בכ"מ בגמ', כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך.

והנה המפרשים פירשו דלכן הוציא התו"כ את הפסוק מפשטיה וכן הגמ' בכל הדרשות הבאות לפנינו בזה, דאיירי במחטיא ומכשיל את חבירו בעבירה ולא דאיירי במשים צור מכשול לעור עינים על דרכו, שכן הוא דעת הצדוקים כמבואר בנדה נ"ז א', משום דא"כ הוא הול"ל לא תשים מכשול, אבל הלשון נתינה עורה על הנותן עצה בידיעתו והמכשול נסתר בלבו, ויהיה לפי"ז פי' עור – מלשון עור הלב והדכתיב (ישעיהו מ״ב:י״ט) מי עור כי אם עבדי, ושם נ"ו צופיו עורים כולם, שהכונה עור השכל, והיינו במחטיא ומכשיל את חבירו.

ולי נראה דבאמת אין הדרשות מוציאות את כונת הכתוב מפשטה, אלא דמוסיפות שגם עניני מכשול ועבירה ג"כ כלולים בזה, משום דמה לי מכשול הגוף ומכשול הנפש, וכיון דמצינו דשם עור מורה על עור עינים ועל עור השכל, לכן כולל הפסוק כולם, ורק בזה חלוקה דעת הצדוקים שהבאנו, שהם מפרשים דקאי רק על מכשול הגוף ולא על מכשול הנפש.

וגם נראה דבהכרח צ"ל דהפסוק כולל גם הצווי כפשטיה, דאחרי דמצינו במשנה תורה עונש בענין זה, ארור משגה עור בדרך (פ' תבא), ולא יתכן שלא יבא מקודם בתורה אזהרה על זה, וכמו בשאר העונשין שקדמה להם אזהרה. ואע"פ דגם שם פירש"י דקאי אעצה שאינה הוגנת בכ"ז בודאי שם אין מקרא יוצא גם מידי פשוטו, וכ"מ בזוהר קדושים פ"ה א' האי קרא כמשמעו, וכן בזוהר בשלח מ"ט ב' ובשוח"ט קמ"ו.

ובזה יתבאר המשך הצווים בפסוק זה לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול, שתפס הכתוב שני אומללים שאפשר להכשילם מבלי שידעו וייראו מהם.

אך לפי"ז יתחדש דין אחד מחודש במש"כ הפוסקים דעל לאו דלפני עור אין לוקין משום דאין בו מעשה, ויתחדש דבאופן שיש בו מעשה, היינו בנותן מכשול ממש לעור עינים, יהיו לוקין על זה, וצ"ע שלא העירו בזה הפוסקים.}}. {{ממ|תו"כ}}.

'''ולפני עור וגו'. ''' תניא, ר' נתן אומר, מניין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר החי לבן נח, ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול {{תוספת|פא|ובע"ז ו' ב' מסיק הגמ' דדוקא אם עומד בתרי עברי דנהרא, דבלא הושטה לא יכול ליקח בעצמו, ומדויק לפי"ז הלשון לא יושיט ולא קתני לא יתן. ועיין להלן אות פ"ח ובתוס' שבת ג' א', וברא"ש שם דמדרבנן אסור בכל אופן אפי' כשיכול להשיגו בלעדו, ותמיהני שנפקד כל דין זה בפוסקים, ועיין תוס' חגיגה י"א א' וצ"ע.}}. (פסחים כ"ב ב').

'''ולפני עור וגו'. ''' תניא, רמז לציון קברות מן התורה מניין, אמר אביי, ולפני עור לא תתן מכשול {{תוספת|פב|ר"ל שלא יכשלו כהנים בטומאה אם לא ידעו מקום הקבר. ונראה מזה דבאיסור לפני עור כלול לא רק שלא יעשו מעשה הגורמת לאיש להכשל באיסור, כגון להושיט יין לנזיר, אלא גם מחויב מי שהדבר תלוי בו להזהר שלא יבא אדם למכשול כמו בציון קברות, וקרוב לומר שעל יסוד זה אמרו חז"ל הרואה חבירו עושה דבר איסור מחויב להפרישו, עיין ברכות י"ט ב' וביו"ד סי' ש"ג.

ויש להעיר אם רואה אחד שחבירו עושה דבר שלדעת הרואה אין בזה איסור, ולדעת העושה הוא דבר איסור [כגון שמחולקין בדין או שזה העושה נוהג חומרא בעצמו וכדומה] רק שאינו יודע שבמעשיו יש איסור אם מחויב זה הרואה להודיעהו משום לפני עור, כיון דלדידיה אין איסור בזה, והנה לפי הסברא החיצוניות בודאי צריך להודיעו, דהא עכ"פ על העושה זה המעשה הו"ל זה כחתיכא דאיסורא וקבלת איסור.

אלא שלפי"ז יקשה ממ"ש ביבמות י"ד ב' אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בענין עריות, לא נמנעו ב"ש לישא נשים מב"ה וב"ה מב"ש משום דהוי מודעי אהדדיה, ללמדך שחבה ורעות נוהגין זב"ז להודיע זל"ז, יעוי"ש, ואי נימא דמדינא צריך להודיע, א"כ מה זה שאמר שההודעה היתה משום חבה ורעות, אחרי דמחוייבים כן מצד הדין. ואולי י"ל דהאהבה וחבה אינו קאי על ההודעה כי אם בכלל על שלא פירשו זמ"ז, וצ"ע.}}. (מו"ק ה' א').

'''ולפני עור וגו'. ''' תניא, ולפני עור לא תתן מכשול, במכה לבנו הגדול הכתוב מדבר {{תוספת|פג|ר"ל גם ענין כזה כולל הפסוק. וטעם הדבר שיש לחוש שיעיז בו הבן ויעבור על מצות כיבוד אב, ובמס' שמחות פ"ג ה"ו איתא אל יראה אדם לתינוק באזנו [ר"ל שלא ירמז לו שילקהו לאחר זמן] אלא מלקהו מיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום, דיש לחוש שמחמת אימה יאבד עצמו לדעת, וגם זה מיסודי האיסור לפני עור לא תתן מכשול, וגם יש בזה משום שמירת נפש.}}. (שם י"ז א').

'''ולפני עור וגו'. ''' רב הונא קרע שיראי באפי רבה בריה, אמר איזיל אחזי אם רתח אי לא {{תוספת|פד|ר"נ אי מקיים מצות כבוד אב ויעצור עצמו בשעת כעסו שלא לומר לאביו דבר רע ולבזותו, ואיירי שהבגדים הם של הבן. והרבותא בזה דאע"פ דקיי"ל דצריך לכבדו משל אב (עי' פ' יתרו), הני מילי לכבדו אבל לצערו אסור אפי' בגרם הפסד ממון שלו.}}, ודלמא רתח וקעבר אלפני עור לא תתן מכשול {{תוספת|פה|שמתוך כעס יכול לבזותו.}} דמחל ליה ליקרי' {{תוספת|פו|וקי"ל האב שמחל על כבודו כבודו מחול. ועי' בשו"ת ריב"ש סי' ר"כ בשם הראב"ד דהא דקי"ל הרב שמחל על כבודו כבודו מחול הוא רק על תוספת כבודו אבל על בזיונו אין בידו למחול, וצ"ע מכאן דמבואר דאפי' על בזיונו יכול למחול. וצ"ל דיש לחלק בין אב לרב שברב הוא משום כבוד התורה, אף דבכמה עניני כבוד שוין האב והרב. וצ"ע.}}. (קדושין ל"ב א').

'''ולפני עור וגו'. ''' רב אשי הוי ליה ההוא יער, זבני לבי נורא {{תוספת|פז|לעובדי האש שמציתין את האור בבית עבודת כוכבים שלהן.}}, אמר ליה רבינא הא איכא משום לפני עור לא תתן מכשול, אמר ליה, רוב עצים להסקה נתנו {{תוספת|פח|ר"ל ואיכא למיתלי בהתירא וכל היכי דאיכא למתלי תלינן. ולכאורה צ"ל דלא היו יכולים לקנות במקום אחר, דאל"ה אין איסור לפני עור בזה כמש"כ לעיל אות פ"א. אך זה דוחק לומר שלא היו יכולים לקנות עצים זולת מיערו של רב אשי, וצ"ל כמש"כ באות הנזכר בשם התוס' ורא"ש דמדרבנן יש איסור בכל אופן אפילו היכי שאפשר להשיג במקום אחר, יעו"ש.}}. (נדרים ס"ב ב').

'''ולפני עור וגו'. ''' המלוה ברבית והלוה עוברין שניהם משום ולפני עור לא תתן מכשול {{תוספת|פט|שמכשילין זא"ז באיסור רבית, דכמו שיש איסור על המלוה ליקח רבית כך אסור להלוה ליתן כפי שיתבאר אי"ה בפ' תצא. ולפעמים גם הערב והעדים עוברים על לפני עור, כגון אם לא היה מלוהו בלעדם.}} (ב"מ ע"ה ב').

'''ולפני עור וגו'. ''' אמר רב יהודה אמר רב, כל המלוה מעות שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול {{תוספת|צ|שעולה על דעתו של לוה לכפור.}}. (שם שם).

'''ולפני עור וגו'. ''' ר' פינחס בן יאיר על בההוא פתחא דרבי דהוו קיימין ביה כודנייתא חיורתא, אמר, מלאך המות בביתו של זה {{תוספת|צא|דמזיקין הם, ולכן קרי להו מלאך המות, מפני דכשמזיקות שוב אין המכה חיה.}}, שמע רבי, אמר ליה מזבנינא להו, אמר ליה, ולפני עור לא תתן מכשול {{תוספת|צב|דכי היכי דאסירי לך כך אסירי לאחריני, ועיין בפירש"י.}}. (חולין ז' ב').

'''ולפני עור וגו'. ''' אמר אביי, אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן {{תוספת|צג|כגון הא דאסור למכור לעובדי כוכבים דברים לשם אידם בערבי חגיהם [איירי בעובדי כוכבים בימים הקדמונים] משום לפני עור שגורמים להם לעבוד עבודת כוכבים, ואם ידוע שזה הקונה א"צ זה לע"ז מותר למכור לו, ואע"פ שאפשר שיחזור זה העובד כוכבים הקונה וימכרם לעובד כוכבים אחר לע"ז, מותר למכור לו, משום דזה נקרא לפני דלפני ולא מפקדינן על זה.

ואמנם הסברא נותנת, דהא דאין אנו מצווין על לפני דלפני הוא דוקא מישראל לעובדי כוכבים כפי שבארנו, אבל מישראל לישראל בודאי מפקדינן, משום דמישראל לעובדי כוכבים כיון שהעובד כוכבים אין מצווה על לפ"ע, לכן אין אנו צריכין לחוש כל כך שמא ימכור, אבל למכור לישראל החשוד למכור לעובדי כוכבים אסור, משום דכיון דהישראל הקונה מצווה על לפ"ע, א"כ המוכר מכשיל את הישראל עבירה, ומה לי עבירה אחרת או עבירה דלפני עור, וכ"מ בתוס' ע"ז ט"ו ב' ד"ה לעובד כוכבים.}}. (ע"ז י"ד א').

'''ויראת מאלהיך. ''' [מה ת"ל], דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך {{תוספת|צד|מדייק מה דלא מצינו בשאר עצות תוספת הלשון ויראת מאלהיך, ובאור דרשה זו בכלל בא לפנינו לעיל אות פ'.}}. (קדושין ל"ב ב').